כבר מהשלט באנגלית שנתלה אמש ברחבה החיצונית של מועדון הבארבי - "מרגי סולד אאוט" - אפשר היה להבין שאנחנו צפויים לראות משהו שלא קורה שם בדרך כלל. בהמשך, גם המסכים הקטנים שנתלו בצמוד לכבלים החשופים ברחבי האולם האיקוני רמזו שמשהו שאנחנו לא רגילים לראות שם צפוי לקרות.
וזה מיד הוביל למסקנה העיקרית: עצם קיום ההופעה של מרגי אמש במועדון הבארבי, המקום שמזוהה כל כך עם ממלכת הרוק הישראלית ובשנים האחרונות נכבש לפרקים על ידי פזורת ההיפ הופ - הוא כבר הישג בפני עצמו. קשה לי לדמיין מה הייתה התגובה הראשונה של "שאול מהבארבי" (שאול מזרחי, מבעלי המקום) כשקיבל את הפנייה מטעם אנשיו של האמן הצעיר שבחודשים האחרונים כיכב בלי סוף במדורי הרכילות.
על הנייר, הפופ הישראלי הוא ההפך הגמור ממה שהבארבי מייצג, אבל כבר למדנו שלמרגי יש חלומות להפוך ל"אמן" - וזה המקום הנכון בשבילו לנסות ולהגשים אותם. בזמן שנועה קירל עסוקה בלעקוץ אותו בפרסומות לחברת לוויין או בדחיות/ביטולים של הפסטיגל - הוא בעיקר מתרכז במוזיקה ומנסה לבנות קהל שייקנה כרטיסים רק בשבילו. לא הרבה אמני פופ פותחים קופות לבד (שלא לומר אף אחד מהם), אבל כל המעטפת והבלגן שגאגא בוקינג ואביו פדי הרימו בדרום תל אביב לא שווה כלום אם מרגי לא מספק את הסחורה. למזלו, הוא שיחק אותה.
במהלך הערב הופיע הכוכב בן ה-21 עם כל שירי ה-EP האחרון שלו "לא להיות לבד", לצד שירים נבחרים משלבים מוקדמים יותר בקריירה. בעידן שבו רוב אמני הפופ וההיפ הופ מוותרים על להקה ועולים להופיע עם פלייבק או דיג'יי, כאן הלהקה דווקא נתנה עבודה מעולה (רוב הזמן) עם העיבודים. "לא להיות לבד" הוא פשוט שיר פגז עם הפקה כיפית, לשמוע את "אסור" בעיבוד רוקיסטי עם גיטרה חשמלית ותופים זו בהחלט חוויה שלא חשבתי שאזכה לראות ועוד ליהנות ממנה, ו"מדגסקר", שיצא ב-EP הקודם והמאוד מפוספס שלו, קיבל עיבוד שמזכיר קצת את "פאניק אט דה דיסקו" והיה מעולה.
דווקא בלהיטים הישנים, "דיבור נגוע" ו"מה יהיה", העיבודים היו מתאמצים מדי. הראשון היה בכלל שיר רגאטון במקור, ואין צורך להלביש גם עליו את אווירת האייטיז הטרנדית בכוח. "מה יהיה" הפך משיר טראפ מעולה לגרסה אקוסטית עם גיטרה ספרדית ופשוט איבד את העוקץ שלו, וגם הבחירה לבצע את "drivers license" של אוליביה רודריגו הייתה די מוזרה - אין באמת ערך מוסף בשיר הזה חוץ מפילר לקהל המעריצות שלא הפסיקו לצרוח במשך כל ההופעה (ברמות של היי פייב בניינטיז, כן?). אולי יכול היה להיות מעניין יותר לשמוע אותו מבצע שיר מזרחי ישן או להיט רוק נשכח כדי להוכיח קצת את העומק שהוא מתיימר להציג.
מעל הכל, יש דבר אחד שמרגי ואנשיו צריכים לזכור: אין דבר שבולט יותר בעולמות ה"אמנות" ממאמץ יתר. הרי אין באמת סיבה שהוא יעמוד על הבמה, יספר על ילדה מהתיכון שלו ואנחנו נצטרך לתהות אם מדובר בסיפור אמיתי או לא. ביחס לכך שמדובר בפתיחת הקופות הראשונה שלו, הוא עבר את המבחן בהצלחה רבה. נכון, מדי פעם הקישוטים שהוא רגיל אליהם (הריקודים והפרצופים למצלמה, למשל) היו מיותרים, וצריך הידוק מסוים לליינאפ השירים והעיבודים, אבל כאמור ברוב שלבי המופע הוא בהחלט עמד בציפיות הגבוהות שתלה.
כאמור, מרגי מנסה להרוויח את הטייטל "אמן", ולא סתם דווקא יסמין מועלם היא זו שנבחרה להתארח בהופעה. זה קרה בתקווה שמשהו מתדמית ה"אמנית שמפלרטטת עם פופ" ידבק גם בו. כשהשניים ביצעו את "מחילה" ו"הכל שקוף" זה באמת הרגיש ככה לכמה דקות - סגול בהיר, נניח, הוא דוגמה מעולה לכך שגם מרגי יכול.
אם צריך לזקק מסקנה או הצהרה כלשהי מההופעה אתמול ומהטור הזה, היא כנראה תהיה שאפשר להיות כוכב פופ ואמן בו זמנית. דה וויקנד, שמרגי שאב ממנו השראה מובהקת ב-EP האחרון הוא ממש דוגמה חיה לכך. עכשיו, אחרי שהוכיח שהוא יכול להופיע באולם שמזוהה עם "אמנים", תורו של מרגי גם להמציא את הדבר שלו בעולם המוזיקה הישראלית בשביל להרוויח את הטייטל הנחשק. האם הוא יכול לעשות את זה? כנראה שנגלה בהמשך.