חוק וסדר

כשהיינו צעירים, עונש קולקטיבי היה דרך מצוינת להפעיל לחץ; "כל הכיתה תסבול בגללך" או "כל המחלקה תרוץ היום בלילה כי אתה לא הגעת בזמן" - אף אחד לא רוצה להיות זה שכולם סובלים בגללו. זה היה נכון אז וזה אמור להיות נכון גם היום. אבל משום מה, הפסקנו לכעוס על ההוא שבגללו כולם נדפקים.

אנחנו משלמים המון מיסים, ולמה? כי חצי מדינה עושה כסף שחור. מה אנחנו עושים בעניין? משתפים פעולה, מחמיאים להם ומסכימים איתם כשהם אומרים "אני צריך לשלם למדינה כסף? למה מה היא עשתה בשבילי?". אתם מבינים שבגלל זה נשאר לכם בסוף החודש בתלוש חצי מהכסף שאתם זכאים לו? אתם מבינים שבגלל זה יש 200% מכס על מכוניות?

למה כל כך קשה לקבל זכויות מביטוח לאומי? כי חצי מדינה מנסה לרמות אותם; ממציאים פציעות או אבטלה. אז איך הם יידעו מאיזה חצי אתה מגיע?. ועכשיו, בואו נדבר רגע על העונש הקולקטיבי האחרון נחת עלינו מאז שהופיע בחיינו ההאשטאג המבורך metoo# .

אנחנו, הרוב המוחלט של הגברים, וכן, אני מדבר בשם הרוב המוחלט של הגברים, מבינים טוב מאוד את המילה "לא". מבינים טוב מאוד מהם קווים אדומים. אנחנו אפילו יודעים להחמיא ללא כוונות נסתרות, ורובנו מכבדים נשים שמנהלות אותנו, נשים שאנחנו מנהלים אותן, כאלו שעובדות אתנו במשרד, אלו עוברות לידינו ברחוב - או כל אישה אחרת. ולמרות שרובנו כאלה, אנחנו נמצאים היום בחרדה אמיתית; מסוכן ממש להתנהל היום מול נשים. אני מכיר המון נשים שתשמחנה לשמוע בבוקר "וואוו את נראית נהדר היום" מקולגה לעבודה, ואחרות שישמחו לשמוע "שמלות מאוד מחמיאות לך". 

אבל זהו, עכשיו זה נגמר, וכולנו (גברים ונשים) נשלם על זה מחיר. כולנו נשלם מחיר כי נצטרך לחשוב פעמיים לפני כל משפט שיוצא לנו מהפה, נשלם מחיר כי נפחד להסתכל אחד על השנייה, ובעיקר, נשלם מחיר יקר כי אנחנו צפויים לאבד את "החופש לפזר אהבה" ואולי בעוד כמה שנים פשוט נתעלם אחד מהשנייה. בכל פעם שאנחנו נבהלים, אנחנו נכנסים ללחץ ועוברים להקצנה. אז אולי יש דרך אחרת - וחייבת להיות. אז אולי פשוט פעם אחת, נחליט על חוקים ברורים ונאכוף אותם, עד הסוף, בלי הנחות.

החוקים צריכים להיות קשים, נוקשים, ופשוטים להבנה, בעיקר כדי שהחארות האמיתיים שם בחוץ, אלו שכולנו אוכלים בגללם, ובכן, חרא - ישלמו מחיר - ואז כל היתר יוכלו להמשיך את חייהם בשלווה. הגיע הזמן להפסיק עם עונשים קולקטיביים, הגיע הזמן שהרעים באמת ישלמו מחיר. אז מה עושים? אני מציע לשנות את החוקים, והנה מה שלטעמי צריכים להיות עיקרי החוקים החדש.

זהו. ואז אולי נוכל לחזור לדבר בלי מגננות ופחדים. ויהיה כיף, באמת.