הסיפור העצוב של לי זיתוני, הצעירה שנהרגה בתאונת פגע וברח בתל אביב, סירב לעזוב את מהדורות החדשות לפני חמש שנים. הסירוב של רשויות צרפת להסגיר את הדורסים - קלוד-איזק חייט ואריק רוביק, אזרחי צרפת שנמלטו אליה מיד אחרי התאונה - היה בלתי נסלח מבחינת דעת הקהל בישראל. עכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו בהיפוך תפקידים סביב אותה שאלה, להסגיר או לא להסגיר.

דן אוסקר למפל, תושב צרפת ויליד הארץ בעל דרכון ישראלי, השתתף בהריגתו של סעיד בוראראש, מאבטח של חנות כלבו בפרבר של פריז. התקשורת הצרפתית עסקה בהרחבה במוות הנורא שהתרחש ב-2010 - כשנה לפני דריסת לי זיתוני, אם לשמור על החשבון ההיסטורי – ונגרר למשפט ארוך. למפל הגיע לכל הדיונים חוץ מאשר האחרון, ב-26 במרץ 2015, שבו ניתנה הכרעת הדין. לפי ההערכות, הוא השתמש בדרכון הישראלי כדי לברוח ארצה יום קודם. בהיעדרו הרשיע אותו בית המשפט ב"תקיפה אלימה שהובילה למוות בלתי מתוכנן". בנובמבר נגזרו עליו שלא בנוכחותו עונש מאסר של תשע שנים בכלא הצרפתי.

גם משטרת ישראל למדה להכיר את למפל בגלל שורה של עבירות שביצע כאן. אבל למרבה ההפתעה, אף אחד בארץ לא ידע על הרשעתו בצרפת – לא המשטרה, לא משרד הפנים, לא משרד המשפטים, לא החברים, וכנראה שגם לא עורכי דינו. חוץ מכמה בני משפחה קרובים, לאף אחד בישראל לא היה מושג שדן למפל פתח מהדורות חדשות בצרפת.

לפני כחודש, ב-25 בדצמבר, הגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט בקשה להכריז כי למפל בר-הסגרה לצרפת. לא שהיה צריך לעצור אותו, למפל כבר היה עצור באותו זמן עד תום ההליכים, לאחר שנתפסו בביתו 95 גרם של קריסטל. במשטרה חושדים שהוא התכוון למכור את הסמים כדי להחזיר חובות.

בימים אלה יושב למפל בן ה-26 בתא קטן בבית הכלא "הדרים", לא רחוק מהאגף השמור שבו מרצים את עונשם ארכי-מחבלים ובהם מרואן ברגותי, וכוסס ציפורניים בתקווה שבית המשפט ידחה את הבקשה.

דן למפל
פעם הרביץ כשמישהו לא נתן לו סיגריה, פעם התעמת עם שוטרים, פעם יזם ניסיון שוד חובבני. דן למפל | צילום: EGALITE

שיער ארוך, אופנוע כבד, פתיל קצר

לפני כשנה וחצי התחיל להסתובב ברחובות נתניה אזרח צרפתי באמצע שנות ה-20 לחייו. זמן קצר קודם הוא עשה עלייה, ועכשיו סיפר לכל מי שרצה לשמוע שהוא רוצה להשתקע בישראל ולהקים משפחה. למפל היה מגיע כמעט כל יום לרחבת כיכר העצמאות בעיר – מקום בילוי פופולרי של עולים ותיירים מצרפת – ואז מתיישב באחד מבתי הקפה. "הוא תמיד היה מסתבך בשטויות. היה לו פיוז קצר מאוד, הוא היה חסר סבלנות וחשב שמגיע לו הכול", מספר ר', תושב נתניה שהכיר את למפל היטב.

