אלחנן טננבוים נוהג במונית הסקודה שלו בכביש 4 מצפון לדרום. בצומת גהה הוא צריך לפנות לכיוון רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, שם הוא מחליט להיכנס לצומת חסום בניגוד לחוק. המוני בית ישראל עושים את זה מדי יום וחומקים מעונש, אבל טננבוים, מהמר כפייתי שהפסיד הון בקזינו, לעולם לא מפספס הזדמנות לצאת מנחוס.
שלושה שוטרים מיחידת האכיפה של הרכבת הקלה בתל אביב מבחינים בו מבצע את העבירה ודורשים ממנו לעצור בצד. הוא מציץ מבעד לחלון ומוסר לשוטר דוד אורן את רישיון הנהיגה שלו. סביר להניח שאורן מזהה את השם, ואין ספק שהמסוף המשטרתי מזהה אותו: בדיקה מעלה כי נגד טננבוים עומד ותלוי כתב אישום בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה ורישיון רכב. חמור מזה, הוא עבריין תנועה סדרתי שהורשע בלא פחות מ-60 מקרים - החל מאי ציות לתמרורים, עבור במהירות מופרזת וכלה בדיבור בנייד בנהיגה. בהשוואה, העבירה שביצע באותו אחר צהריים של חודש יוני 2018 היא מהפחות חמורות שלו.
אבל טננבוים יודע שהוא בצרות. אחרי הכל עומדים נגדו מספר עונשי מאסר על תנאי בגין נהיגה ללא רישיון בתוקף; זה בלתי נמנע לאחר שבע שנים שבהן נהג במונית בלי רישיון. באומדן שמרני, אלפי נוסעים עברו אצלו במונית שלו במהלך התקופה הזו.
בהליך מזורז מוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל אביב, עם בקשה לעצור אותו עד תום ההליכים. "אין עליו מורא הדין או מורא בית המשפט, ההתנהגות [...] מעידה על זלזול בוטה בהוראות החוק ובהחלטות בית המשפט ויש בכך להעיד על מסוכנותו כלפי ציבור המשתמשים בדרך", כותבת התובעת, פקד ליטל פרידמן. "עולה חשש סביר כי שחרורו [...] יסכן את בטחונו וביטחון הציבור בכללותו". בית המשפט לא מתרשם ומשחרר את טננבוים עד שיישפט.
כעבור שלושה וחצי חודשים, בעודו ממתין למשפט וכשעונש מאסר מרחף מעל ראשו, טננבוים עושה את זה שוב: השוטר העירוני אלירן תייר תופס אותו בשעת בוקר מוקדמת ברחוב בן גוריון ברעננה כשהוא נוהג במונית ללא רישיון נהיגה וביטוח. הפעם גוזר עליו בית המשפט שמונה חודשי מאסר בפועל שהוא מרצה כעת בכלא מעשיהו.
הדעת נותנת שלאחר ארבע שנים בשבי חיזבאללה, עונש מאסר הוא הסיוט הגדול ביותר שטננבוים יכול להעלות בדעתו. אבל בשיחה עם אחד האסירים במעשיהו הוא אומר דברים הפוכים לגמרי: "עדיף להיות בכלא. טוב לי כאן. יש לי אוכל על חשבון המדינה, מיטה חמה, הכרתי חברים חדשים. יש פה אנשים נחמדים מאוד. מה יש לי בחוץ? כלום. אני פוחד להיות הומלס. אני הולך ומזדקן, נהג מונית אני כבר לא אהיה שוב ומה שנשאר לי זה לחיות בקושי מקצבה של 2,162 שקל לחודש. החיים שלי כבר נגמרים".
אני חושש להגיע לפת לחם
שלושה וחצי חודשים הוא יושב באגף 5 של מעשיהו עם 110 אסירים אחרים. טננבוים בן ה-72 לא מתבלט יותר מדי; הוא קורא ספרי שירה וספרות עברית. בעיקר הוא חושש מהיום שייצא מהכלא אל הלא נודע. באותה שיחה שבה נפתח מול אחד האסירים הסביר את מצבו: "אני חושש להגיע לפת לחם. איך אשלם שכירות? ממה אתפרנס? לפחות בכלא אני יכול לשכוח מהצרות של החיים, לחשוב על היום ולא על מחר. עשיתי המון טעויות בחיים שלי, אבל לא הייתה לי כוונה לפגוע באף אחד".
