ההודעה הקולית הגיעה אל חשבון האינסטגרם הפרטי של נציגת המחלקה לישראלים בחו"ל, אגף של משרד החוץ, לקראת השעה 10 בלילה. "אני צריכה חילוץ, חיתנו אותי בכוח באוזבקיסטן והחתן שלי מכה אותי. בבקשה תעזרי לי", נאמר בהודעה שנשלחה מחשבון חסום. בתמונת הפרופיל נראתה צעירה עם פנים עדינות ושיער גולש.
הנציגה, שראתה במקרה את ההודעה, ניסתה מיד להבין מיהי השולחת ואיך לסייע לה. בתגובה שלחה הצעירה, דנה (שם בדוי), רצף תמונות של חלקי גוף שונים ועליהם סימני אלימות קשים. באותו ערב שלחה לנציגה הודעת מצוקה נוספת, והפעם גם את מיקומה – דירתו של טימור (שם בדוי), הגבר האוזבקי שנישאה לו זמן קצר קודם לכן.
ממקום המסתור שלה בישראל מספרת השבוע דנה על מה שקרה לה – סיוט שהסתיים לפני כארבעה חודשים, לפנות בוקר ה-21 בספטמבר, כששמעה דפיקה בדלת הדירה שהייתה בקיץ האחרון לביתה. היא ראתה מהחלון ניידת של המשטרה האוזבקית בדיוק כשהשוטרים נכנסו וביקשו פרטים.
כשנותרו ימים עד לחתונה, דנה ברחה ונעצרה רק בכניסה לטשקנט. "אמא שלי והדודים שלי משכו אותי והכניסו אותי בכוח לרכב שלהם", היא מספרת. "כל הדרך חזרה, שש שעות, הם היכו אותי"
"טימור ואמא שלו היו בסלון, והם ישר הרגיעו את השוטרים ואמרו שהכל בסדר, שאין שום אלימות ושזו כנראה טעות", מספרת דנה. "ישבתי שם וניסיתי לסמן לשוטרים שזו אני, שאני חייבת חילוץ. הם לא הבינו, אז נכנסתי לשירותים, שלחתי הודעה נוספת לנציגה ממשרד החוץ והתחננתי שתדבר איתם. תוך כמה דקות השוטרים הוציאו אותי מהבית וביקשו ממני לספר הכל. הראיתי להם את המכות שקיבלתי והתלוויתי אליהם לניידת. הם הסיעו אותי למקלט לנשים מוכות בטשקנט, ונשארתי שם 20 יום".
למה בעצם נשארת שם?
"לא יכולתי לחזור לישראל, כי אמא של טימור לא הסכימה למסור לי את הדרכון שלי. לא הייתה לי ברירה אלא לחכות במקלט, שהיה בעצם דירה קטנה עם נשים נוספות, ילדים ותינוקות".
ביום ה-21, בעקבות שיתוף פעולה של המשטרה האוזבקית והשגרירות הישראלית, דנה קיבלה את הדרכון שלה. בסיועם של אנשים פרטיים היא הוטסה לישראל; בשדה התעופה קיבלו את פניה שוטרת ועובדת סוציאלית, ומשם היא נלקחה למשטרה למסירת עדות.
לחוקרים סיפרה דנה שהוריה שידכו אותה בניגוד לרצונה לאותו טימור, מוסלמי המבוגר ממנה בכמעט עשור. לדבריה גילתה לאחר שהות קצרה באוזבקיסטן שהחתן המיועד שילם 900 דולר תמורתה; היא אמרה גם שפגע בה פיזית על בסיס קבוע. "אמא שלי אמרה לי שאני הרכוש של הגבר הזה ואסור לי להתנגד לכלום, שאני חייבת להישאר איתו לכל החיים, שאני שייכת לו ואסור לי לברוח. הם הפעילו נגדי אלימות פיזית ונפשית", סיפרה בעדותה.
