אם יאיר נתניהו מצייץ נגדך, אתה יודע שכנראה עשית משהו נכון: ביום שבו האקטיביסט וממנהיגי מחאת יוצאי הקהילה האתיופית אבי ילאו הודיע שיתמודד לכנסת במסגרת המפלגה שהקים, "צדק", מיהר נתניהו ג'וניור לכתוב: "בקיצור זאת הייתה המטרה של כל המהומות שארגנה הקרן החדשה. הם יודעים שרוב מוחלט מאחינו עולי אתיופיה הם ימנים. אז מקימים מפלגת קש שתזרוק קצת קולות ימנים לפח (כאילו לא מספיק מאות אלפי הקולות הימנים שילכו לפח על מפלגות ימין שלא יעברו את אחוז החסימה)".
באותו יום ממש מספר ילאו שחטף גם מחבר הכנסת המקורב ביותר לנתניהו, דוד ביטן. "נכנסתי להגיש את הרשימה וביטן שישב שם אמר ליושבים 'הנה אבי ילאו, איש הקרן החדשה'. אמרתי לו שיפסיק לקשקש. כשיצאנו החוצה אמרתי לו, 'אתה יודע שאני לא איש הקרן אז למה אתה מפיץ שקרים?', והוא ענה לי: 'אתה יודע, ככה זה בפוליטיקה'. כלומר, לא משנה מה האמת, אלא מה המסר שאתה רוצה להעביר. זה הכיעור בפוליטיקה, אתה תגיד את מה שמשרת אותך. תראי מה זה, יאיר נתניהו אומר שהגעתי לקחת קולות מהימין, ומנגד ביטן אומר שאני איש שמאל רדיקלי. עשר דקות עברו בין היציאות של שניהם".
די מחמיא שאתה נתפס כגורם מעורר אימה במעון בבלפור, לא?
"מה שיוצא ליאיר נתניהו מהפה אלו הבלים וכזבים. מכונת התעמולה של בלפור רודפת אנשים שלא מתיישרים איתם. ביקרתי את נתניהו על אפס עשייה בנושא אברה מגניסטו או בטיפול בגזענות וגם אותי הפכו לאויב ובוגד. זה הזוי שמשפחה אחת פה מאמללת ופוגעת בחופש הביטוי. אתה לא יכול להגיד שום דבר בלי לקבל הכפשות מבני משפחות נתניהו ועוזריהם".
איך אתה מסביר את זה שגם הוא וגם ביטן רוצים לקעקע את ההתמודדות שלך לכנסת?
"זו גזענות קלאסית בעיניי. יאיר נתניהו אמר בתקופת המחאה של הקהילה שזו מלאכת מחשבת של ארגוני שמאל שמתודלקת על ידי כסף גרמני. הרי הקהילה האתיופית לא יכולה לארגן מחאות, מה פתאום לחוטבי העצים ושואבי המים האלה יש יכולת ושכל לתכנן מהלך כזה של מחאה? אנחנו צריכים קביים של הקרן או של ארגוני שמאל, מישהו צריך להחזיק לנו את היד. מי ישמע מה צריך כדי לחסום כבישים. זו הגזענות של הציפיות הנמוכות. וכשביטן קורא לי 'איש הקרן החדשה', הוא מבטל את הפעילות שאני עושה במשך שנים. אני לא אבי שהוביל מאבקים חברתיים, אני בובה על חוט שמופעלת על ידי אחרים".
ילאו, שכבר שנים עובד בלגרד קצת את האפידרמיס העליון בחברה הישראלית ולחשוף את הגזענות שמסתירה את עצמה ולא בצורה כל כך מוצלחת מתחת, מנצל את ההזדמנות להצביע על החלוקה למעמדות בליכוד. "אנשים כמו ביטן, מירי רגב, דודי אמסלם הפכו להיות אלה שיוצאים לזירה ונאבקים את מאבקו של נתניהו בשעה שתמונת הסלפי במרפסת נעדרת אותם. בתמונה את תראי את גלעד ארדן, את ישראל כץ, את גלנט שהגיע לליכוד רק יום לפני. זו חבורה לבנה מעודנת, קלאסית, אבל במאבק ביבים או בעימות באולפנים מי נשלח להשתלח, לדבר בצורה בוטה? ביטן קורא לי בובה על חוט אבל לא מבין שהוא הבובה. זו הטרגדיה. הם שוכבים על הגדר בשביל נתניהו ולא רק שהוא דורך עליהם, הוא רוקד עליהם".
