הסלולרי שלי מצלצל.
- "שלום, הגעתי למרינה? השארת לנו את מספר הטלפון שלך ושאת מתעניינת בקורס לטיפול מיני"
- "לא, ממש לא השארתי את המספר שלי לאף אחד"
אחרי עשר דקות הטלפון צלצל שוב. הייתי ביום עבודה עמוס, אבל עניתי, כי ייתכן ומדובר בלקוח חדש.
- "שלום, השארת לנו פניה לגבי ליסינג רכב?"
כמה דקות אחרי זה שיחה נוספת.
- "בוקר טוב, הבנו שאת מתעניינת בהלוואה?"
לקח לי בדיוק חמש דקות להבין שמישהו הפיץ את מספר הטלפון שלי פחות או יותר בכל מקום. במשך שלושה ימים הייתי מאד אדיבה לאנשים שהתקשרו להציע לי קורסים, שירותי ראיית חשבון, חיבור לחברת אינטרנט ומה לא. הייתי מאד אדיבה כי הם לא אשמים. הבנתי שמישהו מנהל נגדי מסע נקמה.
אם חשבתם שב-2021 לכל איש יש מפלגה - אז שתדעו שיש לו גם קהילה, והאמת שאת הקהילה שלי פתחתי לפני קצת יותר משנה, אחרי ויכוח קולני מאוד עם איש תקשורת בכיר שטען שאין שום צורך בייצוג יוצאי ברה"מ באיזה דירוג של "המבטיחים בכל התחומים".
עבורי ויכוח ברשת זו תמיד הנעה לפעולה. לרוב אני כותבת על זה - הפעם פתחתי קבוצה. "הרוסים על הרוסים" קוראים לה - כי יהיו שם גם יוצאי ברית המועצות וגם כל אלה שהרוסים על רוסים, ואוהבים את התרבות ואת האנשים. במשך שנה זו הייתה קבוצה קטנה ואינטימית עם בדיחות פנימיות - עד שבנובמבר 2020 הגעתי למסקנה שבא לי משהו חדש. בא לי לשנות את השיח על המגזר הרוסי בישראל.
כנראה שמצאתי לעצמי נישה, כי הקהילה גדלה בקצב אקספוננציאלי והגיעה תוך פחות מ-4 חודשים ל-20,000 אנשים, גברים ונשים בגילאים שונים וממגזרים שונים. כולם הרוסים על הרוסים, או רוסים בעצמם כאמור.
עכשיו הכל טוב, יפה ומבורך. מצאתי את עצמי מוקפת באנשים מדהימים, הכרתי חברות וחברים חדשים, בניתי לי תוכנית עבודה, יצרתי קשר עם מרצים מרתקים שיגיעו להתארח בקהילה, והבנתי כמה אני רוצה שהקהילה הזו תצליח. אבל כמה לכל דבר טוב, יפה ומבורך - גם כאן מהר מאוד התגלה הצד האפל - והוא שהייתי צריכה לזכור שבכל זאת, מדובר בקהילה עם רוב בני המגזר שלי.
לא אישרת את הפוסט שלי? את דיקטטורית.
דרשת שננהל דיון מכבד ומכובד בתגובות? תראי אותה, מה היא חושבת לעצמה שהיא פוטין?
אה? רצית שנכתוב בעברית? מה זה החרא הזה, מה, את לא יודעת רוסית?
אז כן, רוסית אני יודעת, אבל נראה לי שאתה לא יודע עברית, כי אתה כותב עם שגיאות כתיב פוסט שיפוטי אז ברור שאין מצב שהוא יאושר.
מצאתי את עצמי שומרת סף ומתגוננת בו זמנית, מנסה לגשר ולייצר סביבה נעימה ולא טעונה. היו פעמים שפשוט התביישתי בהתנהלות שלהם. אני חושבת שאפילו חוויתי מיני-משבר זהות נוסף. הערתי למקללים והמתגזענים, ונכנסתי לדיונים בעצמי כי בסופו של דבר מדובר בנושא רגיש. אה כן, גם השתקתי את אלה שהיו מרשים לעצמם להיות מגעילים במיוחד.
ועכשיו, אם נחזור לתחילת הטקסט, היה זה אחד המושתקים שהחליט לצאת למסע נקמה נגדי (עודף זמן פנוי, אם תשאלו אותי) ופשוט פיזר את מספר הטלפון שלי בכל מיני חברות. אגב, לא כל כך קשה למצוא את המספר שלי, בסופו של דבר הוא גלוי ברשת עבור כל מי שרוצה לשכור את שירותי כיוצרת תוכן.
אבל זה לא הספיק לו. הוא גם נבר במעמקי הפרופיל שלי (יש אנשים שלוקחים את זה אישית ומשקיעים מאוד) ושלף משם תמונת פרופיל ישנה ומטומטמת שהעליתי עם סוכרייה על מקל. הוא פרסם את התמונה בקהילה (שלי!) והוסיף לה כיתוב מטריד.
עכשיו אני באמת תוהה: מה עובר במוחם של גברים שמנסים לעשות לאישה זרה סלאט-שיימינג על זה שהיא העירה להם על התנהגות? אז נניח שבא לך לנהל איתי דיון ולהעמיד אותי במקום - אתה עד כדי כך לא ורבלי ושפל שאתה נוקם בי?
עניין ההטרדות הטלפוניות בטיפול משטרתי כרגע, ואת התמונה לא מחקתי - כי אין לי במה להתבייש - שיתבייש מי שניסה לבייש אותי. מה שכן מציק זו הקלות בה אנשים מרשים לעצמם להיות אלימים ולפגוע. סתם ככה. בלי לשים לב, ואז להתפלא למה נשים מהססות; מהססות להגיש קו"ח לתפקידי מפתח, לפתוח קהילה או בכל להגיב בדיון ברשת - כי אי אפשר לדעת מתי למישהו יבוא להתהפך עלייך רק כי הוא הרגיש שידו צריכה להישאר על העליונה - ובכל מחיר.