הוריה של דנה, שניהם בשנות ה-40 לחייהם וללא עבר פלילי, נעצרו בנתב"ג בתחילת ינואר עם חזרתם מאוזבקיסטן. הם נחקרו במשטרה בחשד לסחר בבני אדם, כליאת שווא, איומים, תקיפת קטין וסיוע לנישואים שלא כחוק. הם הכחישו את הטענות נגדם ומסרו גרסה שלפיה הייתה היכרות מוקדמת בין דנה לטימור, שהיא רצתה להינשא לו ושהם רק נענו לבקשתה. כראיה הוסיפו ששתי אחיותיה של דנה נישאו גם הן באוזבקיסטן "באותה מסורת". לאחר שהוארך מעצרם של השניים בשלושה ימים, הם שוחררו וכעת ממתינים להמשך ההליכים נגדם; מהמשטרה נמסר כי החקירה בעניינם טרם הסתיימה.
בתמונות מהחתונה נראית דנה (שם בדוי) רוקדת, מצטלמת עם הוריה, מחייכת לצד החתן. "היה לי בראש רק ההסכם שעשיתי איתו: שבחתונה לא אעשה בעיות, ואוכל לחזור לארץ", היא אומרת
דנה לא דיברה מאז שהסיפור נחשף לראשונה על ידי שמעון איפרגן כאן ב-mako. גם אסנת (שם בדוי), שעברה חוויה דומה באוזבקיסטן, החליטה השבוע לדבר על מה שקרה לה שם. שתיהן הסכימו לחשוף בפניי את מה שנעשה להן כדי שזה לא יקרה לצעירות נוספות.
על האלימות לא סיפרתי
דנה ואני משוחחות טלפונית. בחודשים האחרונים, מאז שנחתה בישראל, היא מתגוררת בהוסטל פרטי ומנסה לשקם את חייה. היא לא בקשר עם בני משפחתה וחוששת שמיקומה יתגלה להם.
היא נולדה בעיר במרכז הארץ, השלישית מבין שישה אחים ואחיות. אמה ואביה, יהודייה ומוסלמי, עלו לישראל מאוזבקיסטן בתחילת שנות ה-2000. את הבית שבו גדלה היא מגדירה "פרימיטיבי"; לדבריה חונכה לכללים נוקשים וספגה עונשים ואלימות. "לא גדלנו בתוך דת כלשהי, לא חגגנו חגים יהודיים או מוסלמיים", אומרת דנה. "אבל אמא שלי יהודייה, אז גם את עצמי אני מגדירה יהודייה".
>> יש לכם מה להוסיף לסיפור? פנו ישירות לליאור שלו: lior.shalev@mako.co.il <<
כשהייתה בת 13 עברה המשפחה לאוזבקיסטן. כשחזרו לישראל לאחר שלוש שנים, דנה שבה לחברות הילדות שלה וחלמה כמוהן להתגייס לצבא; היא תמיד רצה לשרת כלוחמת. אלא שרגע לפני יום הולדתה ה-17 הודיעו לה ההורים שהגיע הזמן להתחתן. היא התנגדה, וללא הסכמתם ניגשה ללשכת הגיוס לצורך הליכי הצו הראשון. "מרגע שהם העלו את נושא הנישואים רבנו המון", היא מספרת. "אני הייתי מתנגדת והם היו מכים אותי, מגרשים אותי מהבית. הייתי ישנה אצל האחיות שלי או נשארת שעות בעבודה, רק שלא ינסו לדבר איתי על חתונה".
דנה חיכתה להמשך התהליך מול צה"ל כשהוריה נסוגו לכאורה מהדרישה לחתונה והזמינו אותה לטוס עם כל המשפחה לטיול שורשים באוזבקיסטן. הוא היה אמור להימשך שלושה חודשים ולהסתיים בספטמבר 2023. דנה ואמה עלו לטיסה מוקדמת, וסוכם שהאב והילדים האחרים יצטרפו אליהן בהמשך. רק כשהאם והבת הגיעו לבית של קרובי משפחה ופרקו את המזוודות, נחשף בפני דנה כי הוריה ארגנו לה שידוך עם טימור, מכר של המשפחה.