לא מפחד מהמילה שמאל
ילאו (35), בעל תואר במנהל עסקים, הפך לפעיל חברתי כשהבין שההשכלה שלו והיכולות שלו מוכנעות ומתבטלות פעם אחר פעם מול צבע עורו. "ב-2012 קרה אירוע מכונן עבורי - בעיר שבה גדלתי, קריית מלאכי, קבוצת דיירים חתמה על חוזה משותף שבו נקבע שלא מוכרים ולא משכירים דירות לאתיופים. מול מצלמה הודיע אחד הדיירים ש'אתיופי טוב זה אתיופי בקבר וגם אם יהיה רמטכ"ל אתיופי לא נשכיר לו דירה'. אני לא מצליח יותר להיות אדיש לגזענות. זה קורה בבית שלי, לא תגידי בבבלי או ברחביה. כתבתי בפייסבוק שאי אפשר לשתוק יותר ושצריך לצאת למחאה, ש'זה הזמן לקחת את גורלנו בידנו'. המחאה החברתית שהייתה לא מזמן שימשה לי השראה, והתחילה מחאה בקריית מלאכי ומחאה גדולה יותר גם בירושלים".
איך המחאות הללו הסתיימו?
"ראש הממשלה הגיע לקריית מלאכי ודיבר בפנינו באולם בספריה העירונית. זה היה ברוח של 'הנה באתי, דיברתי וחוזרים לשגרה'".
אבל ילאו לא היה יכול לחזור לשגרה. הוא לקח חלק פעיל במאבקים נוספים כמו העלאת יהודי אתיופיה והשבת אברה מנגיסטו; כשהסיפור עוד חסה תחת צו איסור פרסום, ילאו הדפיס חולצות עליהן תמונות של מנגיסטו עם סימן שאלה וחילק לפעילים בהפגנות הגדולות ב-2015 כדי שהתקשורת תצלם ותתחיל לשאול שאלות. "התחלתי להתחקות ולנסות להבין מה זו הגזענות הזו, עד כמה היא רחבה, ממסדית ומקיפה את חיינו, או שיש לה מופעים נקודתיים ותו לא. הקמנו פורום חשיבה למאבק בגזענות וניסיתי לקדם מהלכים כדי לפתור את האפליה של יוצאי הקהילה האתיופית בחינוך, בתעסוקה, באלימות המשטרתית, בנתוני הפשיעה והאובדנות בקרב החיילים. מנכ"ל משרד ראש הממשלה ביקש לשמוע מה יש לנו להגיד, הבטיח לבנות ביחד תוכנית אופרטיבית, אבל אחרי כמה מפגשים ספורים מודיעים לנו שראש הממשלה רוצה לפגוש אותנו ולפרסם את התכנית".
מה עניתם?
"שאין עוד תכנית. שם אני מבין את גודל הציניות, את זה שמשחקים בנו. נתניהו רצה להראות לציבור שהנה, בעקבות המחאה הוא קשוב ובנה תוכנית. הפגישות עם אנשי המשרד שלו נועדו לוונטילציה, להוציא לנו את האוויר. הגענו עם ניתוחים ונתונים כשאת אף אחד בעצם זה לא עניין. אז הודענו שאנחנו לא נגיע לפגוש את ביבי".