עם הזמן הוא התחיל להסתבך בריבים קטנים ובקטטות. פעם הרביץ כשמישהו לא מצא לנכון לתת לו סיגריה, פעם התעמת עם שוטרים, פעם יזם ניסיון שוד חובבני. לא עבר יותר מדי זמן עד שהגיע למעצר. בין סעיפי האישום: אלימות, איומים, גניבה. אבל גם ר', שפגש אותו לעתים קרובות באותם ימים, לא האמין כששמע לפני כחודש שהגנגסטר-צעצוע מהכיכר הוא עבריין נמלט מסוכן שמבוקש בצרפת לאחר שהורשע בתקיפה אלימה והריגה. "הוא אמנם היה טיפוס קצת סהרורי והיה ברור שהוא לא הצליח להתאקלם בארץ או למצוא עבודה מסודרת, אבל בסך הכל נראה בחור נחמד. בטח לא רוצח", אומר ר'. "כשקראתי שהוא עבריין מבוקש בצרפת, הייתי מופתע מאוד. ולא רק אני".

אלא שדן למפל היה טיפוס די פרוע מילדות. הוא נולד בארץ באוקטובר 1990, הצעיר מבין חמשת בניה של אם שנולדה בישראל והיגרה לצרפת, שם השתקעה המשפחה בעיירה סמוכה לפריז. אביו נפטר כשהיה בן עשר. "מותו של אביו השפיע מאוד על המשך חייו. לא היה מי שיכוון אותו", סיפר אחד המקורבים ללמפל. "אמו עבדה קשה מאוד לגדל אותו ואת אחיו. הוא בקושי הגיע לבית הספר, איבד כיוון, היה ילד פרא".

בקשת ההסגרה בעברית
הורשע בצרפת בתקיפה אלימה שהובילה למוות בלתי מתוכנן. בקשת ההסגרה בעברית | צילום: צילום פרטי

ציונים מעולם לא היו הצד החזק שלו. דן הנער העדיף ספורט מוטורי, בעיקר אופנועים. "הוא היה טיפוס ממגנט – שיער ארוך, מאוד כריזמטי", מספר חבר המשפחה. "הוא אהב רוק כבד, הוא גם ניגן בלהקה מקומית. לפעמים היה מסתובב עם שרשרת של מגן דוד סביב הצוואר. היו לו רגעים של עצבים ואלימות. קצת חמום מוח. אחד שתמיד השיג מה שרצה, אבל זה גם סיבך אותו בחיים. היו לו גם חברים מוסלמים אבל הוא בעיקר הסתובב בחברת יהודים".

ואמנם, למפל הסתבך בצעירותו בעבירות של אלימות ואיומים, אבל הדברים אף פעם לא הגיעו למאסר. הכי קרוב לזה הוא הגיע בגיל 17, כשאיים ותקף עובד ציבור - פקח של העירייה - ונידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי. בפעם הבאה למפל כבר הלך רחוק מדי.

גופה אחת, 38 חבלות

ב-30.3.2010, בשעה 19:00, למפל הגיע עם חברתו ציפורה קובו לעיירה בוביני, ליד הפרבר הפריזאי שבו התגוררו. הם תכננו לצבוע את הבית ורצו לקנות פח צבע ומברשת. השניים הגיעו לחנות הכלבו "באטקור". קובו נשארה במכונית, בחניון, ולמפל יצא לבצע את הרכישה. אלא שזאת הייתה שעת הסגירה, והמאבטח סעיד בוראראש - מוסלמי ממוצא מרוקאי, כבן 30, נשוי ואב לילדים - סירב להכניס את למפל לחנות. "אתה יכול לבוא מחר", אמר לו. למפל כנראה לא אהב את התגובה וניסה להיכנס בכוח. בשלב הזה החל דו קרב קללות שגלש עד מהרה לדחיפות. בשלב הבא הכה למפל את בוראראש בפניו.