מה עבר לך בראש?
"הייתי בשוק, הבנתי שההורים שלי עשו לי תרגיל. מצד שני, ידעתי שבספטמבר אנחנו חוזרים לישראל. אמרתי לעצמי שפשוט לא אחזור יותר לאוזבקיסטן".
ד"ר זאב לוין, החוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית: "הדרכון האוזבקי מוגבל בתנועה בעולם בהשוואה לישראלי, ודרך קלה לקבל דרכון ישראלי היא להתחתן עם ישראלית"
החתונה נקבעה לחודש אוגוסט. חמישה ימים לפני התאריך המיועד הגיע רגע הפגישה בין בני הזוג - ארוחת ערב משותפת שבה ישבו דנה, אמה, החתן המיועד ואמו. "טימור נכנס לחדר והביא איתו טבעת ופרחים, ואמא שלי ביקשה שאקום לקראתו, אקח את המתנה ואחייך", מספרת דנה. "עשיתי את מה שהיא אמרה ובראש שלי רק חשבתי איפה אזרוק את המתנות האלה ואיך אני יוצאת מהסיטואציה הזו".
כשנותרו ימים בודדים עד החתונה, אביה של דנה עלה עם אחיה ואחיותיה לטיסה מישראל לאוזבקיסטן. בשלב הזה החליטה דנה, שחששה מהנוכחות של אביה, לברוח. "התכנון היה לצאת לפנות בוקר ולנסוע בשתי מוניות, אחת שתוציא אותי מהעיר ואחת שתיקח אותי לעיר הבירה טשקנט".
המסע במוניות נמשך שש שעות – והסתיים במחסום בכניסה לטשקנט. "שוטר אמר לי שהמשפחה שלי מחפשת אותי, ושאני חייבת לחזור אליהם כי אני קטינה. אמרתי לו שרוצים לחתן אותי בכוח, אבל עם זה הוא אמר שאין לו מה לעשות. בינתיים הגיעו לשם אמא שלי והדודים שלי, משכו אותי והכניסו אותי בכוח לרכב שלהם. כל הדרך חזרה, שש שעות, הם היכו אותי ולא הפסיקו להגיד כמה בושות אני עושה למשפחה".
סיפרת למישהו מהארץ על מה שעובר עלייך?
"סיפרתי לחברות שלי על החתונה וביקשתי שיעזרו לי, והן ניסו ולא הצליחו. על האלימות לא סיפרתי להן. בזה התביישתי".
השוטר לא עשה כלום
על פי המסורת האוזבקית, יממה לפני החתונה נערכת "חתונה קטנה" בנוכחות המשפחה הקרובה. "נאלצתי לשבת ליד טימור ולחייך", מספרת דנה. "כמעט שלא דיברתי, הייתי עם דמעות בעיניים. בערב נסעתי איתו לבית שלו, מקום שלא הכרתי ושלא היה לי בו אף אחד. נעלתי את עצמי בשירותים ובכיתי, ובאותו לילה הודעתי לו שבספטמבר אני טסה לארץ ואנחנו ניפרד לתמיד. לא נתתי לו לגעת בי, אמרתי לו שאפגע בו אם הוא ינסה".
איך הוא הגיב?
"הוא הופתע, אבל הבין שמבחינתי אין אופציה אחרת. הוא רק ביקש שבמהלך החודש שנשאר עד לטיסה חזור אתנהג כאשתו – אהיה בבית, אנקה ואטפל בו. במיוחד היה לו חשוב שלא אספר על זה לאף אחד ושאתנהג כאילו אנחנו לגמרי נשואים. הוא ביקש גם שבחתונה לא אעשה בעיות, הוא פחד שאעשה בושות מול המשפחה והחברים שלו. הסכמתי".