החיידק הציבורי של ילאו לא נרגע מאז. הוא מונה למנכ"ל ארגון הל"ה לצמצום פערים במערכת החינוך בפריפריה ובעיירות הפיתוח. במקביל החל לשבת בוועדים של ארגונים חברתיים. הוא השתתף גם בתוכנית מנהיגות שנתמכת על ידי הקרן החדשה לישראל, מה שהספיק כדי לכנות אותו 'איש שלהם'. "התחלתי לראות את התמונה המלאה", ילאו נזכר, "מי הקבוצות שנאבקות על הדברים הבסיסיים, מי אותן הקבוצות שיוצאות לעבוד אבל לא מצליחות לסגור את החודש, מי סובל מהמציאות הקיימת ומי נהנה מהשגשוג הכלכלי של חברת ישראל. אפשר לראות מה ההוצאה המשפחתית בתל אביב רבתי ומה ההוצאה המשפחתית באופקים. התחלתי גם לראות את המשותף עם קבוצות מדוכאות אחרות כמו ערבים וחרדים, ואת זה שצריך שהקבוצות האלה יעבדו בשיתוף פעולה. כשאני אומר את זה קוראים לי 'שמאלן'. אם המאבק למגר גזענות ופערים חברתיים הופכים אותי לשמאלן, אז בסדר, אני שמאל גאה. אני לא מפחד מהמילה הזו".
"גלעד היה הילד של כולנו, אברה לא"
הדבר האחרון שאפשר לקרוא לילאו זה פחדן. הוא איש רהוט, חריף, ששולח חיצים מדויקים לפגוע. בטוויטר הוא הפך לאחד האנשים המעניינים, יש שיגידו הפרובוקטיביים, ששווה לעקוב אחריהם. את ביבי כינה "דיקטטור, מסוכן לדמוקרטיה". את בכירי הליכוד "פאתטיים, חסרי עמוד שדרה". את ילדי המתנחלים "פירות רקובים של מערכת רקובה מוסרית וערכית" ועוד ועוד. רק השבוע פרסם פוסט שזכה לשיתופים רבים, בו ביקר את התמונה המשולשת של נתניהו עם ראש ממשלת אתיופיה ואגרנש, אמו של אברה מגניסטו.
"אתה לא נפגש עם המשפחה, הם לא מעניינים אותך. אז מה אתה מזמין את אגרנש לעשות פוטו-אופ? על מי אתה עובד?", ילאו מתרתח. "החודש מציינים חמש שנים לשבי של אברה בידי החמאס. שום דבר לא נעשה כדי להחזיר אותו. אין סרטון, אין ביקור של הצלב האדום, אין מכתב. שום מחווה כמו שנעשה עם גלעד שליט. גלעד היה הילד של כולנו, אברה לא".
אתה לא מתנחמד. היו מי שקראו לך "פרא אדם"
"כאדם פרטי אני נחמד מאוד", הוא צוחק. "אבל אני לא מתרפס ולא מייפה את הדברים. יש מציאות לא נחמדה ובעייתית מאוד, ואני חייב לפעול בצורה יותר נוכחת. בכלל, אני רוצה לפרק את הקונספציה שאומרת שאנחנו צריכים להיות נחמדים, צנועים ומלאי הכרת תודה לפטרונים שלנו. גם אנחנו יכולים להשמיע, למחות ולקחת אחריות על גורלנו".
אתה רומז שמי שקורא לך פרא אדם הוא אותו אחד שאומר לקהילה "איבדתם אותי" כי עמד בפקקים ארבע שעות?
"זה משהו שלא נאמר סביב שום מחאה שהייתה. לא במחאת הנכים, הלהט"בים, או המחאה החברתית של 2011. אבל במחאה שלנו מעיזים להגיד את זה. למה? כי אנחנו מגלמים את הזר, את האחר. 'איבדתם אותי' מקפל בתוכו את ההנחה שלפני זה הם היו איתנו".
אולי לא פשוט לאזרחים שומרי חוק להזדהות עם מחאה בה שורפים מכוניות ורוגמים באבנים ניידות?
