"חצי שנה אני משתגע": ההתנדבות של לימור ביום שישי בבוקר התבררה כסיפור כיסוי

אבי היה נרגש ולהוט לספר את סיפורו. "תקשיב", הוא אמר לי, "חודשיים אני משתגע. אני חייב לדעת את האמת, ויחד עם זאת, גם לא רוצה לדעת". זהו קונפליקט ידוע ומוכר כאשר חושדים בבן הזוג, וחלק מהאנשים מעדיפים לחיות עם הספק, כי מבחינתם האמת גרועה יותר.

נפגשתי עם אבי בבית קפה במתחם בתי קולנוע במרכז הארץ. לאחר שיחת היכרות, הוא החל לספר שלפני כמה חודשים שם לב שמשהו קורה עם אשתו, לימור. לא היה מדובר במשהו ספציפי ומיוחד, אלא בהרבה דברים קטנים שמתחברים: ההתעסקות בטלפון ללא הפסקה, חוסר הסבלנות, המתח הלא ברור, עיסוקה החדש בהתנדבות למען חיילים בימי שישי בבוקר והמודעות לטיפוח החיצוני שלפתע נהיה חשוב לה מאוד.

כל הסיבות הללו גרמו לאבי להרגיש שקורה משהו. אבי הוסיף שלפני כמה שבועות הוא ניסה לעקוב אחריה בבוקר של אחד מימי שישי, אך לאחר כמה רחובות היא נעלמה. "זו עבודה למקצוענים", הוא אמר. מה שאבי בכל זאת הצליח לראות, הוא שלימור כלל לא הגיעה באותו בוקר למבנה שבו עוסקים בתרומות.

אבי שיתף שלפני כמה חודשים הצטרפה לימור ליום תרומה וסיוע לחיילים בודדים, והדבר דבק בה. מאז החלה לנסוע מדי יום שישי בבוקר לכמה שעות ולפעול בהתנדבות למענם. לאחר ניסיון המעקב הקצר שלו, אבי הבין שיש משהו נוסף שמעסיק אותה בימי שישי מעבר לרווחת החיילים.

סוכם עם אבי שצוות בלשים ייצמד ללימור ביום שישי הקרוב כדי לראות במה היא עוסקת והיכן היא שוהה. צוות הבלשים המתין ללימור ליד ביתה, כשהוא מצויד בכל המידע הנדרש, לרבות כתובת מבנה הפעילות. בשעה שמונה וחצי יצאה לימור מביתה ונסעה ישירות לשם. היא שהתה במקום כמה שעות, ומדי פעם נראתה בחזית המבנה. אזרחים נראו מגיעים עם ציוד ומשאירים אותו במקום. לקראת השעה אחת בצהריים נראתה לימור יוצאת מהמבנה בחברת קצין צעיר. השניים שוחחו בפתח, הרבו לצחקק ונראו כחברים קרובים. כשנפרדו, התחבקו באופן שהעלה קצת תהיות, אך מיד לאחר מכן פנה כל אחד לרכבו והם נסעו מהמקום.

אבי עודכן בממצאים וסוכם שנפעל שוב ביום שישי שלאחר מכן. כעבור שבוע, סביב אותה השעה, יצאה לימור מביתה והחלה בנסיעה, אך הפעם לא לכיוון המבנה הידוע. היא הגיעה לכניסה לקניון, עצרה בצד הדרך, וכעבור כמה דקות נראה הקצין הצעיר, כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים, מגיע בריצה קלה לרכבה. את השניות שלאחר התיישבותו ברכב לא ניתן היה לבחון, אך כעבור זמן קצר התמונה התבררה. לימור החלה בנסיעה והגיעה למושב באזור השרון. השניים נכנסו במהירות למתחם של צימרים דיסקרטיים, וכעבור שלוש שעות נראה הרכב של לימור יוצא מהמתחם.

אחד העוקבים החל בנסיעה מהירה לקניון שבו אספה לימור את הקצין הצעיר. בסריקה קצרה בחניון נמצא רכבו של הקצין, שנראה שבוע קודם לכן כשנפרדו. מדבקת היחידה הצבאית על החלון האחורי הייתה בולטת ומוכרת. הבלש התמקם בחניון, וכעבור כמה דקות נכנס רכבה של לימור וחנה ליד רכבו של הקצין. השניים יצאו מהרכב ונעמדו ליד הרכב הצבאי. למרות תנועת הרכבים בחניון, השניים הרגישו חופשיים, מוגנים ומוסתרים. חיבוק ארוך ונשיקה לוהטת היו סיום למפגש הרומנטי. אי אפשר לטעון שלימור לא תורמת לרווחת החיילים...

דוח חקירה מפורט וצילומים איכותיים הועברו לאבי, וחששו אומת. אבי לא התכוון להתגרש. לא היה לו ספק שלימור אינה מתכוונת לבנות זוגיות עם בחור שקטן ממנה בעשור לפחות. הוא חשף בפניה את הידיעה על הרומן, והיא מצדה ניסתה להסביר שזה היה איבוד שליטה שלה, וכמו מגנט שהיה חזק ממנה היא נמשכה לריגוש ונסחפה. למרות כל כאבו, אבי החליט להתמודד עם המשבר ולא לפרק את המשפחה.