חודש לאחר החתונה באוזבקיסטן, כשהיא רק בת 16, אסנת (שם בדוי) נכנסה להיריון. "מרגע שנישאנו עברתי אלימות קשה, התעללות פיזית וכלכלית", היא מספרת. "הוא היה אדם פרימיטיבי"
החתונה התקיימה באולם גדול במרכז העיר. דנה לבשה שמלת כלה מפוארת בצבע פנינה שרכשה עבורה אמה, ענדה עגילים לבנים גדולים וחבשה כתר זוהר. בתמונות מהחתונה היא נראית רוקדת, מצטלמת עם הוריה, מחייכת לצד החתן המיועד.
את נראית מאושרת.
"כי אני חושבת שזהו, אני רק צריכה לצאת בסדר עם טימור וזה תכף נגמר".
אלא שמספר ימים לאחר החתונה בישרו לה הוריה שהיא לא תחזור עם שאר המשפחה לישראל, שהיא שייכת לבעלה ושהוא יחליט אם תטוס או לא. בכל הנוגע ליחסים עם הוריה זאת הייתה נקודת שבירה, אבל מבחינתה של דנה, ההסכם שעשתה עם טימור נותר בתוקף.
את הימים העבירה דנה בביתו של הבעל. "הוא היה יוצא מוקדם בבוקר לעבודה וחוזר בלילה, ואני הייתי נשארת ועוזרת לאמא שלו עם המטלות בבית. כל החודש חשבתי על 11 בספטמבר, התאריך של סיום ההסכם בינינו".
במדינה זרה, בלי משפחה או אמצעים כלכליים, דנה חלמה על הבית. "המשפחה שלי חזרה לארץ, וכשהגיע 11 בספטמבר אמרתי לטימור שזהו, נגמר ההסכם ואני הולכת. ואת יודעת, עד לאותו רגע הוא בסך הכל כיבד אותי, אבל אז הוא נהיה ממש אלים".
אלים באיזה מובן?
"לאורך כל היום הוא היה נועל אותי בחדר, ובערב היה מוציא עליי את העצבים".
דנה מספרת על ניסיונות בריחה נוספים. באחד מהם הצליחה להגיע לבית של חברת ילדות ולהעביר אצלה את הלילה, אלא שבבוקר חיכו שוטרים בפתח הבית. "טימור דיווח שאני נעדרת, והגיעו להחזיר אותי. אמרתי לשוטר שאני בת 17 ונשואה באופן לא חוקי, אבל הוא לא עשה עם זה כלום".
מה קרה כשחזרת הביתה?
"טימור השתגע. הוא היכה אותי כמה שעות ברצף, עשה לי סימנים כחולים בכל הגוף עד שהרגשתי שאני לא מסוגלת יותר. במזל הצלחתי לקחת את הטלפון שלי, שרוב הזמן היה אצלו כעונש, ולצלם את המכות".
שיתפת את ההורים שלך במה שעובר עלייך?
"כתבתי להם, אבל הם לא ענו. מבחינתם, ברגע שהתחתנתי עברתי לאחריות המלאה של טימור".
ד"ר לוין: "בתרבות האוזבקית יש סמכות הורית מאוד חזקה ודומיננטית, ומסורת משפחתית מובהקת שבה ההורים – בעיקר האב – קובעים עם מי הבת תתחתן ובאיזה גיל"
את סימני האלימות שצילמה שלחה דנה לחברים מישראל והתחננה לחילוץ. כשאותם חברים דיווחו למשטרה על סיפורה, שוטרת נתנה להם את שמה של נציגת המחלקה לישראלים בחו"ל. החבר העביר את השם לדנה, שבאותו ערב מצאה את חשבון האינסטגרם של האישה.
רגע לפני שעזבה את אוזבקיסטן, בעזרת המשטרה האוזבקית ומשרד החוץ הישראלי, דנה הגישה תלונה במדינה כנגד הוריה – שבאותה עת היו בישראל ולא ידעו על כך. באוקטובר הם חזרו לאוזבקיסטן ונלקחו לחקירה בתחנת משטרה; זמן קצר לאחר מכן נודע לה שהתיק נגדם נסגר. נותר רק לראות איך יחליטו לנהוג בהם בערכאות בישראל.
