כפיצוי על כך שהקורונה מנעה מאיתנו לחגוג בשנה שעברה את המצעד הכי שמח בארץ - השנה אנחנו חוזים באינפלציה של שירי גאווה, או המנוני גאווה אם תרצו (למרות שמרגיש שהיד קלה על ההדק עם ההגדרה הזו בשנים האחרונות).

זה התחיל לפני שבועיים עם "גבר בפוראבר" הבנאלי להחריד של אנה זק, והמשיך עם "שימי פס" החמוד אך מפוזר של עדן חסון ואלה לי שיצא יום אחרי. כבר חשבנו שניאלץ להסתפק השנה בשני השירים הלא מאוד מרימים האלה - אבל אז נועה קירל ואילן פלד הצילו את המצב עם שיתוף הפעולה המופלא שלהם, "טרילילי טרללה", ככל הנראה השיר היחיד ברצף השנה שבאמת ראוי להיקרא המנון.

ההתרשמות הראשונה מ"טרילילי טרללה" היא שהוא פשוט שיר פגז. מוזיקלית מדובר בשיר שתפור לקלאב (קלאב מהסוג שמנגן עופר ניסים, מי שגם זוכה לאזכור מילולי בשיר), או בקיצור: להיט משמיעה ראשונה שנשמע כמו השילוב הכי מרים של דאנס ניינטיזי ופופ ים תיכוני מהמאה ה-21.

הטקסט עצמו מתאר נאמנה את חוויית המסיבה (גם על הצד האפל שלה), ומתובל על ידי אילן פלד ביציאות מצחיקות ומרימות לציטוט כמו "גבינה חינם יש רק במלכודת עכברים" או "אל תרוצי שיורים עלייך כי תמותי עייפה". כן, אין איך להתעלם מהעובדה שיש לנו פה שיר פופ מושלם שמתזז באלגנטיות בין המצחיק למרים ליפה (והכי יפה זה הווקאלז של נועה ב"לה לה לה" בפזמון), אבל יש עוד דבר שהופך את "טרילילי טרללה" להמנון גאווה של ממש.

בניגוד לשירי גאווה אחרים שיצאו פה בשנים האחרונות, כאלה שהטקסט שלהם או האמנים המבצעים לא באמת היו קשורים ישירות לקהילה הגאה - "טרילילי טרללה" מרגיש כמו 100% מסיבה להט"בית. נכון שעם כמה שנועה קירל אהובה על גייז היא עדיין לא הצהירה על עצמה כחברת הקהילה - אבל אילן פלד הוא אחד מהאייקונים הלהט"בים הכי גדולים שיש לנו, וידוע בזכות דמויות קאלט נשיות שגילם לאורך השנים, כשהמוכרת בהן היא מירי פסקל כמובן. פלד, שבנה קריירה שלמה על דראג, שואב את נועה קירל לג'נדר בלנדר הזה כבר בדיאלוג שפותח את "טרילילי טרללה" כשהוא מתבלבל לחשוב ששמה הפרטי של קירל הוא נוח ומגיב בתמיהה אדישה "מעניין, זה קצת שם של בן". אלוהים, כמה אפשר לאהוב.

ויש כאן גם משהו מרגש דווקא בקשר של נועה לקהילה הגאה, הרבה יותר מכל כוכבת פופ אחרת שיש לנו פה. לפני שלוש שנים שודר בתכנית הנשכחת "ישראל Got Talent" אחד מהרגעים המרגשים בתרבות הפופ הישראלית של השנים האחרונות. נכון, הוא לא בהכרח רגע מאוד זכור - אבל הוא משמעותי במיוחד; לאודישן הגיע בחור על עקבים בשם ניב גרדוס שהופיע מול השופטים בריקוד על עמוד. במהלך האודישן גורדוס סיפר שלא כל התגובות שהוא מקבל על ההופעה שלו הן חיוביות, ושגם לו לקח זמן לקבל את עצמו.

אחרי שכל השופטים הגיבו בדרכם לריקוד, הגיע תורה של נועה קירל שהתרגשה באמת ואמרה לו בדמעות: "אני יודעת כמה זה קשה שאתה עושה את מה שאתה אוהב וחוטף על זה ביקורות ברמה הכי קשה שיש. כמה זה קשה להמשיך ולעשות את זה למרות מה שאנשים אומרים. ריגשת אותי בטירוף".

זה מרגש כי כזכור קירל התחילה את הקריירה שלה כסוג של אנדרדוג, והרבה לפני שהמיינסטרים הבין את גודל האירוע וקיבל אותה אליו בזרועות פתוחות - קירל הייתה ילדה שידעה שהיא כוכבת וחטפה מטחים של ביקורות קשות וסקסיסטיות על המוזיקה והקליפים שלה - וזו בדיוק הכוכבת שהקהילה הגאה רצתה ורוצה בתור בת ברית – מישהי שיודעת מה זה לחוות בריונות על הניסיון הפשוט פשוט להיות מי שאתה.

מאותו רגע חברי הקהילה הלהט"בית היו בין הראשונים לעוף על נועה ולהכיר בסטאר קוואליטי שלה בתחילת הדרך ופשוט להנות מהמוזיקה ומהאטיטיוד שלה בלי להתעסק בשטויות מסביב. אולי בגלל זה קירל נראית בקליפ (המהמם) של "טרילילי טרללה" כמישהי שמרגישה לגמרי בבית, ואת חזות כוכבת הפופ הכריזמטית מחליפה לרגעים השתטות גמורה מהסוג שאנחנו פחות רגילים לראות בקליפים שלה - אבל כזו שהופכת את "טרילילי" לכיפי ומרגש הרבה יותר. חג גאווה שמח!