חופשת הקיץ בפתח, ואני נזכר בחקירות שמתאימות לתקופה הזו בשנה. בדרך כלל מדובר בהורים לנערות ונערים מתבגרים שמוטרדים ודואגים בימי החופש, ודורשים לדעת היכן מבלים ילדיהם המתבגרים עד שעות הלילה המאוחרות.
הדילמה המוסרית, כמובן, משחקת פה תפקיד משמעותי, ואני תמיד שואל את עצמי האם הורים שמזמינים מעקב אחרי ילדיהם המתבגרים מגזימים בבקשותיהם.
הדעות, כמו תמיד, חלוקות, ויש מידת צדק בכל טענה. בסופו של יום, חובה להבין כי להורים אשר חוששים לשלומם וביטחונם של ילדיהם - כל שיקולים אחרים אינם ממש רלוונטיים. לרוב, הורים אינם יכולים לכבול את ילדיהם המתבגרים, אך המודעות שלהם לאפשרות כי הילדים יתפתו ו/או ייגררו למעשי קונדס לא מרפה, ולרוב העניין נקבע באופי החברים שאיתם הילדים מסתובבים.
אליחי הוא בעל עסק שמספק שירותי מחשוב שונים, ואבא לעמית בת ה-15 וחצי. לפי דבריו של אליחי, לאחרונה החלה עמית להסתובב בחברת כמה נערים ונערות אותם אליחי ואשתו לא הכירו. בכל הזדמנות בה אליחי ואשתו ניסו לשוחח עם בתם על חבריה החדשים - היא הייתה מתחמקת, עונה על השאלות בכמה מילים ספורות וממשיכה הלאה.
בתחילתו של אחד החופשים האחרונים שלה מבית הספר, עמית חזרה מבילוי בבוקר שישי בשעה ארבע לפנות בוקר, וכשהתעוררה ביקשה מהוריה לצאת לטיול בן 3 ימים עם חבריה החדשים.
לפני שבכלל חשב האם לאשר לה לצאת לטיול או לא - אליחי כאמור פנה אלי וביקש לבדוק מי הם חברי החבורה ומה הם עושים בשעות הבילוי שלהם. אליחי, שהרגיש לא שלם עם בקשתו, הזכיר לי מדי פעם שהמניע שלו הוא אך ורק דאגה לבתו. "אני מבין שהיא חווה עכשיו את חוויות ההתבגרות שלה" הוא אמר לי, "אבל אנחנו לא שקטים. בעיקר מכיוון שאנחנו לא מכירים אף אחד מהחברים החדשים שלה".
מספר ימים לאחר פגישתנו, צוות מעקב כבר התארגן לערב הבילוי של עמית וחבריה. עמית נצפתה כשהיא פוגשת את חברתה בגינה בשכונת המגורים שלהן, ולאחר מכן שתיהן המתינו במרכז מסחרי סמוך. כעבור חצי שעה הגיעו למקום שני נערים צעירים כשהם רוכבים על קטנועים ואספו את עמית וחברתה.
הארבעה נסעו לחניון עפר, סמוך לאחד מחופי הים בזאר המרכז, שם פגשו בחורים נוספים שהגיעו למקום ברכב, והחבורה התמקמה בפינת החניון.
נהג הרכב נראה מוציא מתא המטען מספר בקבוקי וודקה, והחבורה הצוהלת פתחה בסבב שתייה תוך שמיעת מוזיקה. בשלב מסוים הגיע רכב נוסף, ואחד הבחורים ניגש לרכב, קיבל דבר מה וחזר לחבורה. הוא ניגש לעמית וחברתה והדליק סוג של סיגריה. הבחור נראה מסביר לשתיים כיצד מחזיקים ושואפים. חברתה של עמית לקחה שאיפה ומיד פרצה בהתקף שיעול חזק לקול צחוקם של שאר חברי החבורה.
בהמשך נראו עמית וחברתה נוסעות ברכב עם אחד מהצעירים שנהג בפראות ובאופן מסוכן ביותר בחניון העפר. אופי הבילוי של החבורה היה ברור: שתיית אלכוהול מרובה, עישון מריחואנה ונהיגה פרועה ברכב.
למחרת, אחרי חקירה קצרה, זוהו חלק מהבחורים שהיו במפגש הבילוי עם עמית וחברתה. אפשר לומר שהם אינם "בני טובים", וכל המידע הועבר לאליחי. אחרי שיצא מההלם, הוא הבין שעליו להתעקש על ניתוק הקשר בין בתו לבין החבורה הלא מוצלחת הזו.
אליחי ואשתו קיבלו הדרכה וייעוץ מקצועי. הם לא רצו "להילחם" בבתם. הם התעקשו ובחרו לסמוך על שיקול דעתה של עמית. כעבור מספר שבועות שוחחתי עם אליחי, ולדבריו, בסיום ההדרכה והייעוץ המקצועי, הם שוחחו עם עמית, הדגישו בפניה שאין בכוונתם לאסור עליה להיפגש עם חבריה החדשים - אך חשוב שתדע מי הם, ומה הסיכונים שהיא לוקחת.
השניים החליטו להשאיר את ההחלטה בידיה. האם אלו האנשים שאיתם היא באמת רוצה לבלות? שכן זו כנראה רק שאלה של זמן עד שעמית תקלע לצרה, תסתבך ואולי גם תיפגע. אליחי חייך, ואמר לי: "זה לקח שבועיים, אבל עמית קיבלה לבד את ההחלטה הנכונה והתנתקה מהחבורה".
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל המשרד"ים חקירות"