הטעות הגדולה של חייו הייתה עסקת הסמים הפיקטיבית שנגמרה בשבי. הוא נולד בחולון ב-1946, למד כלכלה בעתודה האקדמית ושירת בתותחנים. הוא חתם קבע ושירת כקצין במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור, שאחריה סיים את שירות הקבע שלו בדרגת סרן. בשנים הבאות התנדב מספר פעמים לשירות מילואים וקודם לדרגת אלוף משנה. באזרחות הקים חברות לציוד ספורט וייבוא וייצוא של תרופות. הייתה לו תקופת שגשוג, אבל העסקים נקלעו למשבר וטננבוים שקע בחובות, לקח הלוואות גדולות והפסיד הון בקזינו ביריחו. זאת כבר הייתה הסתבכות כספית אחת יותר מדי.
"הייתי מהמר ביריחו מאז שהקזינו נפתח. נסעתי לשם פעמיים-שלוש בשבוע ובכל פעם הייתי לוקח 1,000 דולר במזומן", סיפר לחוקרי המשטרה מיד לאחר ששוחרר מהשבי. "חוץ מהקזינו הייתי מהמר על משחקי כדורסל של האן.בי.איי ועל משחקי כדורגל בישראל. ההימורים היו לפעמים גם על 5,000 דולר. מימנתי אותם מהמשכורות שלי וגם מניכיון צ'קים שהייתי עושה אצל רביזדה" (הכוונה לבני רביזדה, שהיה מלך השוק האפור באותה תקופה שנשפט לשבע שנות מאסר).
לא ברור באילו נסיבות הכיר טננבוים את משפחת עובייד, משפחה מוסלמית סונית מעיראק שהשתקעה במצרים, בישראל - וגם בלבנון, שכמה מבניה נאסרו בשנות ה-80 של המאה שעברה באשמת ייבוא סמים לישראל מתוך גבולותיה. בני המשפחה טוענים שטננבוים היה ידידם במשך 20 שנה וכי עסק במשותף עם אב המשפחה חסן בניכיון ההמחאות; אין עוררין כי לאחר שנקלע לחובות היה זה בנו של חסן - קייס עובייד, סוכן לשעבר של המודיעין הישראלי שהפך לסוכן כפול עבור חיזבאללה - שהציע לטננבוים מוצא מפתה. עסקה להברחת קוקאין מדובאי לישראל.
טננבוים הסכים. הוא לא ידע שלעובייד היו תכניות אחרות לגמרי לגביו: הוא תכנן לחטוף אותו ולהעבירו לידי חיזבאללה תמורת סכום של כ-100 אלף דולר שהבטיחו לו אנשי הארגון.
ב-4 באוקטובר 2000 טס טננבוים לבריסל. הוא פגש שם את עובייד ואת קאיד בירו, שמשפחתו ניהלה אימפריית סמים והייתה בעלת קשרים עם בכירי חיזבאללה. השניים מסרו לידי טננבוים דרכון מזויף של אזרח ונצואלה; באמצעותו הוא טס איתם לפרנקפורט ומשם לדובאי, מתוך כוונה לסגור את עסקת ההברחה.
משדה התעופה הוסע טננבוים לשכונת וילות, שם לטענתו התנפלו עליו שני אנשים שהיכו אותו והזריקו לו חומר הרדמה. מדובאי הוטס לביירות - ככל הנראה בארון קבורה - והועבר לידי חיזבאללה, שאנשיו חגגו את חטיפתו במחשבה שמדובר בקצין המשרת ביחידה מובחרת.
שלושה ימים לאחר שטננבוים הגיע לידיהם חטפו והרגו אנשי חיזבאללה שלושה חיילי צה"ל שהיו בהר דב: בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד ז"ל. מדינת ישראל מצאה את עצמה במצב בלתי אפשרי של ניהול משא ומתן על החזרת שלוש גופות של חיילים – ואדם חי אחד שלעולם לא היה נקלע ללבנון אלמלא הסכים לקחת חלק בעסקת סמים.
לפני השבי הרווחתי 38 אלף שקל בחודש
ראש הממשלה אריאל שרון שבר את הראש בניסיון לצאת מהפלונטר. בממשלה היו חילוקי דעות סביב עסקת חילופי שבויים אפשרית עם חיזבאללה שתכלול גם את טננבוים; הציבור הישראלי לא היה מודע לכך כי בני משפחתו ביקשו לא לפרסם את הרקע לחטיפתו או כל פרט עליו מחשש שהדבר עלול לטרפד את שחרורו. אבל שמועות כבר היו, כי שמועות תמיד יש.
בינואר 2004 אישרה ממשלת ישראל את חילופי החיילים ההרוגים והשבוי החי תמורת 400 אסירים פלסטינים ו-35 לבנונים, בהם שייח' עבד אל-כרים עובייד ומוסטפא דיראני, שנחשבו קלפי מיקוח בניסיון להשיג מידע על מקום הימצאו של הנווט השבוי רון ארד. שחרורו מהכלא של טננבוים לווה בקולות צורמים, בין השאר מפני שנחשף קשר עסקי בינו לבין שמעון כהן, חותנו לשעבר של ראש הממשלה שרון – אבל בעיקר מפני שהציבור הישראלי התקשה להשלים עם המחיר ששולם תמורתו. מי ששלומו הדאיג מדינה שלמה נהפך לאחד האנשים השנואים בה.