"בפינוי גוש קטיף מתנחלים שפכו חומצה על חיילים, אבל להם מותר. הם בעלי הבית. אנחנו, האתיופים, מתבקשים להיות מאופקים, נחמדים וממלכתיים. חלילה לשבש את הסדר הציבורי. אולי זה קצת יותר מדי לשרוף מכוניות, אבל זה לא הדבר המרכזי בסיפור הזה. נהרגו בחורים צעירים, סלמון טקה ויהודה ביאדגה, שלא יחזרו. אף אחד לא מדבר על זה שהמכונית שנשרפה ניסתה לדרוס מפגינים. התקשורת מסגרה את זה כסיפור של אלימות מצדנו. אז את יודעת מה, לא הרמנו יד על איש, אבל לכלות את הזעם ברכוש זה אפילו מתבקש".
"אתה יוצא מהבית בתחושה של דריכות כל הזמן"
ילאו, שמתגורר כיום בקריית עקרון, הוא גרוש ("תכתבי בין נשים", הוא צוחק), ואגב אינו שולל נישואים מעורבים. "יש בזוגיות כזו אתגרים לא פשוטים", הוא מסביר, "אבל בסוף אתה מחפש את השותפה שלך לחיים. מישהי שתבין אותך ושתעשו את המסע ביחד. אז מה זה משנה, לבנה או שחורה אתיופית או לא אתיופית". הוא נולד בעיר בהאדר דר באתיופיה. הוריו עשו את כל המסע לסודן כדי להגיע משם לישראל אבל כשהגיעו, גילתה אמו שהיא בהריון, חששה ממחלות במחנה, וחזרה לאתיופיה. סבו ודודו מתו בסודן ורק כשהיה בן חמש וחצי, המשפחה כבר הגיעה לארץ בטיסה. תחילה התגוררו במרכז קליטה ליד נתיבות ומשם עברו להתגורר בקריית מלאכי. לאבי יש עוד 12 אחים, חלקם מנישואים קודמים של ההורים.
"אמא שלי עזבה את בעלה הראשון לאחר שהרים עליה יד", הוא מספר. "להתגרש וכשאת עוד אם לשלושה ילדים זה דבר שלא קורה במקום מסורתי כמו אתיופיה. אמא שלי מדהימה, פמיניסטית. היא די מהר הקימה בארץ מסעדה של אוכל אתיופי. אבא שלי עבד בפס יצור במפעל".
איך הייתה הילדות שלך כמהגר?
"זה כל מה שאומרים על הפריפריה. זה מצוקה ועוני והתמודדות עם כינויים כמו כושי, שחור מסריח ותחזור מאיפה שבאת. אין חוגים ואין שאיפות. חוץ מהשאיפה לא להגיע לכלא", הוא מחייך. "הייתי תלמיד טוב. זה הלך לי בקלות. הבחוץ היה הקשה. אתה יוצא מהבית בתחושה של דריכות כל הזמן. אתה החשוד המיידי. זה מעכבים, תשאולים, מה עשית פה, איפה היית. ההבנה שלא להיות בשעות מאוחרות בחוץ, לא להיות בחבורה במקומות שמועדים לפורענות כמו פארקים. אם יש שוטר צריך לברוח. האיש שאמור להגן עליך הוא בעצם האויב שלך. אין דבר כזה לנוע במרחב בלי להיות מוטרד".
יש שיעורי נשירה גבוהים של תלמידים מהקהילה האתיופית
"הייתי בהשתלמות בהרווארד ופגשתי מנהלת בית ספר תיכון למחוננים מהארץ. היא סיפרה לי שכשהגיעה לתיכון גילתה שאין שם אף תלמיד אתיופי. היא שאלה את עצמה איך זה יכול להיות, והבינה שצריך ליצור מבחן מותאם תרבותית. אבל מה, היא סיפרה לי שגם איתו הייתה בעיה. הם גילו שלילדים ממוצא אתיופי יש בעיה באינטליגנציה ההתפתחותית. אמרתי לה 'את בעצם אומרת לי שילדים אתיופים הם בעצם נחותים מחשבתית?'. היא ענתה 'זה לא אני אומרת, זה המבחנים'. אמרתי לה שמזל שאנחנו פה באוניברסיטה, אחרת הייתי הופך את השולחן. במה שונה מה שהיא אמרה מהתיאוריות שגרסו שהיהודי נחות מגזע הארי, או ששחורים נועדו להיות עבדים כי הם נחותים מהאדם הלבן?".
