אם היה לכם שקל על כל שיר ישראלי שאהבתם בעשור האחרון ומאחוריו עומד המפיק המוזיקלי אייל ("שקל'") דוידי - כנראה שמצבכם הכלכלי היה לא רע בכלל.

דוידי (31), אחד המנופים החשובים בעלייתו המחודשת של ההיפ הופ הישראלי בשנים האחרונות, אחראי לעיצוב הסאונד שרבים מכם נהנים ממנו ברדיו הישראלי ובשירותי הסטרימינג למיניהם, ובשקט בשקט, האיש הספיק להפיק ולעבוד עם רביד פלוטניק, לוקאץ', טונה, פלד, איה זהבי פייגלין, דודו פארוק, ערוץ הכיבוד, וכמובן עומד גם מאחורי אחד הלהיטים הכי גדולים של השנה האחרונה - "מסיבה" של יסמין מועלם.

אז איך עושים היפ הופ פסיכדלי-פרסי-אלטרנטיבי-אורגינלי? לקראת אלבום הסולו השלישי שלו שצפוי לצאת בשנה הבאה ואחרי שהסינגל הראשון מתוכו, "חסד עליון", שוחרר ממש אתמול, תפסנו את שקל לשיחה קצרה כדי להבין לאן פניו ופנינו אחריו.

נחזור רגע להתחלה - מה היה הרגע שבו החלטת שמוזיקה היא הדבר האמיתי שיעסיק אותך כל החיים?
"בגדול, מייקל ג'קסון היה החיבור הראשון שלי למוזיקה בתור ילד - פשוט הקשבתי ורקדתי לשיריו בלי הפסקה. בהמשך כבר התבגרתי והתחלתי לעשות ביטבוקסים עם אחי הקטן אותם היינו מקליטים בטייפ קסטות של הוריי. זו הייתה ההפקה הראשונה שלי. אחרי מייקל וגם ויטני יוסטון, בגיל ההתבגרות הייתי בכלל בקטע של אינפקטד, ואז סאבלימינל פרץ לחיינו עם הראפ בישראל. באמצע היה אפילו סטוץ קצר עם להקת מטאל ושיר שהקלטתי יחד איתם, אבל גם זה נגמר די מהר".

כמה שנים לאחר מכן, בערך ב-2010, שקל משחרר אי.פי ראשון שכולל 3 רצועות דאבסטפ, ז'אנר שלא ממש תפס בארץ, אבל ההכרה הגיעה דווקא מכיוונים אחרים: "בזמן הצבא גיליתי את הדאבסטפ שהיה בשבילי בדיוק החיבור בין המטאל למוזיקה האלקטרונית. העליתי את האי.פי לרשת כשהרשתות החברתיות היו בתחילתן, והתחלתי לקבל המון תגובות מדהימות דווקא מחו"ל, ואפילו הוזמנתי לתקלט בכמה מקומות, הרבה לפני שידעתי לתקלט בכלל".

 

אחרי הצבא פגש שקל את רביד (נצ'י נצ') פלוטניק וכל שאר חברי הרכב ההיפ הופ פרודוקס מפתח תקווה, ושם למעשה התחילה הקריירה שלו באמת: "היינו מדברים וירטואלית בפורום מוזיקה שחורה של תפוז, ופעם בחודש נפגשים בערבי המיקרופון הפתוח בגי' ספוט. אחרי כמה שנים, רביד ראה אותי במסיבת דאב סטפ, ושאל אם אני עדיין עושה ביטים והציע שאצטרף לפרודוקס כחבר מפיק", הוא נזכר בחיוך.

אחרי אלבומם היחיד, "תחיית המתים", הלהקה התפרקה, אבל שקל המשיך את הדרך עם נצ'י, ולקח חלק משמעותי בהפקת אלבומיו הראשונים. מיד אחרי השחרור הוא עבר מחולון לת"א והתערבב עמוק בסצינת ההיפ הופ המקומית, עד שהתחיל לדגדג בו הרצון לעבור לקדמת הבמה עם "רדיו ג'ונאם", אלבום סולו הראשון משלו שמשלב את שורשיו המוזיקליים: "מוזיקה פרסית היא המקור שלי בתכלס, כבר כשהתחלתי להפיק ביטים בגיל 15. גם בפרודוקס אפשר לשמוע את ההשפעות האלה ולכן קיבלתי את הכינוי 'הנסיך הפרסי'. ב'רדיו ג'ונאם' הבאתי את זה לשיא ושילבתי את הסימפולים הפרסיים עם האינדי והאלקטרוני, והפסיכדליה עם היפ הופ הארדקור – בעצם כל הצבעים שאני אוהב במוזיקה".