"סעיד הרגיש שהוא בסכנת חיים והחליט לפעול", העיד במשטרה עובד בחנות שראה את המתרחש. והוא אכן פעל: בוראראש שלף תרסיס גז מדמיע מהחגורה וריסס את למפל כדי למנוע ממנו להכות אותו. "תפסיק עם הגז", צעק למפל ויצא בריצה מהחנות.

למפל רץ לעבר המכונית, הוריד את החולצה והתקשר לאחיו מיכאל וביקש ממנו להגיע. כמה דקות אחר כך – כך העידה קובו – למפל ניגש לתא האחורי ברכב, הוציא ממנו את הג'ק וחיכה לאחיו. האח מיכאל הגיע במהרה, מלווה בשני חברים – דן סלאם ולוסיאן דדון (שהוא בן דודם של הלמפלים). וברגע שהשלושה הגיעו, הם רצו עם למפל לעבר החנות כדי לסגור חשבון עם המאבטח.

הנרצח
פשט את המעיל, נכנס לתעלה והחל לשחות, כשלמפל וחבריו משליכים עליו אבנים. סעיד בוראראש | צילום: מתוך אתרtele

וינסנט גומז, עובד בחנות שראה את מה שקרה אחרי, תיאר בחקירתו במשטרה: "ראיתי את האדם בעל השיער הארוך (הכוונה ללמפל), שהחזיק את הג'ק, ביחד עם עוד ארבעה גברים (בפועל היו רק שלושה). אחד מהם החזיק אלה טלסקופית. הם התקרבו לסעיד, שהיה מחוץ לחנות וכדי להגן על עצמו שחרר את כלבו וריסס גז מדמיע. אני יצאתי לשם ומשכתי את סעיד פנימה. הם צעקו: 'נהרוג לך את הכלב', וסעיד, שחשש לחיי הכלב, יצא החוצה כדי להכניס אותו לחנות.

"בשלב הזה למפל וגבר נוסף התקרבו לסעיד וניסו להכות את הכלב באמצעות הג'ק. הם צעקו שיהרגו את הכלב ולמפל נתן לסעיד אגרוף. אחד מהם ניסה לזרוק אבן גדולה על הכלב. בשלב זה נכנסתי לחנות לשטוף את הפנים מהגז מדמיע. אחרי כמה שניות ראיתי את סעיד רץ לעבר התעלה שליד החנות. הם רדפו אחריו. עובד אחר ניסה לחסום את דרכם בעזרת מכוניתו, אבל למפל עקף אותו, נתן לו אגרוף והמשיך לרדוף אחר סעיד. אחד הגבריםפ האחרים החזיק אבן גדולה וניסה לזרוק אותה על סעיד".

בוראראש, שרץ לעבר התעלה בניסיון לחמוק מהחבורה שאיימה לעשות בו לינץ', נקלע למבוי סתום ובלית ברירה החליט לקפוץ לתוך הנהר. סדריק בדין ואדג'ים דגאווד, עובדי חברת הרכבת הצרפתית (SNFC) שהיו עדי ראייה למרדף, שחזרו בחקירתם: "הוא (בוראראש) היה באפיסת כוחות. הוא ניסה לטפס על החומה של תעלת הנהר אבל לא הצליח... אז הוא פשט מעליו את המעיל, נכנס לתעלה והחל לשחות לצדה השני, כשהרודפים משליכים עליו אבנים". מעבר לאבנים, למפל השליך עליו גם את הג'ק וגם מכשיר קשר שנשא על גופו. בוראראש, שספג חבלות רבות וכוחותיו לא עמדו לו, טבע. למחרת מצאה המשטרה את גופתו.

בנתיחה שלאחר המוות נמצאו על גופו של סעיד בוראראש 38 חבלות. עוד מצאו החוקרים את מכשיר הקשר של למפל זרוק בגדת התעלה, ואת מכוניתו, רנו קליאו, חונה במגרש חניה ליד. יומיים לאחר המקרה נעצרו למפל, אחיו מיכאל, דן סלאם ולוסיאן דדון.

