רוב מה שאנחנו תופסים כאסתטי, יפה (או נשי/גברי) - תלוי במה שהחברה מכתיבה לנו. נכון הדיבור הזה על איך פעם מבנה גוף מלא היה באופנה? אז אותו הסיפור עם שיער גוף; במסגרת המהפכות המתרחשות בשנים האחרונות בכל הקשור לנשים - יש ביקוש אדיר, תתפלאו לשמוע, לשינוי בתפיסה האסתטית המקובלת לפיה אנחנו צריכות להיות חלקות ואתם יכולים להשאר שעירים.
החורף כבר כאן, ואיתו גם ההזדמנות (שכל אחת מהנשים שאני מכירה ולא נמצאת בזוגיות מנצלת בחום) לקחת פסק זמן מהמריטות והגילוחים, ואני מוצאת את עצמי מוטרדת מהיום שבו אאלץ להסיר את השיער שגידלתי ותוהה מה יביא אותי אל היום הזה. "מה אכפת לך מה חושבים?!" אני נוזפת בעצמי כשאני מתלבטת על חולצה או מכנסיים שיחשפו את מה שטיפחתי. אבל כשחושבים על זה קצת יותר לעומק - ברור שאכפת לי מה חושבים, כי הכל התחיל משם.
כל העניין הזה עם נשים חלקות וגברים שעירים - הוא לא טבעי והוא לגמרי המצאה חברתית, כזו שבעקבותיה לבחירה שלי להסתובב בעולם כמו שברא אותי הטבע יש השלכות על מה שיחשבו עלי ואיך יתפסו אותי; מדריכת הפילאטיס תחשוב שאני לסבית, הדייט הבא יחשוב שאני פמיניסטית והחברות יחשבו שאני מוזנחת. אלו יכולים להיות דימויים חיוביים או שליליים - אבל הנקודה היא שזה משפיע על איך שאני נראית בעיני עצמי או בעיני אחרים וחשוב לי מה חושבים עלי כמו כל אחד אחר, בין אם אני הולכת עם הזרם או נגדו.
בסופו של דבר אני צריכה להילחם באיך שאני נראית באופן טבעי, כי מישהו, מתישהו, החליט ככה וזה תפס חזק. כל זה קורה בזמן שאתם יכולים להישען רגל מתולתלת על רגל מתולתלת ולקבל את עצמכם כמו שאתם. לכן, לפני שאתם זועקים שזה מכוער, לא סקסי או מה שלא עובר לכם בראש על נשים שעירות - אולי כדאי שתעצרו רגע לחשוב כמה זה מתסכל ומייגע להתעסק עד יום מותנו בשטות הזאת.
אבל מה אני באה אליכם בטענות? הרי לא אתם המצאתם את השיטה, ובטח יש לא מעט נשים שבעצמן מעדיפות את המראה החלק. ברור! אני אחת מהן, כי ככה התרגלתי לחשוב וכך גם אתם. אלא שבניגוד לגברים - נשים שומעות כל הזמן ומכל כיוון דעות על הגוף שלהן בכלל, והשיערות שלהן בפרט. כתבות באינטרנט שדנות בשיעור גוף - בעד ונגד, פרסומות לסכיני גילוח שמכריזות אם מותר או אסור ללכת לים, ועוד. אני יודעת שיש דבר כזה "חופש הביטוי" ואני לא רוצה לערער עליו, רק שכשזה מגיע להתבטאויות גבריות בענייני שיערות של נשים, נראה לי שיותר נכון שתשמרו את דעתכם בנושא לעצמכם (בקשה שבכל מקרה אתם הולכים להפר ממש כאן למטה בתגובות. אבל מה אכפת לי לנסות?).
חלקכם יקפצו ויגידו – "לי זה לא משנה", ואפילו "בעיני זה יפה" - אבל גם זו לא הנקודה. נשים צריכות רגע עם עצמן (מזווית היסטורית, הרגע הזה יכול לקחת כמה עשרות שנים, אז קצת סבלנות), להבין מה הן מרגישות לגבי הגוף שלהן ואיך שהן נראות, בלי כל הרעש מסביב, בלי שיגידו להן מה נשי או גברי, יפה או מכוער. אני עומדת בשבועות האחרונים מול המראה, מרימה את הידיים מעלה, בוחנת את השחי שלי ומרגילה את עצמי בכוח בל יתואר לחשוב שאני לא קוף. זה לא נראה לכם מוזר? אותן שיערות גוף שצמחו לגברים ולנשים באותם איברים, משמשות עבור מין אחד כדבר מרים ומפאר ועבור מין אחר כדבר מוריד ומשפיל. מהרגע הראשון בגיל ההתבגרות בו יצאה לכם איזו שיערונת בשחי, בשפם או על הביצה, רק חיכיתם שיבואו עוד ותהיו גברים. מהרגע הראשון בו יצאה לי שיערונת בשחי, בשפם או במפשעה - הייתי עסוקה בלגלח, למרוט ואפילו לחשמל – רק שלא יבואו עוד. זה אבסורד. זה מצער. וזה כואב - פיזית.
אני אוהבת לסיים באפליה מתקנת, ולכן בפרסומת הבאה לסכיני גילוח אשמח לראות גבר לבוש בגופיה, בעל עורף וכתפיים חלקים עם הכותרת "בא לים?" כי, סורי, שיער הראש שלכם לא אמור להתחבר עם השיער על הגב. בקשו מהספר לגלח לכם את העורף, זה לא עולה אקסטרה ולא דורש מכם לטרוח. כפי שהבנתם - שיערות בכתפיים זה ביג NO-NO, ואני בכלל ממליצה לכם על טיפולי חשמל, או נו, איך קוראים לדבר הזה שעשיתי מגיל 14 ועלה לי הון תועפות? אה! לייזר. וכן - גם אתם יכולים לקצוץ קצת מהשחי ולגזום קצת מהערווה. אני יודעת שאמרתי שאסתטיקה זה עניין של תפיסה חברתית, אבל בואו - יש גבול.