אתה מוצא דמיון בין המאבק של הקהילה שלכם למאבק של האפרו אמריקאיים?
"במחאה ב-2015, מי שפתח את ערוץ CNN ראה דיווח על מחאת יוצאי אתיופיה נגד האלימות המשטרתית לצד דיווח על מחאות בבולטימור כי שוטר ירה באזרח שחור. המאבק של השחורים בלבנים הוא בסופו של דבר מאבק גלובלי. יש מאפיינים ייחודים, אבל בסוף זה אותו סימון של השחור. שימי לב את מי שמים במתקן מעצר 'חולות'. יש 300 אלף שוהים בלתי חוקיים, רק שחורים במתקן הזה. יש החלטת מדינה לעלות 8,000 יהודים מאתיופיה שלא קורית, ועכשיו נתניהו הגיע חגיגי לברך בנתב"ג 121 עולים מאוקראינה, ספק יהודים. זה שוב, להביא לפה לבנים ולא שחורים".
לפני למעלה מעשר שנים, ילאו חזר בתשובה לדתי המתון שהוא. "הגעתי לזה מתוך חיפוש פילוסופי. הייתי בתחושת ריק. הכל נראה תפל, חסר טעם. חיפשתי משמעות לחיים, לשאלה למה נוצרתי. מתוך כתבים של אריסטו וסוקרטס הגעתי לדת. יש מסגרת שאני מתנהל בתוכה והיא טובה לי. הלדעת שהכל זמני, שיש משהו יותר גדול ממך. זה מייצר ענווה. זה היה תהליך הדרגתי מאוד עד שאמרתי מה טוב ומה נעים".
המחאה האחרונה ביולי תפסה את ילאו בכלל בסטייט אוף מיינד של חופשה. הוא התפטר מתפקידו כמנכ"ל והחליט לנסוע לניו זילנד והודו לפני התפקיד הבא בחברה שהקים עם כמה חברים, אשר שנועדה לתווך בין אתיופיה לחברות חקלאיות מישראל. הוא הגיע להפגנה אבל די מהר הבין שיסתדרו בלעדיו בשוחות. הזירה התקשורתית, לעומת זאת, הופקרה ושם לא היה מישהו אחר. "ידה של המשטרה הייתה על העליונה", הוא מסביר, "הכתבים תודרכו וככה זה היה נראה. דיווחו שאנחנו אלימים, ברברים, אנרכיסטים. אז התחלתי לעבור מאולפן לאולפן ולהתראיין".
"סיפרתי למשל כיצד ב-2015 אחרי המחאות הגדולות אז, הוקמה ועדה שעשתה עבודה רצינית והוציאה 53 המלצות. ביניהן נוהל הזדהות מסודר, מצלמות, החמרת ענישה לשוטרים שסרחו, חידוד נהלים בטייזר ועוד. אבל אז השר לביטחון פנים, ארדן והמפכ"ל דאז, אלשייך, התנגדו להמלצות. במקום זה הם אמרו 'בואו נכיר את התרבות, את השפה האמהרית, את המאכלים. נתרגם מסמכים משטרתיים לאמהרית'. תבינו את גודל הניתוק. הצעירים שאתם מדברים עליהם לא יודעים אמהרית. הם נולדו כאן וגדלו כאן. הם מדברים בעברית וחולמים בעברית".