לפני כשנה וחצי יצא אלבומו השני של שקל, "ילד פרפר", שנוצר בעקבות טיול שלו לעמקי האמזונס והשתתפות בטקסים שמאניים שכללו התנסות בסם האיוואסקה: "זה פתח אותי מאוד מבחינה רוחנית והשפיע על הטקסטים עצמם - שילבתי שם ציטוטים מספר הטאו ויש שם סימפולים של אלן וואטס שהיה מורה רוחני בתקופת ילדי הפרחים. זו תוספת של שפה מוזיקלית חדשה שלא הייתה לפני כן - מעין ראפ פסיכדלי שימשיך איתי גם לאלבום הבא. אם האלבום השני היה בהשפעת איוואסקה, אז האלבום הבא יהיה יותר בהשפעת אסיד מבחינה מוזיקלית. זה בא לידי ביטוי ביצירה כייצוג להיבטים שונים בחיים, ולא רק מבחינת הסמים עצמם".

הנה שאלת השאלות: ממה אתה נהנה יותר? מהפרונט או מאחורי הקלעים?
"אני ממש אוהב את שניהם, אבל בכל זאת מעדיף את הפרונט כי זה המקום הטבעי בשבילי - החיבור עם הקהל. אם זה באינסטגרם ואם בקפיצות על הקהל כמו שלמדתי מההופעות עם רביד בעשור האחרון. אני מרגיש שיש ילדים שמלווים אותי כבר מ-2010, וזה לגמרי אחד מהדברים שמגדירים אותי - החיבור הישיר לקהל".

ואיך אתה מסביר את ההצלחה המסחררת של ההיפ הופ הישראלי בשנים האחרונות?
"אני חושב שבעיקרון היפ הופ זו מוזיקה מאוד אומנותית שהתכלית שלה היא לומר את האמת. יש בזה משהו הכי ישיר שיש ואי אפשר להתעלם ממנו. חוץ מזה, עד לפני חמש שנים, התרגלנו להסתכל דרך הרשתות החברתיות על שמות גדולים שמצליחים בחו"ל ועכשיו יותר מתעסקים גם באמנים שעושים את זה נכון בישראל. להיפ הופ בעברית יש את הקטע הייחודי שלו, וגם כשאני טס לחו"ל ושומע שם את הראפ - בכל מקום זה נשמע אחרת מבחינת השפה והאווירה".

וכך, כמה חודשים אחרי ההצלחה המטורפת של 'מסיבה' עם יסמין מועלם, קיבל שקל פניה לא צפויה מיוצרת נוספת שהבשילה לשיר המפתיע "אחד העם": "איה (זהבי פייגלין), פשוט שלחה לי הודעה באינסטגרם בתקופה שבה חיפשה את עצמה והציעה שננסה לעשות יחד מוזיקה. מהר מאוד התחברנו כנשמות תאומות במובן מסוים ובצורה עמוקה הרבה מעבר למוזיקה. אנחנו אוהבים לשפוך את הלב אחד בפני השנייה - היא בנאדם מוערך ואין לי מספיק מילים טובות להגיד עליה. חוץ מזה, מדובר בהתנסות ראשונה שאני גאה בה מחוץ להיפ הופ המסורתי ומקווה שזה יוביל לעוד דברים בהמשך".

חסד עליון, שם השיר שיצא אתמול – מה הוא מחדש מבחינתך?
"אחרי ההשקה של 'ילד פרפר', נכנסתי לתקופה של חיפוש עצמי במסגרתו נסעתי לראשונה לסיני. הכרתי שם בחורה מיוחדת שהשפיעה עלי מאוד מבחינה רוחנית, אבל הפעם בפן היהודי והישראלי, אחרי שנים שהתחברתי לגישה הבודהיסטית. זו תקופה שהכול הפך לצבע אחד והשיר הזה הוא הייצוג הכי טוב לדבר הזה. זה שיר שפשוט קרה - שמעתי ביט, פתחתי מיקרופון והתחלתי לקרוא את ברכת הכהנים. השארתי את ההקלטה המקורית כפי שהיא עם פזמון מאולתר ואני כל כך אוהב את זה. סוג של קסם שפשוט קרה ותפס את מי שאני ואת ה-state of mind שאני נמצא בו כרגע. אני מאוד גאה במה שיצא, ובכלל באלבום שייצא בשנה הבאה. למרות שאין בכלל הופעות, מה שמעניין אותי זה לתת אנרגיה לאנשים שמחפשים דרכים להתעודד דרך המוזיקה".