הגבר נכנס, הסתכל עליי ויצא
שידוך למטרות נישואים נפוץ מאוד באוזבקיסטן. לכך התכוונו הוריה של דנה כשסיפרו במשטרה על אחיותיה הגדולות, שגדלו גם הן בישראל ובשנים האחרונות נישאו כהלכה על פי המסורת האוזבקית: שידוך שנערך ללא מעורבות הזוג המיועד, אלא בהסכמת ההורים בלבד. היום מתגוררות האחיות בישראל עם בני זוגן וילדיהן, ודנה מספרת שמעולם לא שמעה אותן מתלוננות על מצבן. "רק לי זה לא נראה הגיוני", היא אומרת על השידוכים במשפחתה.
"בתרבות האוזבקית יש סמכות הורית מאוד חזקה ודומיננטית, ומסורת משפחתית מובהקת שבה ההורים – בעיקר האב – קובעים עם מי הבת תתחתן ובאיזה גיל", אומר ד"ר זאב לוין מהחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית. "זה נשמע כמו תופעה מיושנת, אבל היא קיימת עד היום. יש מקרים שבהם אב המשפחה לא גר באוזבקיסטן הרבה שנים, ועדיין שומר על קשר הדוק עם משפחתו במדינה וממשיך את המסורת".
למה שגבר מוסלמי מאוזבקיסטן יינשא לאישה מישראל, על אחת כמה וכמה יהודייה מבחינה הלכתית כמו דנה וכמו האחיות שלה?
"שיקולים כלכליים ואחרים. בעלי דרכון אוזבקי מאוד מוגבלים ביכולת התנועה שלהם בעולם, לכל מקום הם צריכים לקבל ויזה ולעבור תהליכים קשים של אישורים. אם הם משיגים דרכון ישראלי, העולם נפתח בפניהם. והדרך הכי קלה לקבל דרכון ישראלי היא להתחתן עם ישראלית".
ד"ר לוין מספר שבשידוכים כאלה, החתן האוזבקי מגיע בדרך כלל ממשפחה המוכרת למשפחת הכלה. "לרוב אלו משפחות טובות, ממעמד כלכלי גבוה, שרוצות חיים טובים בשביל החתן ומוכנות לשלם בשביל זה".
לשלם איך?
"על פי המסורת, משפחת החתן משלמת למשפחת הכלה עבור הבת. זה קורה לא רק בנישואים שבהם מעורבת ישראלית: באופן כללי, על פי המסורת האוזבקית, גם אם החתן והכלה בני אותו מעמד וגם אם יש ביניהם היכרות מוקדמת – משפחת החתן תשלם להורי הכלה על מסירתה לידיו".
הכלה רשאית לשמור על קשר עם משפחתה אחרי הנישואים?
"באופן רשמי היא הופכת לחלק ממשפחת החתן, ולא רשאית לפגוש את ההורים שלה ללא אישור של משפחתו. לנו זה נשמע קשה, אבל זה לגמרי מקובל באוזבקיסטן".
על אחד מניסיונות הבריחה מספרת דנה: "טימור השתגע, עשה לי סימנים כחולים בכל הגוף. במזל הצלחתי לקחת את הטלפון שלי, שרוב הזמן היה אצלו כעונש, ולצלם את המכות"
בעוד שיהדות אוזבקיסטן נחשבת לחלק מיהדות בוכרה, בישראל יש קבוצה שמקורה באוזבקיסטן ושחבריה אינם מכנים את עצמם בוכרים אלא אוזבקים. רבים מהם מקימים משפחות מעורבות של יהודים ומוסלמים. "האוזבקים לא מייחסים יותר מדי חשיבות לדת, הרבה יותר חשובה להם העדה", אומר גורם בקהילת יוצאי בוכרה שמכיר היטב את הקבוצה המדוברת. "במשפחות האלה האב הוא הקובע והשולט בחיי המשפחה, ואסור לדבר על המשפחה בחוץ. בגלל האופן הסגור והמסוגר של הקבוצה הזאת, כמעט ואין בה מרידות ופריצת גבולות".