לא גחמה וגם לא קפריזה
רשימת "צדק" לכנסת ה-22 מורכבת משמות כמו ד"ר איציק ספורטא, שרגל אחת שלו באקדמיה והשנייה באקטיביזם, בנושאי צדק חלוקתי. הוא ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית ומהעותרים בבג"צ הקרקעות הידוע. עוד שמות מעניינים הם ד"ר יוליה זמלינסקי, סוציולוגית ומנכ"ל עמותה בעל השם המתעתע "מורשתנו" שעוסקת בקידום השלום, פלורליזם, סובלנות וצדק, וגם נאווה זרנגר, תובעת משטרתית לשעבר (שלה הם קוראים 'חוצה את הקווים'). הפעיל החברתי יואב ללום, שנלחם בהצלחה בהדרת בנות ספרדיות מבתי ספר חרדיים, הצטרף אך בחר לפרוש כשהנושאים הלהט"בים עלו על השולחן.
"לפני חצי שנה לא העליתי על דעתי שאכנס לפוליטיקה", ילאו מספר, אבל אירועי סלמון טקה ומסגור המחאה כאלימה היו הטריגר. "הדבר הראשון שאדחוף אליו זו הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק הרג אזרחים על ידי המשטרה. אני גם אטפל באלימות המשטרתית ובפרופיילינג. אנחנו נקים פה כוח פוליטי של אותן קבוצות שסובלות מדיכוי ממסדי ומשוועות לדבר הזה. וכן, אני יודע שצריך לעבור במקווה טהרה אחרי שאתה יוצא מהכנסת".
קמפיין בחירות זה דבר יקר. דובר המפלגה ובנה של זהבה גלאון, נדב, מספר לי על קידום ממומן, שלטי ענק בדרכים, פרסומות. אנחנו יושבים במטה המפלגה שממוקם במשרד מטופח בבניין עסקים בראשון לציון. אך כשאני מנסה לברר מאיפה הכסף לרוץ, ילאו בורר מילים. "כרגע יש מישהו אחד דומיננטי שמעמיד ערבות למפלגה. לא משנה השם", הוא אומר בתחילה.
אתה אומר שתעשה דברים אחרת. גילוי נאות זו התחלה טובה
"עופר צופן שמו. הוא ישראלי שחי בארץ אך רוב עסקיו בחו"ל. הוא יצר איתי קשר אחרי שעקב אחרי הפעילות שלי ובמידה מסוימת, הוא היזם של הדבר הזה. הוא חרד למה שקורה כאן והיה לו חשוב לתמוך ולקדם מציאות שפויה יותר. הוא העמיד לרשותנו ערבויות, אבל אנחנו גם נצא במימון המונים בקרוב".
אין סקר שמראה שאתם עוברים את אחוז החסימה. אם לא תזכו אפילו לאחוז אחד בבחירות, אין מימון מהמדינה וזה כסף שתצטרכו להחזיר לו
"אנחנו לא עוברים את אחוז החסימה כי לא סוקרים אותנו. יש הטיה של התקשורת והסקרים שמייצרים עניין ומייצרים את סדר היום הציבורי. אם התקשורת לא נותנת ביטוי לנושאים החברתיים, למאבק בגזענות, אז אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות. איילת שקד ונפתלי בנט הם דוגמה. אלו שני אנשים שלא עברו את אחוז החסימה והתקשורת והסקרים לא הפסיקו לדבר עליהם, לבדוק את האהדה הציבורית כלפיהם. היית אומרת, אלו אנשים שלא קיבלו מנדט מהציבור וייעלמו מהנוף. אבל לא, יש מי שמפמפם ועוזר לזה לקרות".
למה להקים מפלגה ולא לרוץ במפלגה קיימת?
"גם כשיש חבר כנסת אתיופי בתוך מפלגה, היכולת שלו להשפיע על מדיניות היא אפסית. מי מהם הצליח להכניס בהסכמים קואליציוניים מיגור גזענות וחלוקת משאבים הוגנת? או לחוקק חוק בנושאים האלה? זה לא שאתה יו"ר המפלגה, אתה גם לא מספר 2. מישהו יודע מי זה מקום 17 או 23 בכחול לבן? גם לאיזו מפלגה בדיוק להצטרף? לא שמעתי אף ראש מפלגה שקורא להעמיד את השוטר שירה בסלמון לדין או להקים ועדת חקירה. זה לא מעניין אף אחד. מה שמעניין זה כן ביבי או לא ביבי".
