אני מאשימה. מאשימה את רייצ'ל גרין ורוס גלר על כך שהזינו דורות על גבי דורות בתקוות שווא לגבי אקסים. על כך שגם אם הייתם יחד כמה חודשים בלבד ואז נפרדתם - אחרי שמונה שנים תגלו פתאום שאתם עדיין לא יכולים לחיות אחד בלי השני (גם אם על הדרך הספקתם לעשות ילדה משותפת ולשבור לבבות אנשים אחרים).
העולם שלנו מכיר המון נרטיבים של אהבה וסוגים שונים של מערכות יחסים. אבל רייצ'ל ורוס כאילו הגשימו עבור כל אחד מאיתנו את הפנטזיה המתוקה ביותר: לגלות שהאקס שלך חולה עליך גם אחרי שנים ועוד לחזור להיות יחד.
הרי פעם הייתם האנשים הכי קרובים. אהבתם, סיפרתם סודות אחד לשנים, ידעתם לגעת במקומות הכי רגישים בגוף ובנפש, ואז גם ידעתם לפגוע במקומות הכי כואבים. שברתם אחד לשני את הלב ואז גם לא יכלתם לראות אחד את השנייה. אז מה הקטע ברצון המעוות הזה לחזור להיות יחד? כי אתם רוצים להיות כמו רוס ורייצ'ל? כי אתם רוצים שמישהו יגיד לכם את משפט "הלובסטר"?
זוכרים? רוס בגד ברייצ'ל אחרי שזרקה אותו בעקבות התקף קנאה, ואז כשהיא כבר כמעט וסלחה לו - הוא שיקר לה שקרא את המכתב שהיא כתבה, היא הרסה לו את החתונה עם אמיתי., ואז הם התחתנו שיכורים בווגאס והוא ניסה להסתיר זאת ממנה.
לבסוף, כמו שכולכם כבר יודעים, נולדה להם ילדה משותפת אחרי סטוץ לא מתוכנן, וכן, אחרי כל זה הם חזרו אחד לשנייה כשהיא יורדת מהמטוס שכמעט לקח אותה אל עבר החלום, ואיכשהו, עדיין, למרות כל אלה כולנו התרגשנו עד דמעות.
עכשיו שירים יד מי שלא חלם בעקבות סצנת האיחוד ההיא בעונה העשירית על קאמבק דומה עם "לשעבר" המיתולוגי? וגם אם לא על הקאמבק עם סוף הטוב, אז לפחות על התסריט בו הוא מבין את גודל הפספוס ומחליט לחזור בחזרה (רצוי בזחילה על ארבע), רק כדי לתת לו תשובה: "שומע? אני התגברתי עליך".
אם הפנטזיה על הקאמבק עם האקס החוזר היתה קטגוריית פורנו - היא כנרה הייתה הכי מבוקשת. למה? כי התת-מודע הקולקטיבי שלנו משווע, כנראה, לסגירות מעגל. וזה לא משנה אם חוזרים לאהבה גדולה או לנקמה גדולה.
הפנטזיה על הקאמבק עם האקס היא כמו נקודה בסוף משפט. כמו דלת שנטרקת. כמו גלד שנושר מפצע על הגוף - רק שזה גלד שנושר מהלב ומהנפש.
הפנטזיה על הקאמבק עם האקס שמה קץ לאי הוודאות. כי אחרי שנפרדים, מאבדים אחיזה בלעדית בבן אדם קרוב. מאבדים איזון ומרגישים כאבי פנטום בלי לדעת מה קורה עם זה שפעם היה חלק ממך. ואז, כשהוא או היא חוזרים, חוזרת גם הוודאות. וכמובן טפיחה עצמית על השכם - כי תראו, אני מיוחד, האקסית המיתולוגית חזרה אלי.
והנה, 18 שנה אחרי ההפי-אנד בין רייצ'ל ורוס, אחרי עשרות אלפי שעות טיפול שהתודעה הקולקטיבית שלנו נזקקה להם כדי להתגבר על הפנטזיה, ג'ניפר אניסטון עושה זאת שוב. עם האקס המיתולוגי שלה בחיים עצמם - בראד פיט. גם אם הוא כרגע ניחן בטייטל לא מחמיא במיוחד "גרוש+6".
ברור שכל העולם השתגע מהסיפור הזה. אחרי שבגד בה לעיני כולם על סט הצילומים ועזב אותה לטובת אנג'לינה ג'ולי, הביא ואימץ איתה ילדים, ונפרד גם ממנה - עכשיו הוא פתאום מתחנחן שוב לג'ניפר? מחזיק לה את היד, מחבק לה את המותן? אומייגאד, קאמבק 2020, עצרו את מכונות הדפוס, שחררו את כפתור האנטר!
האם יש ביניהם משהו? האם בראד מתחרט על היותו דוש ובוגד לפני 15 שנה? האם ג'ניפר שוקדת ברגעים אלה על מכתב בן 18 עמודים (משני הצדדים) כדי להסביר לו איך היא הרגישה? האם היא מתכוונת לסלוח לו או להגיד לו ללכת לביתו כי היא כבר לא מעוניינת בו?
כל זה לא באמת משנה. מה שמשנה שאנחנו משוועים לקסם. לאגדה אורבנית שנשתלה למוחות שלנו וממשיכה להסתעף. אני אומרת, קחו הכל בפרופורציה. גם אם ג'ן תסרב לקחת אותו בחזרה, הוא תמיד יכול לנסות אצל גווינת' פלטרו.
הפנטזיה על החזרה של האקס היא חלום מתוק. אבל עדיף שתישאר בגדר חלום. כי מה שמתאים לסט צילומים של סיטקום (גם אם הכי מוצלח בכל הזמנים) פשוט לא עובד בחיים האמיתיים. זה המקרה בו היוצא מן הכלל רק ממחיש את הכלל, וגם, בעיקר, כי אף אחד מאיתנו הוא לא ג'ניפר אניסטון, לא רייצ'ל גרין, לא בראד פיט ואפילו לא רוס גלר.