בין רצח גזעני לתאונה מצערת

סיפור מותו של המאבטח המוסלמי זכה לכותרות ענק בצרפת, בעיקר משום שיוחס לו בימים הראשונים מניע דתי: אתרי חדשות צרפתיים גילו שהתוקפים, או לפחות חלקם, הם חברים ב"ליגה להגנה יהודית" (JDL), ארגון כהניסטי קיצוני שהואשם באלימות כלפי מוסלמים בצרפת, כפי שנחשף לפני כשלוש שנים בתחקיר "עובדה". מבחינת התקשורת הצרפתית, היה בזה כדי להעיד על מוטיבציה אנטי-אסלמית מאחורי התקיפה. לחיזוק הרושם הזה הוצגו ביטויי שנאה למוסלמים שהעלה למפל לפרופיל הפייסבוק שלו.

מיכאל למפל
דן התקשר אליו והזעיק אותו וחברים למקום, כדי לעזור לו לפגוע במאבטח. מיכאל למפל, האח | צילום: EGALITE

על אף שהתביעה הצרפתית השתכנעה לבסוף שהנושא הדתי לא שיחק תפקיד משמעותי, והשאירה אותו מחוץ לכתב האישום, המתח הבין-דתי סביב המשפט לא נרגע. פעילים מוסלמים הגיעו לאולם הדיונים עם חולצות שעליהן התנוסס דיוקנו של בוראראש ומעליו הכיתוב: "צדק לסעיד". חודש לאחר מותו, באפריל 2010, אלפי בני אדם עמדו דקת דומייה לזכרו בכיכר הרפובליקה בפריז וערכו צעדת מחאה לכיוון הבסטיליה. "סעיד היה קורבן של רצח גזעני מתועב ונפשע", אמר בראיון מוחמד חניקה, בכיר בארגון מוסלמי בצרפת ואחד ממובילי הצעדה, "הוא היה איש משפחת למופת, ללא כל עבר פלילי". במשטרת פריז חששו שמפגן ההזדהות עם משפחתו של בוראראש יתפתח לכדי עימותים בין יהודים למוסלמים, אבל הוא עבר בשלום.

דן למפל, שעל פי כל עדי הראייה היה הדמות הדומיננטית ביותר במרדף האלים אחרי בוראראש, הכחיש במהלך המשפט את הטענה כי המניע לרצח היה דתי: "פעלתי מתוך הגנה עצמית. אני לא שונא מוסלמים. יש לי חברים מוסלמים. שחורים. זה לא קרה על רקע גזעני. זה שקר. אני בכלל לא ציוני. אף אחד מאיתנו לא קשור לליגה להגנה יהודית. אני מכחיש את זה בתוקף".

בשלב אחר של המשפט סתר למפל את עצמו וטען שלאירוע דווקא כן היה רקע כזה: "המנוח הוא זה שגרם לקטטה, לא אני. הוא זרק לכיוון שלי הערות אנטישמיות. הוא לא רצה להכניס אותי לחנות בגלל שאני יהודי. אני מצטער מעומק לבי על מה שקרה, אבל אני לא אשם במה שקרה". החלק השני של הדברים האלה מהדהד את מה שסיפר למפל בחקירתו במשטרה: "הוא (בוראראש) ראה שיש לי על הצוואר שרשרת עם מגן דוד ואמר לי: 'אני לא מכניס אנשים מהגזע שלך'. הוא התכוון לכך שאני יהודי".

כפי שאפשר להבין מדבריו, קו ההגנה של למפל היה של הגנה עצמית – הוא בסך הכול פעל מתוך מצוקה. הוא הכחיש שדחף או אילץ את בוראראש לקפוץ לנהר. פרקליטו, עו"ד פול לה-פבר, טען שמדובר בתאונה קטלנית שאיש לא רצה בה.

