ברכות השחר

זה רק נדמה לכם שהטור שלי השבוע הולך לעסוק בשחר ובפליטת הפה הבעייתית שלו על "בנות-בובות", איתן הוא כביכול יצא לפני אפרת. תראו, זה לגיטימי לעוף על עצמך, גם לנשים וגם לגברים, אבל בואו נודה – אם אתם לא בראיון עבודה או פיץ' הוליוודי שיביא לכם סדרה משלכם בנטפליקס - עדיף שתעשו את זה לבד עם עצמכם; מצדי תעמדו שעות מול המראה, תתלהבו מעצמכם, מהיופי ומהחכמה שלכם, אבל בבואכם להשליך את כל הטוב הזה על אחרים - תעצרו.

תעצרו לרגע כדי לחשוב איך זה נראה מהצד. ואני כבר יכולה לעדכן אתכם שמהצד זה נראה עלוב בדיוק כמו ההודעות האלה של "לכי יא מכוערת". כן, שחר, אשריך שיצאת עם נשים יפות מהבחורה שכרגע נמצאת איתך במיטה, וממש לפני יומיים גם עמדתם יחד תחת חופה בפורמט טלוויזיוני עם כללי משחק ברורים. אני בטוחה, אגב, שגם היא יצאה עם יפים ממ (או כל קריטריון שחשוב לה), אבל עובדה שהיא לא אמרה לך את זה בפנים.

כל האירוע הזה גרם לי לצלול אל תוך עצמי ולחשוב מה יכולות להיות הסיבות שגורמות להתנהגות כזו? הנה, כמה רעיונות.

אמא יקרה לי

אני בעצמי אמא לבן. בן שאני אוהבת מלא וחושבת שהוא הכי יפה והכי חכם. אבל אני גם יודעת שלא כל העולם חושב כמוני. אני מגדלת אותו בצורה כזו בה יודע שלא כל אישה תעוף עליו ותחשוק בו. אימהות יקרות, זה בסדר שאתן מגדלות "נסיכים", אבל בואו תנסו שהאגו שלהם יהיה פחות שברירי מאיזו ואזה בחנות אקלקטית בכיכר המדינה. זה מבאס - קודם כל אותם - כי להסתובב בעולם עם "אגו ואזה" זה לא נעים.

זוגיות לא שוויונית

תרחיש נוסף שיכול לקרות הוא מערכת יחסים עם אישה שמראש בטוחה שבן הזוג שלה יותר שווה ממנה, וזה לא באמת משנה אם הוא כזה או לא. אתם יודעים, שהיא מציבה את עצמה בעמדה פחותה ממנו, ובו בזמן לא מפסיקה לנפח לו את ההערכה העצמית בצורה מוגזמת. בסופו של דבר הוא מתרגל, ואז, כשהוא כבר יודע ובטוח בעצמו שהוא טוב יותר ממנה - הוא עוזב אותה ועובר הלאה עם תמונה של "כולן צריכות לרצות אותי" בארנק.

חוסר סבלנות

הכי פשוט שיש: אנחנו לא מסוגלים לדחות סיפוקים. אנחנו רוצים הכל מיד ועכשיו, ולעזאזל עם התהליך. ובלון האגו המנופח רק מוסיף לכל הסיפור הזה. עכשיו אם ניקח בחשבון את עניין ה"הנה אנחנו יחד במיטה, אז למה את לא זורמת?" - זה אומר את הכל ובפשטות.

כנראה למרות כל היפיפיות שהוא יצא איתן, כרגע הוא לבד כי פתאום הוא קיבל פליק על האף מאפרת. הוא צריך להודות לה על הפליק הזה, פליק שהוא חזרה למציאות, ואולי במערכת היחסים הבאה הוא יפנים את הלקח וגם ילמד לקבל דחייה.

>> יש לכם משהו להגיד למרינה? בבקשה, תכתבו לה מייל

אז לא, לא כל הגברים כאלה. עובדה, רק לפני שבוע כתבתי על שירי ולירן, שלמרות כל הריקושטים משירי, סמויים וגלויים, הוא המשיך להתנהג כלפיה באדיבות ונימוס. אני לא יכולה להבטיח שלא עברו לו בראש מחשבות של לפוצץ את הכל ברגע, אבל עובדה, הוא התאפק. כנראה יכולת לקבל דחייה זה גם סוג של בגרות נפשית.