"ואז הוא פשוט עצר שם ואמר שהוא לא מסוגל", סיפרה לי חברה לפני שבוע. "והכי גרוע? הוא התנצל שהוא לא יכול. אמר שזה לא נעים לו. כי הוא חושב שלי היה מאד נעים כמה דקות לפני, כשכמעט קיבלתי נקע בצוואר כשירדתי לו בעצמי ובסופו של דבר הוא גם לא התאפק ואת יודעת, הוא שיתף אותי פיזית ברגע שיא שלו".
הסיפור הזה חוזר על עצמו בכל כך הרבה וריאציות שלא נותר אלא לתהות: האם רוב הגברים מפחדים מפות? נבהלים? נגעלים? לא יודעים מה לעשות איתו? כי גם מקרים כאלה קרו – אחד שפשוט חשב שנמצאת מולו מנת קרפצ'ו ואפשר לקרוע אותה עם השיניים; אחר (שבטוח שאב את רוב המידע שלו מסרטי פורנו) שעצר באמצע כדי להפליק בהפתעה עם כף יד פתוחה, מה?; וזה עוד בלי להזכיר את כל בעלי הכוונות הטובות שהיינו צריכות לעצור ולהגיד להם בנימוס: "תשמע, זה לא הולך" (או יותר גרוע, לשקר שגמרנו!), ועמוק בלב לתהות למה נראה לו שלעשות "ברל'ה" עם הלשון יכול להביא אותנו לאורגזמה?
מה יש לכם גברים? איך יכול להיות שדווקא אתם שאכלתם בוץ בטירונות, דרכתם על ביוב זורם בהודו והעברתם את פיית הנרגילה המזוהמת מפה לפה, למה דווקא אתם הופכים לאיסטניסים גמורים נוכח איבר המין הנשי? "הריח מגעיל אותי"; "הטעם דוחה אותי"; "המרקם מוזר" – אלו רק חלק מהסברים ששמעו לא מעט חברות שלי וגם אני. לא, כי לשלכם יש טעם של מגנום פירות יער. עובדה שלא - אבל אנחנו עדיין משקיעות.
איבר המין הנשי הוא אולי האיבר הכי מושמץ בגוף האדם לאורך ההיסטוריה; אחרי אלפי שנים של דיכוי פות, גם לנשים עצמן לא תמיד יש מושג מה לעשות איתו ואיך לענג את עצמנו (אחרת, איך תסבירו את המוני הסדנאות לגילוי עצמי?). אז למה בכלל לצפות למשהו מהגברים האלה שמגיעים לסקס בתחושה שהם באו למופע קרקס ומצפים שיבדרו אותם בזמן שהם רק נשענים לאחור בהנאה ומדי פעם עושים כמה תנועות אגן?
אני לא מכלילה – ברור שיש לא מעט גברים שמעולים בסקס מכל הבחינות, עומדים בכל ציפייה ואף מעבר לכך, אבל בשוק פנויים-פנויות של היום הם נדירים בערך כמו מסיימי המסלול ב"אתגר הנינג'ה". במיוחד אם ניקח בחשבון את הבטחות (השווא) שגברים רבים כל כך אוהבים לפזר עוד לפני שתכלס נכנסתם איתם למיטה – סוג של תיאום ציפיות: "אני אוהב לגרום לבחורה לגמור עוד לפני שאני חודר לתוכה" או, אם נצטט מנכ"ל של חברה גדולה: "אני ארד לך כפי שאף אחד לא ירד לך בחיים".
למה אתם מבטיחים דברים כאלה? מה אתם מצפים לשמוע בתגובה? האם אתם חושבים שזה מה שישכנע אותנו להתמסר? והכי חשוב – אתם חושבים שגם אם נגיע לסקס, ויתגלה שאתם גרועים או "לא מסוגלים" לרדת לנו מכל סיבה שהיא, אנחנו לא נשים לב?
אגב, אותה חברה פשוט העיפה את "הלא מסוגל" ההוא מהבית. ככה, באמצע הלילה. כי זה המינימום שמגיע למישהו שגורם לנו עוד יותר לפקפק בעצמנו. גם ככה אנחנו עובדות קשה מאד כדי לחיות בשלום עם עצמנו ועם הפות שלנו, וממש לא צריך עוד מישהו חיצוני שיערער לנו עוד יותר את הביטחון.
>> יש לכם משהו להגיד למרינה? בבקשה, תכתבו לה מייל