עם שחרורו אושפז טננבוים בבית חולים ועבר תחקור בידי גורמי ביטחון על מעורבותו בפרשת הסמים. לאחר מכן שהה שלושה שבועות במעצר בית אצל אחותו, אסתר לימוני ("הוא יחזור אליי הביתה ואחר כך נראה מה נחליט, הוא ואנחנו", הסבירה אז לימוני).
טננבוים הורד מדרגת אל"מ לטוראי. הוא התגורר כשנה אצל אחותו וקיבל דמי אבטלה במשך כמה חודשים. לאחר מכן זכה לקצבת ביטוח לאומי של 1,000 שקל בחודש שניתנה לו בשל הקושי למצוא עבודה בגילו. הוא שוב נכנס לחובות.
גם בחייו הפרטיים הסתבך טננבוים כשניהל רומן מחוץ לנישואים עם אישה בשם מיכל מור. לשניים נולד בן שבמשך תקופה ארוכה הוגדר בתקשורת "הבן הסודי של טננבוים". כיום הוא גרוש ואב לשלושה, בן ובת מנישואיו הראשונים לאסתר והבן המשותף עם מור.
כשנה לאחר שחרורו מהשבי עצרו אותו אנשי ההוצאה לפועל לעשרה ימים לאחר שלא שילם דמי מזונות על "הבן הסודי" (טננבוים נדרש לשלם 2,650 שקל בחודש למרות שהצהיר לאחר בדיקת האבהות כי אין באפשרותו לשלם סכום כזה. החוב תפח ל-60 אלף שקל). רשמת בית המשפט התחשבה במצבו וקיצרה את המעצר לשישה ימים.
חובותיו של טננבוים תפחו והגיעו ליותר ממיליון שקלים. "הרושם השלילי של נסיבות השבי מונע ממני למצוא מקורות הכנסה. לפני השבי הרווחתי 38 אלף שקל בחודש", טען באחד הדיונים בבית המשפט. "פנו אליי הוצאות לאור לכתוב ספר זיכרונות, אבל לא נסגרו דברים. היום אין לי אפילו דמי מחייה לעצמי". באותה הזדמנות סיפר שהוא שותף בדירה בפולין, אבל טען שהוא מקבל תמורת השכרתה רק 100 דולר בחודש.
באותה תקופה, אמצע העשור הקודם, דרש ממנו בנק לאומי למשכנתאות לשלם חוב של 195 אלף שקלים על הלוואה שלקח עבור רכישת דירה. טננבוים ביקש להתגונן מפני התביעה ופנה לבית המשפט, אבל השופט דחה את בקשתו וכתב בין השאר: "הגעתי למסקנה כי הגנתו של המבקש הינה הגנת בדים ועל כן לא ראיתי ליתן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה".
בשלב הזה החליט טננבוים להתחיל לנהוג לפרנסתו. "אני רוצה לחיות בשקט, לשרוד את היום, לא להיות זרוק כמו הומלס ברחובות", הסביר אז לאחד מחבריו המעטים. "אני חייב לעשות משהו עם עצמי, לעבוד. לא רוצה להיות נטל על אחרים".
הזלזול בנוסעים זועק לשמיים
מצבו הכלכלי של טננבוים השתפר מעט לאחר שהחל לעבוד כנהג מונית, קיבל תעודת יושר מהמשטרה והחל ללמוד משפטים במכללת "שערי משפט", שם נחשב תלמיד מצטיין. הוא גר בדירה שכורה בתל אביב ותכנן להיות עורך דין. המונית שלו באותם ימים הייתה מרצדס והוא עבד בתחנת המוניות 'לביא' בתל אביב. בין השאר הסיע את כוכבי "הישרדות" ו"רוקדים עם כוכבים".
"עאלק הישרדות", אמר בראיון שהעניק בשנת 2008 לדורית גבאי ב"מעריב". "עשרה ימים באי בודד עם צוות של ההפקה מסביב. צלמים. מאפרות, במאים. לזה הם קוראים הישרדות. שישאלו אותי, אני אגיד להם מה זה הישרדות. לא ראיתי אור שמש, לא היה לי מושג אם יודעים שאני חי. לא יצאתי מהתא והם מדברים על הישרדות". באותו ראיון ציין שהוא לא מסיע ערבים באופן מזדמן ("רק כאלה שמזמינים דרך התחנה") ונדרש לשנאה כלפיו: "שילמתי מחיר כבד. אני חייב להדגיש שלא בגדתי במדינה, לא הסגרתי סודות ביטחוניים. יכול להיות שהיו פגמים בעולם הערכי [...] אך לא היה כל פגם בעולם הערכי הלאומי שלי. מגיע לי צ'אנס חדש".