לי זיתוני
נהרגה בתאונת פגע וברח בתל אביב לפני 5 שנים. לי זיתוני | צילום: חדשות 2

החבר הפיל את האחים

כתב האישום שהוגש נגד הארבעה היה בסעיף "תקיפה אלימה שהובילה למוות בלתי מתוכנן" – עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא 20 שנות מאסר בפועל. למפל היה החשוד המרכזי. אם היה לו סיכוי כשהו לשכנע את בית המשפט שאכן פעל מתוך הגנה עצמית, הוא קרס סופית בעקבות עדותו במשטרה של סלאם – החשוד היחיד מבין הארבעה שלא חָלַק קשר דם עם למפל.

סלאם הפיל את האחים למפל בעימות שיזמה המשטרה. "דן היכה את השומר באגרוף בפנים ואז ריסס אותו בגז מדמיע", אמר סלאם. דבריו סתרו את גרסת האחים, שטענו כי בוראראש רדף אחריהם בחמת זעם כשהוא אוחז באבן בידו. עדויותיהם של עובדי החנות, לפיהן דן איים מוקדם יותר גם להרוג את הכלב, תפרו את הקצוות האחרונים.

ארבעת הנאשמים, שהיו עצורים במשך תשעה חודשים, שוחררו בתנאים מגבילים שחייבו אותם להגיע לכל הדיונים בבית המשפט ואסרו עליהם לצאת את גבולות צרפת. ב-26 במרץ 2015 הרשיע אותם בית המשפט ומסר שהקראת גזר הדין תיערך בנובמבר, אבל דן למפל כבר לא היה בצרפת אותה עת.

חיפושים נרחבים נערכו באזור מגוריו ובדרום צרפת, שם יש קהילות יהודיות גדולות. בדיקה במעבר הגבולות העלתה שהוא נמלט כבר במרץ 2015 עם דרכון ישראלי תחת שמו המלא, דן אוסקר למפל. במקום להתייצב לדיון המכריע בבית המשפט הוא נחת אצל קרובי משפחה בחוף נתניה.

למה במילים כשאפשר במכות  

בנובמבר 2015 נשפט למפל שלא בפניו ונדון לתשע שנות מאסר בפועל. אחיו מיכאל נדון לחמש שנות מאסר, בן דודם דדון לשש שנות מאסר. חברם סלאם, האיש שהפיל אותם, קיבל ארבע שנות מאסר בלבד.

דורסי לי זיתוני
קלוד-איזק חייט ואריק רוביק, דורסי לי זיתוני, שנמלטו לצרפת מיד אחרי התאונה ולא הוסגרו לישראל | צילום: חדשות 2

מנתוני משרד הפנים בישראל עולה כי על אף שנאסר עליו לצאת מצרפת, דן למפל ביקר בישראל כמה פעמים בין 2013 ו-2014, והתגורר כנראה אצל חברים ובני משפחה בנתניה. נראה שבמשטרת הגבולות לא נעשה מעולם הקישור בין זהותו הצרפתית לדרכונו הישראלי.

כשנחת כאן ב-2015, במעמד של אסיר נמלט, למפל החל להסתבך בקטנות. לפני כשנה הגיע עם כמה חברים לכיכר העצמאות בנתניה, שם פנה לצעיר בשם ב' וביקש ממנו סיגריה. ב' נענה ונתן לו סיגריה, אבל למפל, שכנראה ראה שבתוך החפיסה יש גם סיגריה מגולגלת, התעקש לקבל דווקא אותה. "הסברתי לו שהסיגריה הזו שייכת לחבר שלי, אבל זה לא עניין אותו", סיפר ב' בחקירה. "הוא התקרב אלי וניסה לתת לי אגרוף. החזקתי בידו כדי להגן על עצמי והפלתי אותו. הוא והחברים שלו תקפו אותי, נשכו אותי בגב, נתנו לי בעיטות ואגרופים בכל הגוף. ברחתי מהמקום אבל הם רדפו אחרי, תפסו אותי, דרכו עליי ובעטו בי". ב' נזקק לטיפול רפואי. למפל וחבריו נעצרו והוגש נגדם כתב אישום, על גרימת חבלות ותקיפה חמורה.

