"ג'פרסון סטארשיפ", ההרכב שממשיך את דרכה של להקת הסיקסטיז המיתולוגית "ג'פרסון איירפליין" מגיע לביקור ראשון בישראל ויופיע הערב (שלישי) ברידינג 3 בתל אביב. החברים המייסדים פול קרטנר ודייויד פרייברג מחזיקים את הלפיד הבוער של הלהקה לכל אורך השנים כבר מתחילת שנות ה-70'. את מקומה של הסולנית גרייס סליק שפרשה מהבמה לפני למעלה מ-20 שנה ממלאת הזמרת קת'י ריצ'רדסון שהייתה מועמדת ל"גראמי" על תפקידה בברודוויי ב-"love, Janis".
"ג'פרסון איירפליין" המקורית הייתה להקה אמריקאית, חלוצת הרוק הפסיכדלי, שקמה בסן פרנסיסקו באמצע שנות ה-60' של המאה הקודמת ועברה תהפוכות רבות במהלך שנות קיומה. בין להיטיה הגדולים: miracles, somebody to love, Jane, volunteers, וכמובן white rabbit. רפרטואר השירים שלהם הפך לפסקול של דור ושל תקופה. הם זכו להיכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול, הופיעו בפסטיבלים האגדיים מונטריי, וכמובן בוודסטוק, חלקו במה באלטמונט עם הרולינג סטונס וסיבובי הופעות רבים עם הגרייטפול דד, קרוסבי, סטילס, נאש & יאנג וג'ניס ג'ופלין.
אגב, אתמול הלך לעולמו מארק אברהמיין, שהיה הגיטריסט של "סטארשיפ", להקה שהתפצלה מ"ג'פרסון סטארשיפ" בהנהגתו של מיקי תומאס. אברהמיין מת מהתקף לב בגיל 46 וחברי "סטארשיפ" ספדו לו.
אבל נחזור ל"ג'פרסון סטאר שיפ" ולזמר והבסיסט של ההרכב, דיוויד פרייברג, כבר בן 74, כאמור מותיקי הלהקה. פרייברג נולד למשפחה יהודית בסינסינטי, אוהיו, וכעת מגיע בפעם הראשונה לישראל. "אני לא יודע למה לצפות חוץ ממה שראיתי על תל אביב בטלוויזיה", הוא אומר. "אני מקווה שיש הרבה מעריצים שמחכים למוזיקה שלנו. זה אולי המופע האלפיים שלנו, משהו שקרה השנה וגורם לי להרגיש זקן".
-למה לא הגעתם קודם לישראל?
"לא יודע. אולי לא פנו אלינו קודם. אני לא מטייל בעולם שלא במסגרת העבודה. אני שמח להגיע עכשיו ומוכן להופיע בכל מקום שרוצים אותנו".
-איך נולדה "ג'פרסון סטארשיפ"?
"הלהקה המקורית היתה עם ג'ק קאסידי ויורמה מקוקאנן. יורמה וג'ק המשיכו להוט טונה' (שהופיעה בישראל לאחרונה), אני ופול נשארנו והמשכנו. פול קרא לנו על שם אלבום שלו. אנחנו מנגנים ת כל הלהיטים שלנו משנות ה-60' עד היום, מהרפרטואר של שני ההרכבים וגם של ההרכב הראשון שלי, לפני ג'פרסון".
-מאיפה הכחות והחשק בגיל 74?
"אל תשכח שבתקופה מסוימת פול ואני עזבנו את הג'פרסון סטראשיפ. לקחתי 20 שנה הפסקה, עבדתי כמפיק באולפנים וחזרתי ב- 2005. היה לי כיףף היה לי טוב, והסיבה היחידה שאני ממשיך היא שיש לי את החשק וההנאה. בגדול זה כיף וכעת אני נהנה יותר מתמיד. הזמרת שלנו, קתי ריצ'ארדסון, מוכשרת מאוד, הלהקה טובה ויש לנו הרבה גוד טיים".
