בכל דור ודור

כל כמה שנים מגיע אמן ישראלי חדש שמזקק ביצירה שלו את איך זה מרגיש להיות צעיר. על הסקאלה שבין מתבגר מאוהב ומדוכא לבין בן 20 ומשהו שמחפש את עצמו בחיים העצמאיים החדשים שלו, היו כמה מוזיקאים בודדים שקלעו בול לאמוציות של קהל היעד שלהם עם המוזיקה שהם עשו.

אביב גפן היה הטינאייג'ר הכועס הזה בתחילת שנות ה-90, כשבגיל 19 הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו שסחף אחריו עדת מעריצים שזכו לכינוי 'ילדי אור הירח'. ב-2020, יסמין מועלם היא בת ה-20 ומשהו הזאת (25 ליתר דיוק) עם החלומות הגדולים, הכסף הקטן בכיסים, ואלבום בכורה פנטסטי שיצא בפברואר האחרון ונכנס לפלייליסט הפרטי של מאות צעירים שמנסים להגשים את הייעוד שלהם מתוך דירה שכורה בתל אביב.

עכשיו בואו נדבר על החידוש של מועלם לגפן יחד עם טונה: מעבר להפקה המהממת של ניר דנן ולקול היפה תמיד של מועלם שמככבים בקאבר החדש ל"אור הירח", יש משהו שובה לב בלשמוע אותה, על תקן קולו של דור טכנולוגי ומאוד מודע לעצמו, שרה את המילים התמימות יחסית ל-2020 של אביב גפן בן ה-19 מהניינטיז.

הבחורה ששרה באלבום שלה על טינדר כפלסטר לבדידות, ועל תקשורת מבוססת הודעות של "חחח" בוואטסאפ , ומייצגת נאמנה את הדור שלה כשהיא שרה על זה, עכשיו שרה פה טקסט אחר על אותו בלבול שמוטמע בשכל של בני ה-20, ומזכירה כמה התחושה הזאת היא על זמנית ותמיד רלוונטית.

גם הוורס של טונה מייחד את גרסת הכיסוי הזאת, כשהוא מוסיף מילים משלו לטקסט המוכר. ההגשה הנונשלנטית-ובו-זמנית-משלהבת שלו מוסיפה נופך מחמיא לחידוש הזה, וגם המשכיות התמה האינטרגלקטית שמלווה אותו לאורך כל הקריירה שלו מספקת; ב-"בון וויאג'", מתוך אלבום הבכורה שלו, הוא הבטיח לטוס לחלל בחללית שבנה ולחזור עם הירח בבגאז'. באופן מתבקש, במחווה לירח של גפן, שסימל גם הוא את התגמול לרדיפה האינסופית הזאת אחרי אושר וסיפוק עצמי - הוא כבר לגמרי עם הירח בתא המטען. איזה מתנה.

ישר לישבן

אמנם הבלאק אייד פיז ירדו מגדולתם כבר לפני עשור, אבל שיתוף פעולה של מוזיקאים ישראלים איתם זה עדיין ידיעה משמחת ומעוררת גאווה. לא מדהימה כמו שהיא הייתה יכולה להיות ב-2008 - אבל עדיין מסקרנת.

סביר להניח שכמו הרבה מאוד ישראלים (ובעיקר לא ישראלים), גם סטטיק ובן אל אהבו מאד את הבלאק אייד פיז בשנות התיכון שלהם, ואפשר גם לצאת מנקודת הנחה שההרכב הפופולרי, מהגדולים של שנות האלפיים, התנגנו לא מעט באוזניות של לירז רוסו הצעיר שחלם להיות ראפר.

בגלל כל זה, זה לגמרי מאכזב שככה נשמע השיר שמאחד את שני ההרכבים. גם החן האינסופי של סטטיק ובן אל תבורי לא סוחב את "Shake Ya Boom Boom" החדש, שנשמע כמו להיט לטיני סוג ב' מ-2007 ששכחתם מקיומו וגם לא מציף יותר מדי נוסטלגיה משמחת כשהוא מושמע שנים אחרי.

זה לא שיר גרוע במיוחד - הוא פשוט לא מיוחד, נקודה. סוג של הפקת דאנס/רגאטון ששמעתם עשרות פעמים, פזמון שכאילו הונדס על ידי בינה מלאכותית שהתבקשה ליצור שיר פופ לטיני רגיל, ומילים פשוט מאכזבות על התחת של נמענת השיר שנקראת לנענע אותו.  עכשיו אם יש בחורה אחת שהיא הנמענת הקולקטיבית של כל שירי הז'אנר, שמנענעת את הישבן בכל פעם שיוצא שיר הלל לאיבר הזה - היא כנראה הבן אדם הכי עייף בעולם. והאמת גם אנחנו.

הצמד הישראלי המוצלח והמצליח לא הביא אף לא אחת מנקודות החוזקה שלהם לתוך השיר הזה – הוא נטול הכתיבה החדה של סטטיק, הקול היפה של בן אל (שעבר פה עריכה שהפכה אותו לבלתי מזוהה), וההפקה המצוינת של ג'ורדי, שלראשונה לא מפיק שיר של הצמד (עם כל הכבוד לג'וני גולדשטיין שהפיק הפעם ביחד עם וויל.איי.אם, ויש הרבה כבוד).

בתוספת קליפ שמכיל דיאלוג קרינג'י לחלוטין, וטקסט שהמילה העברית הכי לא צעירה שקיימת פוזרה בו בנדיבות – משפוחה – שיתוף הפעולה של סטטיק ובן אל עם הבלאק אייד פיז נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה - וזה ממש ממש חבל.