דנה כן מרדה ופרצה את הגבולות, וכמוה עשתה גם אסנת, שלפני כ-15 שנה עברה סיפור דומה באופן מצמרר ממש. היא נולדה באוזבקיסטן לאב מוסלמי ולאם יהודייה; כשהייתה בת 11 עלתה המשפחה לישראל והתמקמה במרכז הארץ, ואסנת החלה ללמוד במסגרת דתית. "ההורים שלי לא ידעו מילה עברית, הם ראו שזה בית ספר צנוע אז התאים להם שאלמד שם", היא מספרת. "הם אפילו לא ידעו שזה מוסד דתי". בביתה קיימו את המסורת המוסלמית, אך בבית הספר ובזמנה הפנוי התעניינה אסנת ביהדות וחקרה את שורשיה מצד אמה.
כשהייתה בת 16 הוזמנה גם אסנת ל"טיול שורשים באוזבקיסטן". חודש לאחר שהמשפחה הגיעה למדינה, במהלך ארוחת ערב שגרתית לכאורה, נכנס לבית שבו התארחו גבר שלא הכירה. "הוא נכנס, הסתכל עליי ויצא", מספרת אסנת. לא הבנתי מי הוא ומה הוא רוצה, אבל כשהוא הלך אמרה דודה שלי שהוא הגיע 'לראות אותי'. הבנתי שהיא מדברת על שידוך, אבל תכלס חשבתי שעובדים עליי. ההורים שלי ידעו שאני לא רוצה להתחתן, בטח שלא עם מוסלמי שמבוגר ממני בעשור".
ההורים לא רצו שיהיה לי רע
שבוע לאחר המפגש הקצרצר הוזמנה אסנת לארוחת ערב עם דודה ועם הגבר ש"הגיע לראות", באבור (שם בדוי). ברגע שהאחרון הגיע למסעדה, הדוד קם ועזב את המקום. "מתיישב מולי הבחור האנונימי הזה ומתחיל לדבר איתי על חתונה וילדים", מספרת אסנת, "וכל מה שאני רוצה זה ללכת". אבל בערב, כשחזרה הביתה, התבשרה שהיא מאורסת.
איך הגבת?
"אמרתי שאין מצב ובכיתי בטירוף. באותו יום גם ניסיתי לברוח מהבית, אבל המשפחה תפסה אותי וכלאה אותי בכוח. הסבירו לי שאם אני מתנגדת לחתונה - אני פוגעת בכבוד המשפחה ובאחיות הקטנות שלי. בשלב הזה, למרות שרק רציתי לברוח, פחדתי שהאחיות שלי יפגעו".
החתונה התקיימה באותו שבוע. אסנת לבשה שמלת כלה, אופרה באיפור צבעוני ונדרשה לחייך למצלמה בכל הזדמנות. "חייכתי כי פחדתי על האחיות שלי, אבל אני גם זוכרת שכל החתונה בכיתי. כולם חשבו שהם רואים דמעות של אושר, של התרגשות".
יש לך מושג למה ההורים שלך בחרו לחתן אותך עם באבור?
"הם ידעו שאם הם לא מחתנים אותי ככה, אני אתחתן עם גבר יהודי. זה לא היה מקובל על אבא שלי. הרי החתונות האלה הם חלק מהמסורת האוזבקית, גם ההורים שלי נישאו ככה. שיהיה ברור, אני בטוחה שהם לא רצו שיהיה לי רע. הם האמינו שבאבור הוא אדם טוב, הוא היה משכיל והיה לו מקצוע מכובד".
למה את חושבת שהוא רצה להינשא לך?
"כדי לקבל אזרחות ישראלית. זה לא היה באמת קשור אליי".
חודש לאחר החתונה, כשהיא רק בת 16, אסנת נכנסה להיריון. את בתה הבכורה הביאה לעולם עוד לפני שמלאו לה 17.
איך הייתה מערכת היחסים שלך עם באבור?
"מרגע שנישאנו עברתי אלימות מאוד קשה מצדו, התעללות פיזית, נפשית וכלכלית. הוא אדם פרימיטיבי, אלים וכוחני".