זה היה רק הספתח בסיבוב ההופעות הנתנייתי של למפל. במקרה אחר נכנסו הוא וחבורתו לאחת הפיצריות בכיכר מהדלת האחורית של המטבח ודרשו מהעובדת בקופה למסור להם את הכסף. למפל הוסיף בידו סימן של שחיטה. העובדת נשבעה שאינה יודעת היכן הבעלים מחזיק את הכסף – ומזומנים אכן לא נמצאו. למפל נאלץ להסתפק בשלל שכלל בקבוק שתייה, ונמלט מהמקום. העובדת התקשרה מיד אחר כך למשטרה ולמפל נתפס, נעצר והואשם בעבירות של איומים וגניבה. הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בפתח תקווה וכעבור כמה ימים הוא שוחרר שוב למעצר בית.

"הוא בחור מוצק שקשה לסרב לו", אומר ראובן סומך, רכז מודיעין לשעבר בתחנת נתניה וכיום חוקר פרטי. "אנשים פחדו ממנו, גם בתוך הקהילה הצרפתית בעיר, והוא ניצל את זה. מי שלא עשה מה שביקש – חטף מכות".

הוא הסתבך שוב לפני כמה חודשים. ללא סיבה ידועה למפל היכה באגרוף בחור צעיר בנתניה ונמלט. חבריו של הצעיר רדפו אחר למפל ופקח עירוני שהיה באזור ניסה להרגיע את הרוחות, אבל למפל לא נרגע. הוא הסתער על הבחור והנחית עליו עוד אגרוף, הפעם ישר בפנים. אחת משיניו של הצעיר נשברה ונגרם לו שבר באפו. למפל, כרגיל, נשלח למעצר בית.

עוד קובי בן שעיה
עו"ד קובי בן שעיה | צילום: באדיבות המצולם

העבירה האחרונה שבהם הואשם הייתה כשבלשי המשטרה, ששמו עליו עין בעקבות ריבוי התקריות, ערכו חיפוש בביתו ותפסו שם 95 גרם של קריסטל. הפעם, סוף סוף, הוארך מעצרו עד תום ההליכים.

כל הזמן הזה, למשטרה ולמשרד המשפטים לא היה מושג שלמפל הוא עבריין נמלט שעומדת ותלויה נגדו הרשעה וגזר דין של תשע שנות מאסר. היו אלה רשויות האכיפה בצרפת שחפרו וחפרו, והצליחו לבסוף להשיג מידע מודיעיני על הימצאותו בישראל.

"למפל מן הסתם לא סיפר לחוקרים שהוא מבוקש בצרפת", מסביר גורם במשטרת מרחב השרון. "הוא ענה על שאלות באופן ענייני מאוד - לרוב הודה במעשים וביקש להשתחרר. הוא תמיד היה לחוץ מאוד להשתחרר ממעצר, ואני משער שזה נבע מהפחד שיעלו על זה שהוא עבריין נמלט. במסופי המחשבים לא היה לנו שום מידע על זה שיש לו עבר פלילי בצרפת ושמדובר בעבריין מסוכן, גם לאחר שהצטברו נגדו כמה תיקים פלילים. רק כשהוא נעצר על תיק הסמים נודע לנו שהוא הסתיר את בריחתו לישראל".