אלא שבעשור האחרון הסתבך שוב ושוב. הוא הורשע בעבירות מס לאחר שלא הגיש 30 דו"חות תקופתיים בנוגע להכנסותיו (במצטבר אי-תשלום של 90 אלף שקל) ונדון לשישה חודשי עבודות שירות שריצה בבית אבות בשכונת נאות אפקה בתל אביב ולקנס של 7,000 שקל. "עקב לחצים שונים, כלכליים בעיקר, עשיתי מספר טעויות שהביאו אותי לפי פחת", הסביר טננבוים לשופטת לימור מרגולין, שהתחשבה בנסיבות חייו ונמנעה מלגזור עליו עונש מאסר. "את כל רכושי נתתי מרצוני הטוב לגרושתי ולילדיי על מנת לפצות אותם [...] התחלתי לעבוד כנהג מונית, עבודה שוחקת וקשה".
אבל למה לנהוג ללא רישיון? "לא היה לי כסף לשלם על חידוש רישיון", הסביר טננבוים לאחרונה לחבר קרוב. "היו ימים שלא היה לי מה לאכול. לא הייתה לי ברירה, רק במונית אני יכול לעבוד. אף אחד לא רצה אותי בשום מקום. הנפילה בשבי דפקה לי את כל החיים, כולם ברחו ממני, לא נשארו לי כמעט חברים. ומי ירצה להעסיק בן אדם בגיל 70? לא גנבתי מאנשים, לא רימיתי, לא שדדתי בנקים. מה רציתי בסך הכול? לחיות, שיהיה לי לחם לאכול".
משטרת ישראל לא ראתה בדברים נסיבות מקלות. בדיון בבית המשפט לתעבורה הדגיש נציג המשטרה את חומרת העבירות שביצע טננבוים: "זה כמו להסתובב עם נשק בלי רישיון. אדם שנוסע במונית בצורה כזאת בתקווה שלא ייתפס יכול להיכנס לכלא על חוסר אחריות משווע וזלזול בחוק. גם הזלזול בנוסעים זועק לשמיים". התובעת המשטרתית טענה במשפט: "ניכר כי מדובר בנאשם שלא ירא מן החוק ומן הענישה המושתת עליו מעת לעת. הוא זקוק לענישה ממשית".
סנגורו של טננבוים, עו"ד דוד גולן, ציין שקיים חשש ממשי כי לאחר שחרורו מהכלא יהפוך הלקוח שלו לחסר בית. "הנאשם נהג ברכב לצורך פרנסה, למצוא פת לחם", הסביר עו"ד גולן. התביעה דרשה עשרה חודשי מאסר בפועל, אבל השופטת הסתפקה בשמונה חודשים, בקנס של 1,000 שקל ובפסילת רישיון הנהיגה למשך ארבע שנים.
כשהאיש עצמו כלוא, פרקליטות המדינה החליטה בשבוע שעבר בצעד חריג לעכב את ההליכים נגד טננבוים בתיק עבירות מס הכנסה שנפתח נגדו בנובמבר 2016. המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות אישרה את עיכוב ההליכים תוך התחשבות בנסיבות חייו הקשות, למרות שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר של שבעה חודשים בפועל על עבירות מס. סוכם שהוא ישלם סכום של 10,000 שקל.
שלא יסיים את חייו זרוק ברחוב
בכלא שוקד טננבוים על כתיבת ספר זיכרונות. כמה מאסירי אגף האח"מים, בהם הרב יונה מצגר, פגשו אותו בשבוע שעבר בתור לקנטינה. "אלחנן היה במצב רוח חייכני יחסי. הוא אוהב לשמוע שירי ארץ ישראל, גרופי של חדשות, האסירים מחבבים אותו. זה אגף שיש בו לא מעט אסירים מבוגרים ולכל אחד יש סיפור חיים מרתק", מספר אחד האסירים. "הכי הוא חושש מהיום שישתחרר מהכלא ישר לרחוב. זה מטריד אותו מאוד".
עו"ד גולן ציין בהקשר זה: "הוא בקשר רק עם אחותו, הוא ערירי, חי לבד. למונית הוא לא יחזור יותר ובגיל שלו מי ירצה להעסיק אותו. איך הוא יחיה מקצבה של ביטוח לאומי? איפה הוא יגור? הוא שילם את חובו לחברה, אבל זו לא סולחת. אני מקווה בשבילו שהוא יסיים את חייו בכבוד ולא זרוק ברחוב".