כשנה לאחר שנישאו עלו השניים לישראל. כשבאבור קיבל את הדרכון הכחול שייחל לו, אסנת הודיעה שהיא רוצה להתגרש. "ברגע שהעליתי את זה הוא חטף ממני את הילדים וטס בחזרה לאוזבקיסטן", היא מספרת. "אני טסתי אחריו, וכשהגעתי לשם ומצאתי כמה מקרובי המשפחה שלו, עברתי ניסיון רצח. אני לא אכנס לפרטים, אבל כבר ראיתי את המוות מול העיניים".
אסנת לא ויתרה. היא פנתה לגופים ישראליים, ולאחר מאבק הצליחה לברוח מהמדינה עם ילדיה. בסופו של דבר סייעה לרשויות האכיפה בישראל להכניס את באבור למאסר; הוא ישב חמש שנים לאחר שהורשע בין השאר בניסיון חטיפה של הילדים המשותפים.
על ההורים שלך התלוננת?
"לא. הם חיתנו אותי כי הם חשבו שזה מה שנכון לי, וגם על האלימות מצד אבא שלי לא התלוננתי כי המכות הן חלק מהחינוך האוזבקי. זה בתוך הדם שלהם, בלי אלימות אין חינוך".
שנים לאחר הגירושים נישאה אסנת לגבר יהודי, ישראלי, וכיום היא מגדלת כאן את ילדיה. היא מספרת ששתי אחיותיה הצעירות נישאו גם הן בדרך האוזבקית המסורתית; אחת מהן התגרשה, והשנייה נשואה באושר. אסנת עצמה נחשבת למנודה בקרב משפחתה המורחבת.
אפילו לא ידעתי שזה הוא
הוריה של דנה מכחישים כל קשר לסחר בבני אדם ולחשדות האחרים נגדם. "אני מתקוממת על הקלות הבלתי נסבלת של מעצר זוג הורים נורמטיביים, חסרי עבר פלילי, שנוחתים בארץ עם שלושה ילדים קטינים ומובלים לבית המעצר", קראה בדיון הארכת המעצר של ההורים מי שייצגה באותה העת את האם. בהמשך טענה עורכת הדין שראתה תמונות מחתונתה של דנה, ושהיא נראית בה כמו כלה מאושרת.
"מדובר בתלונה קיצונית ונטולת היגיון פנימי", טען עורך הדין שייצג באותו דיון את האב. "לבת יש מוטיבציה אדירה להיפטר מהסבך, ואנחנו יכולים להיות אמפתיים כלפיה, אבל לא היה צורך בתלונת שווא על כליאה וכדומה, אלא היה צריך להביע רצון להתגרש [...] בנקל אפשר להפריך גרסה שקרית שהיא הובאה לשם בעורמה והכירה את החתן רק ארבעה ימים לפני החתונה, כי יש התכתבות שהם הכירו קודם לכן".
דנה, באמת הכרת את טימור לפני החתונה?
"לפני שנתיים, אחרי שהוא פגש אותי בחתונה של אחותי, הוא כתב לי שהוא ישמח שנכיר. דיברנו כמה פעמיים במשך שבועיים, ואז נותק הקשר. כשנפגשנו, בשידוך, אפילו לא ידעתי שזה אותו בחור".
תגובות: "חקירה המתנהלת ביסודיות"
הוריה של דנה מיוצגים כיום על ידי עורך דין שסירב להגיב לכתבה זו. ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לסיפורה של דנה: "משטרת ישראל רואה בחומרה רבה כל פגיעה בקטינים. בהתאם מיד עם קבלת הדיווח נפתחה חקירה המתנהלת ביסודיות, במקצועיות וברגישות המתבקשת בשל מאפייני העבירה, במסגרתה בוצעו מגוון פעולות לרבות מעצרם של חשודים בהתאם לצורכי החקירה. עם סיום החקירה יועברו כלל ממצאיה לעיון והחלטת הפרקליטות כמקובל".