ההשפעה של "הרוצח הבתול" כבר הפכה לתופעה תרבותית של ממש: מתברר שרוג'ר עצמו היה פעיל נגד קהילת אמני ה"פיק אפ", אך לא מהכיוון הפמיניסטי - אלא מתוך שנאת נשים גלויה. לטעמו האנשים שמציעים שיעורי חיזור מרמים את הגברים ומנצלים אותם, כי נשים אף פעם לא יבחרו בבני זוג מסוגו.
כמו רבים אחרים בקהילה הזו, גם רוג'ר היה חלק מתרבות הפיק-אפ, אך התאכזב כשלא הצליח לזכות בתשומת הלב הנשית למרות העזרה. עם האכזבה מאמני הפיתוי השנאה לנשים רק גברה – ואיתה האמונה שהן מפלצות שתוכנתו מראש להיענות רק לחיזורים של זכרי אלפא דומיננטיים ולדחות את הבחורים הנחמדים.
התגובה של קהילת אמני החיזור לא אחרה לבוא. אותם אנשים המתיימרים לספק שירותי חיזור מקצועיים וללמד גברים ביישנים או עם חרדות חברתיות "להשיג" בחורות, מזהירה שרציחות נוספות הם עניין של זמן. "צריך לתת פתרון לאנשים כמו רוג'ר", כותב הבלוגר RooshV, "למרות שסבל בבירור מהפרעה נפשית (רוג'ר אובחן עם תסמונת אספרגר), אמני הפיק אפ היו מספקים לו דרכים להגיע לאינטימיות ובכך מעשי הרצח היו נמנעים".
הבלוגר ממשיך ותוקף בפוסט שלו את התקשורת האמריקאית, הבלוגים ברשת וארגונים נוספים ביצרית אווירה תרבותית שאפשרה לטבח לקרות – ומטיל עליהם את האחריות על המוות המיותר.
הבלונדינית המסתורית שהציתה את השנאה
במניפסט הזועם בן 141 העמודים שהשאיר אחריו רוג'ר הוא הטיל את האשמה על המין הנשי, הביע את שנאתו היוקדת לנשים באשר הן, ונשבע לחסל כמה שיותר מהן. מי שלטענתו הציתה את השנאה, התגרתה בו והתעללה בו רגשית היא סטודנטית בשם מונטה מויו, שפגש בבית הספר.
אביה של הבלונדינית היפיפייה מגן עליה וטוען שאין אמת בדבריו של רוג'ר – שכן ביתו הייתה בת עשר בלבד כשנפגשו. "הוא סוציופת, איך ילדה בת 10 הייתה אמורה להתעלל רגשית בילד בן 12?", הוא שואל, ומוסיף שהיא בקושי זוכרת את רוג'ר.
מויו היא לא הבחורה היחידה שרוג'ר מזכיר במניפסט, אותו שלח להוריו ולפסיכיאטר שלו לפני שיצא למסע ההרג. הוא התקיף במסמך כל בחורה שנתקל בה במהלך חייו, כולל ידידתו היחידה, מדי האמפריס, שלטענתו הפכה לייצוג של כל מה שהוא שונא במין הנשי, ובחורות נוספות שלמדו איתו בקולג', ושברו את ליבו.