כמעט 10 שנים אחרי שהפסידה ליובל דיין בשלב הדו-קרב והודחה מ"דה וויס", נראה שג'ני פנקין תוקפת וכובשת אותנו לאחרונה מכל הכיוונים: אחרי שיתופי פעולה עם טדי נגוסה, כהן, ישי סויסה וסאבו, כנראה שהדבר האחרון שהיא הייתה רוצה כרגע הוא להיות במקום של יובל דיין, והיא כל וולה מושקעת באלבום הבכורה שלה שצפוי לצאת בקרוב. סיבה מספיק טובה לראיון ראשון? בהחלט. 

פנקין (30) נולדה במוסקבה, עלתה לארץ בגיל שנתיים וחצי, ואם תשאלו אותה היא השאירה לגמרי מאחוריה את כל המורשת והתרבות: "אני די סולדת מהתרבות הרוסית. גדלתי בבית רוסי בבת ים ואני חוגגת נובי-גוד והכל, אבל השפה, המנטליות והמוזיקה שלהם לא מעניינת אותי. פוטין הוא נורא ומוסקבה היא בירת הרוע", יורה פנקין כבר בהתחלה.

אז מאיפה בכל זאת הגיעה ההשראה למוזיקה שלך?
"אמא שלי היא פסנתרנית עם תואר שני במוזיקה, ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד פשוט אלתרתי בג'יבריש בזמן שהיא ניגנה על אורגנית. הייתי ממציאה שטויות בלי להבין מה אני עושה, אבל לא הסכמתי ללמוד ממנה אף פעם למרות שהרבה חברות שלי למדו אצל אמא שלי. בגיל 10 הצטרפתי ללהקה העירונית בעיר, וכמה שנים אחר כך כל התחביב הפך לעבודה כשקיבלו אותי לאולם של מלצרים מזמרים בגיל 16. בגדול – פשוט נהניתי מקאברים וחיקויים של מייקל ג'קסון ומומי לוי, עד שהגעתי בסוף לריאליטי".

אחרי שהרשימה מאוד בשלבים הראשונים של התכנית, ג'ני הודחה בסופו של דבר כאמור בשלב הדו-קרב מול יובל דיין, אבל בדיעבד שמחה שזה קרה ולא הייתה רוצה להתחלף איתה ועם מעמדה כיום: "אין שום סיכוי מבחינתי להיות במקום הזה. אני לא היא ולא רוצה לעשות את המוזיקה הזאת למרות שזה עובד מעולה. לא הייתי מסכימה ללכת לכיוון הזה גם לא בגלגול הבא. כי זו פשוט לא - אני אבל ליובל זה מתאים, אז הכל טוב".

אז איך בעצם הגעת משם , שיא המיינסטרים, לעמקי האינדי?
"הייתה לי מלגה ללימודי מוזיקה בברקלי, אבל אחרי תקופה קצרה הבנתי שזה ממש לא מעניין אותי – מקום חסר יצירתיות שלא עורר בי השראה בכלל. פשוט הרגיש שאנשים באים לשם רק בשביל הטייטל של מוזיקאי אז ויתרתי על התענוג. באותה תקופה קלטתי שאני נהנית לכתוב וליצור ביטים, אז עשיתי אי.פי תחת השם ג'נסיס, אבל אחרי שהוא יצא הורדתי אותו מהרשתות כי פתאום נשמע בוסרי מדי".

"כשחזרתי לארץ, יהודה עדר, שלימד אותי ברימון, המליץ עלי למארינה מקסימיליאן שחיפשה זמרות ליווי, ומההופעות האלה הדברים התגלגלו להיכרות עם המתופף שלה אביב כהן (סול מונק)", מספרת פנקין. "הקלטתי איתו אי.פי מאוד מוצלח וכמעט במקביל יצא לדרך הפרויקט של ההרכב 'מסוק' ב-2019 ומאז אני איתם. הכל התגלגל מהר, ובין כל אלו, הכרתי עוד ועוד אנשים, ביניהם - סוויסה וכהן."

אפרופו סוויסה וכהן, בשנה האחרונה, ג'ני שוב עשתה קרוס, הפעם להיפ הופ, ופתאום, בבת אחת – שומעים ורואים אותה בכל מקום. היא התארחה בשיר "אחרי הכל" מתוך האלבום החדש של כהן, אחריו יצא "מילים גדולות" עם סאבו שזוכה להצלחה אדירה במקביל ל"דיבורים לא מזיזים" עם טדי נגוסה, ובחודש שעבר יצא סינגל נוסף עם טדי כאורח שנקרא "מה כבר אמרתי".

מבחינתה של פנקין הכל כמעט מקרי אבל זו רק ההתחלה: "בשנת הקורונה אמרתי לעצמי שכדי להגדיל קהל כנראה שצריך לעבור לעברית. 'מסוק' היו פחות בעניין, אבל עם כהן וסוויסה כבר היו שיתופי פעולה נוספים אז הבנתי שהגיע הזמן. במקביל לסשנים בהם התארחתי, התחלתי לעשות המון מוזיקה ולשתף יוצרים שאני אוהבת וכולם הגיעו בהתנדבות - זה מדהים. האלבום שייצא בפברואר יהיה מאוד מגוון עם מלא ז'אנרים בזכות כל המפיקים והיוצרים שהכרתי בכל מיני תקופות ולוקחים חלק בפרויקט".

איך את מסבירה את הגל האדיר של הראפ הנשי ששוטף אותנו בשנתיים האחרונות?
"זה מדהים, ממש חיובי ומעורר השראה. אפשר לגמרי לומר שהתקדמנו ואנחנו נמצאות במקום טוב. האמת היא שאני מקווה לשתף פעולה בקרוב עם סימה נון שהיא פאקינג מלכה והנוכחות שלה הכי מרשימה. אין לי אגו בקטע הזה וכשאני רואה אישה חזקה, מיד אזום שיתוף פעולה. כך נולד גם שיר שהקלטתי באנגלית יחד עם קרולינה ואמור לצאת מתישהו בהמשך".

מפתיעה אותך ההצלחה הזו שמגיעה פתאום?
"אני עוד לא מרגישה הצלחה. אני רוצה סולד-אאוט בבארבי. אלוהים יודע מה אני רוצה, זו שאלה מכשילה כי זה אף פעם לא מספיק. כשנכנסתי לגלגלצ ציפיתי לתגובה אחרת מעצמי; לא בניתי על זה ולא חשבתי שיהיה להיט, אבל פתאום יש שיר מצליח. במקום להיות שמחה אני פשוט עוברת הלאה וחושבת על היעד הבא. יש לנו נטייה להתרגל מהר מדי להישגים וכנראה גם שאגיע לסולד-אאוט בבארבי ארצה משהו יותר גדול מזה. אני מטפלת בעצמי בעניין הזה ומנסה להבין בעצמי מה זה הצלחה כי תמיד יהיה מישהו גדול יותר".