אבירם התקשר אליי וביקש שאגיע למשרדו. הוא בעלים של חברה קטנה מאזור השפלה שעוסקת בייבוא, שיווק והפצה של מוצרי קוסמטיקה. במשרדי החברה מועסקים כעשרים וחמישה עובדים במחלקות שונות ולדבריו המקום מתנהל כחברה משפחתית ומלוכדת.
אבירם סיפר לי שמידי פעם הוא מגיע בשעת בוקר מוקדמת, מעט לפני כולם, ולאחרונה הוא גילה בפח האשפה במטבח שצמוד למשרדים, עטיפה של קונדום, ודמיונו החל לעבוד שעות נוספות... לאחר מחשבה, המשיך ואמר לי שהחליט להתקין מצלמות במקום. הוא הדגיש וציין שכל העובדים יעודכנו על התקנת המצלמות, הוא יסביר להם שזה נעשה כחלק מדרישת תנאי הביטוח. מטרתו הייתה שהמפגשים המיניים במשרדי החברה ייפסקו.
אבירם לא התעניין באלו אנשים מדובר, או כמו שהוא אמר, "אני מעדיף שלא לדעת... רובם כאן נשואים ואין לי כוונה להיכנס לחייהם האישיים". באופן גלוי ומופגן התקנו מערכת מצלמות בחללים שונים במשרדי החברה, שהשליטה בהם הייתה ממשרדו.
כעבור שבוע התקשר אליי אבירם כשהוא מופתע ומבולבל... אתה לא מאמין, אבל מדובר בעובדת הניקיון, שמגיעה בשעות ערב מאוחרות, אתמול היא הסתובבה עם גבר במשרדי החברה, הפעם הם לא קיימו יחסי מין, אבל הם נראו מתחבקים ומתנשקים ללא הפסקה. הוא הסיק שעובדת הניקיון לא ידעה על קיום המצלמות, היא לא קראה את השלט שנתלה בלוח המודעות ויידע את העובדים לגבי המצלמות. היא אפילו לא עודכנה במייל שנשלח לחברת הניקיון כמו לכל העובדים שעדכן על התקנת המצלמות.
אבירם התקשר לעובדת, עדכן אותה לגבי המצלמות וביקש שלא תנקה את המצלמות כי יש חומר ניקוי מיוחד עבורם. כפי שהעריך, מאז המנקה מגיעה לבדה, מנקה, מסיימת ועוזבת את המשרדים, כנראה לחפש מקום אחר למפגשיה המיניים.
הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, בעל משרד "ים חקירות".