-איך התחלת את דרכך במוזיקה?
"התחלתי כילד שניגן בכינור קלאסי. ואז התחלתי לשחק ולשיר במקהלה בקולג'. אחרי זה עברתי למוזיקת פולק ואז פגשתי את פול, לפני כמעט 50 שנה. התחלתי לשיר כזמר בלהקה ואני עדיין שר, מנגן בגיטרה אקוסטית כיום ולפעמים שר קצת".
-מה השאיר את המוזיקה שלכם רלוונטית כל השנים?
"המוזיקה טובה ואם יש כמה שירים שנשארו, היא תישאר טובה לתמיד. אנשים רוצים לשמוע אותה עדיין. אולי זה נוסטלגיה, בסדר. אבל יש הרבה צעירים בקהל שלא היו אז בחיים בכלל. הפכנו למוזיקה קלאסית, אבל אנחנו לא הזקנים הקלאסיים. ומי יודע, אולי ליידי גאגא תהיה קלאסית עוד עשרים שנה".
-אתה אוהב אותה?
"כן, בטח. אני אוהב כל מי שמוכשר ועושה את הקטע שלו. אוהב מאוד את הכנות שלה ואת היכולת שלה להביע את מה שהיא חושבת שנכון. יש היום חברות תקליטים ענקיות אבל מצד שני קל לאנשים לעשות את הקטע שלהם באולפנים שלהם. אין משהו שיכול לעצור מישהו מלעשות את המוזיקה שלו, זו המהפכה של יו טיוב והאולפנים הביתיים. אם אתה במקום הנכון בזמן הנכון זו מתנה רצינית. היה לי המזל להיות בסן פרנסיסקו בשנות ה-60', זה מה שהפך אותנו לפופולרים".
-מה נכון בסיפורים על הסמים וילדי הפרחים?
"עשיתי את הסמים הפסיכדליים שלי אז. היום אני אפילו לא שותה יין. אני אדם רגיל לגמרי וישר דרך. זה כבר לא עבד בשבילי בשלב מסוים אז הפסקתי. אני לא אומר לאחרים מה לעשות, שכל אחד יעשה מה שבא לו. הסמים השפיעו מאוד על המוזיקה שלנו. זה מה שעשינו אז וזה מה שהשפיע עלינו. אני לא יכול להתכחש לזה. זה היה כיף וזה לא פגע בי. אתה חייב להיות חכם ולא להרוג את עצמך. יש סמים שהורגים שלא נגעתי בהם. סמים תמיד השפיעו על מוזיקה. אם הם היו שם - זה מה שהיה. ככה זה יצא. המוזיקה היתה אחרת אם הסמים לא היו".
-ובסקס?
"בסקס לא היינו צריכים להיזהר מכל מיני מחלות נוראות. אני הייתי מונגמיסט. קטע עם מעריצות לא קרה לי הרבה, אבל זה קרה להרבה אחרים".
-אתה יהודי.
"גדלתי במשפחה רפורמית יהודית. אני מרגיש כבן אדם הומניסט ומכבד את השורשים שלי, אבל אני יותר בודהיסט מאשר יהודי. אני חושב שזו דת יותר הומנית מיהדות. היא אומרת שכל האנשים שווים ויש להם את היכולת למצוא את עצמם. אני מנסה למצוא את זה בכל אחד. אני לא רוצה שיכעסו עלי, אבל להיות בודהיסט מדבר אלי יותר מלהיות יהודי כרגע".
-תבקרו בירושלים?
"אני מחכה להגיע לשם. לראות את הכותל של המקדש. אולי אגלה מחדש את היהדות שלי שם".
-מה תבקש מאלוהים בכותל?
"אני לא יודע. אולי שלום. זו המשאלה הכי גדולה שלי . שלום בין בני אדם. כאילו, גמרו כבר עם המלחמות המגוחכות שלכם".