לא שכנעת. לעמוד בראש מפלגה במציאות הפוליטית הנוכחית שמפלגות מתאחדות נראה כמו אגו טריפ
"אני לא עושה את זה כאיזו גחמה או קפריזה. אם האגו שלי היה העניין הייתי דואג להתברג בתוך מפלגה קיימת. אני זוכר שהייתי מגיע כאורח לוועדות ורואה את חברי הכנסת מגיעים, נותנים חצי משפט והולכים. מבסוטים שעשו את האייטם הקצר. גם הוויכוחים שם זה כאילו לייצר מאבק אידיאולוגי, אבל בסוף אתה רואה אותם יוצאים ומתחבקים, מריצים דאחקות, הולכים לאכול ביחד. הוצע לי לא פעם להצטרף ואמרתי לא, תודה".
מי הציע לך?
"בבחירות 2015 הזמין אותי עומר בר לב מהעבודה לפגישה איתו. הוא רצה לשכנע אותי להיות כוח פוליטי בתוך המפלגה. אמרתי לו, אם באמת אתם מבינים את חומרת המצב, למה אתם צריכים שאבי הייצוגי יהיה שם? תטפלו בעצמכם בנושאים האלה. במערכת הקודמת היו גישושים מצד כחול לבן ואורלי לוי. אפילו דיברו איתי מפלגות סטייל חד"ש. כשאני רואה מה עשו לעדי קול ואיך הראו לה את הדלת רק כי זזה טיפה ממה שיאיר לפיד חושב, אני מבין שלא יתנו לי להגיד את האמת שלי. ולהאמין לגנץ על בסיס מה? הם לא מאמינים אחד לשני. זו מפלגה שהיא פיקציה. אחרי הבחירות הם יתפרקו כי אין מה שמחזיק את הדבר הזה".
אוקיי, אז לא כחול לבן. אבל מה רע בעבודה - אורלי לוי-עמיר פרץ? הם גם חברתיים
"כשאורלי לוי מדברת על חברתי אני זוכר שהיא גדלה כנסיכה בבית שאן. היא ישבה בישראל ביתנו ופתאום היא על הטיקט החברתי? מתי אורלי לוי בפעם האחרונה ארגנה מחאה ויצאה להיאבק על משהו? כשעמיר פרץ לקח תיק זה היה ביטחון, לא תיק כלכלי".
למי אתה הצבעת במערכות הבחירות האחרונות?
"נטיית הלב שלי היא מרכז-שמאל, אבל לרוב לא הצבעתי", הוא מפתיע. "הסתכלתי על המערכת הפוליטית והרגשתי שהם משחקים בנו ומוכרים לנו סיסמאות".
יצאת נגד חוק הלאום. התבטאת בחריפות נגד גירוש האימהות הפיליפיניות וילדיהן בימים האחרונים. הקהילה האתיופית מסורתית וימנית ברובה
"בניגוד לתפיסה הגזעית שהקהילה האתיופית היא מעין גוש מונוליטי אחיד בעל אותם דפוסי הצבעה ואותם רצונות, הקהילה האתיופית היא לא מקשה אחת", הוא נוזף בי וכנראה שבצדק. "יש בה שמאל, יש בה ימין, יש בה מצביעי ש"ס, יש מצביעי מרצ, יש מצביעי ליכוד. אם היה יושב כאן אבי מנדלוביץ במקום אבי ילאו לא היית שואלת מה אשכנזים מצביעים".
ובכל זאת, אם לא תיכנסו לכנסת?
"אם לא יהיה שינוי משמעותי ביחס לקהילת יוצאי אתיופיה, ההפגנה שהייתה לפני חודש תהיה הליכה בפארק לעומת מה שעומד להיות".