מבחן זיתוני

בדצמבר 2016 הגיש עו"ד יובל קפלינסקי, מנהל המחלקה לעניינים בינלאומיים במשרד המשפטים, בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים להכריז על למפל כבר-הסגרה לצרפת. על פי החוק הצרפתי ובניגוד למקובל ברוב המדינות המערביות, צרפת לא רואה עצמה מחויבת להסגיר אזרחים שלה הנאשמים במדינות שאינן חברות באיחוד האירופי – עובדה שגרמה בזמנו לתרעומת ציבורית גדולה בישראל בעקבות אי הסגרתם של שני התיירים הצרפתים שדרסו את לי זיתוני._OBJ

לפי החוק הצרפתי, אם הנאשם אינו נוכח ולו בשלב אחד של משפט מושבעים בעניינו –המשפט כולו מתבטל. לפיכך דורשות הרשויות בצרפת את הסגרתו של למפל כדי להעמידו לדין למשפט חוזר. את הבשורה על כך קיבל למפל כששהה בתאו ב"הדרים"; אנשים שמכירים את התיק מספרים שהופתע. מטבע הדברים הוא מתנגד להסגרה בטענה שאינו אשם ושתפרו לו תיק. למפל ממתין כעת להכרעת המחוזי, שבסמכותו לאשר או לשלול את בקשת ההסגרה. בשני המקרים יכולים הצדדים, למפל והמדינה, לערער על ההחלטה בפני בית המשפט העליון.

בשיחות עם חברים ומקורבים דיבר למפל על האפשרות שיוסגר, וניכר כי הקישור לפרשת לי זיתוני לא פסח עליו: "בשבילי לחזור לצרפת זה גזר דין מוות. חד וחלק. אני מעדיף לרצות את השנים בכלא הישראלי, פה אוכל להרגיש בטוח. זה לא הגיוני שדורסי לי זיתוני לא הוסגרו לצרפת ואותי יסגירו. מדינת ישראל מפלה אותי לרעה ושולחת אותי אל מותי. המוסלמים לא יניחו לי עד שאמות".

ג'ון למפל, אחיו של דן, מסר בתגובה לפנייתנו: "אני לא מדבר על הפרשה הזו. אין לי באמת מה להגיד".

תגובת משרד המשפטים: "בקשת ההסגרה המתקבלת ממדינה אחרת אינה מאושרת אוטומטית, אלא נבחנת על ידי המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה. כאשר זו מוצאת כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק ההסגרה ולא מתקיים בה אחד הסייגים להסגרה, היא מבקשת משר המשפטים להורות על הגשת עתירה. הסמכות להכריז על אדם כבר-הסגרה למדינה אחרת נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ישראל וצרפת חברות באמנת ההסגרה של מועצת אירופה, כך שקיימים יחסי הסגרה בין המדינות. צרפת, כמו כ-30 מתוך 50 המדינות החתומות על האמנה, אינה מסגירה את אזרחיה אלא שופטת אותם בתחומה. בית המשפט העליון קבע, במספר הזדמנויות, כי הסכמתה של מדינת ישראל להסגיר את אזרחיה לצרפת, למרות שזו אינה מסגירה את אזרחיה לישראל ולמדינות אחרות שהצטרפו לאמנה, היא עניין שבמדיניות. גם לפי המשפט הבינלאומי, הסדר 'הסגרה או שפיטה' מוכר כמקיים את דרישות ההדדיות. בהתאם להסדר זה, נשפטו למשל בצרפת דורסיה של לי זיתוני ונידונו לעונשי מאסר".

תגובת עו"ד מירה בית און-אמסלם, שמייצגת את למפל מטעם הסנגוריה הציבורית: "אנחנו לומדים את החומרים שבתיק הליכי ההסגרה וההליך שהתנהל בצרפת. יש לנו שתי טענות: חוסר הדדיות בהליכי ההסגרה בין ישראל לצרפת שבא לידי ביטוי חידודי במקרה הזה. טענה שנייה - חומרה יתרה בתיק הזה. התרשמותנו היא שהוא לא זכה למשפט הוגן. אנחנו מתרשמים שלא יוכל לזכות למשפט הוגן בצרפת שם נשקפת סכנה לחייו במידה ויוסגר".