רוצחים קטנים

שמותיהם של הרוצחים המופיעים בכתבה עדיין אסורים בפרסום על פי חוק (למעט בשתי פרשות), גם במקרים שבהם חלפו שנים רבות מאז הרצח ושהרוצחים אינם קטינים עוד. כך, בשעה ששמות הקורבנות נצרבו בזיכרון הציבורי, הרוצחים ממשיכים לחיות באנונימיות.

הרצח בעין כרם

בליל ה-22 בפברואר 1986 דפק נער בן 14 על דלת בית שכניו בשכונת עין כרם בירושלים. הוא סיפר כי פורץ חדר לבית ורצח את כל בני משפחתו: את הוריו לאה וניסים כהן, את אחותו החיילת ענת בת ה-18, ואת אחותו שירה, תלמידת תיכון בת 17. המשטרה הוזעקה למקום ומצאה את גופות בני המשפחה במיטותיהם, אך לא איתרה סימני פריצה. כשנחקר הנער על ידי השוטרים הוא הודה במעשה, שבוצע באמצעות רובה M-16 שהיה ברשות אביו, אשר שירת במילואים. הנער טען כי "יצור ירוק" הורה לו לרצוח את משפחתו, ואמר שהושפע מהסרט "הפרפר". הוא הופנה להסתכלות פסיכיאטרית ונמצא כשיר לעמוד לדין.

משפטו של הנער התקיים בדלתיים סגורות. צבי טל (לימים שופט בבית המשפט העליון) ציין כי לא ניתן להתייחס לנער כאל "אדם רגיל", למרות שנמצא שפוי בדעתו. התביעה התקשתה למצוא מניע לרצח והצדדים חתמו על הסדר טיעון שבמסגרתו הנער הורשע בהריגה בלבד, ונידון לתשע שנות מאסר. הוא ריצה את עונשו במוסד "מצפה ים", ולאחר שמלאו לו 18 הועבר לבית הסוהר מעשיהו. הוא שוחרר כעבור שש שנים, לאחר שלאורך כל השנים נהג בקור רוח ולא הביע חרטה על מעשיו. מכיוון שלא הורשע ברצח, הוא גם ירש את כל רכוש משפחתו, כולל הבית שבו בוצע הרצח.

לאחר השחרור שינה הצעיר את שמו, למד באוניברסיטה, הקים משפחה ושימש כבכיר בחברת הייטק. האירוע עלה שוב לתודעה הציבורית בדצמבר 2020, עם שידורה של הסדרה "המניע" שכללה שחזור מפורט של הרצח. בעקבות פרסומים ברשתות החברתיות שנקבו בשמו של הרוצח, הודיעה החברה שבה עבד על סיום העסקתו בהסכמה.

רצח דרק רוט

דרק רוט היה תושב נתניה, עולה מאנגליה בן 51, אב לשלושה ונשוי בשנית. הוא עבד כנהג מונית כשעצר ב-9 בינואר 1994 לשני נערים בהרצליה פיתוח והתבקש לנסוע לאזור המלונות. בשעה 20:30 ירה בו אחד הנערים מאחור שישה כדורים מאקדח תופי. חמישה מהכדורים פגעו ישירות ברוט והוא נהרג במקום. הרוצחים תלשו שרשרת זהב מצווארו של רוט ונמלטו.

רוט נמצא ירוי במונית על ידי עוברי אורח. חקירת המשטרה התמקדה תחילה בכיוון לאומני, מכיוון שתיקו של רוט לא נלקח מהמונית. אבל כעבור ימים אחדים הגיע למשטרה מידע מודיעיני על כך ששני נערים מהרצליה מתרברבים באוזני חבריהם על רצח שביצעו. הנערים, ארבל אלוני ומשה בן-איבגי, נעצרו באותו ערב.

אלוני ובן-איבגי, בני 14, היו חברים מבית הספר למרות שהגיעו מרקעים שונים לחלוטין: בן-איבגי גדל בעוני להורים גרושים, גר עם אביו הנכה וטיפל בו ובאחיו הקטן. אלוני בא ממשפחה מבוססת, תלמיד מצטיין ובן לאנשי משטרה לשעבר שהפכו למורה לעורך דין. השניים חברו סביב נטייה למעשים מפוקפקים, והחלו לבצע עבירות שונות: גנבו אופנוע, נהגו ללא רישיון, גרמו נזק לרכוש בית הספר, גנבו מסופרמרקטים, הציתו רכב ותקפו נערים.

החקירה לא הצליחה לגלות מי מהשניים לחץ על הדק האקדח, אך בית המשפט הרשיע את שניהם ברצח. גם המניע למעשה נותר מעורפל, אך לימים טען בן-איבגי בריאיון כי בין השניים היה סימן מוסכם: אלוני ישתעל ובן-איבגי יירה. הנערים, ששמותיהם עדיין היו חסויים אז, נידונו ל-16 שנות מאסר. "ירי לשם ירי", כתבו השופטים על הרצח, "רשעות לשם רשעות".

ב-1996 הותר שמם של אלוני ובן-איבגי לפרסום, בשל מסוכנותם לציבור. שנתיים מאוחר יותר, במהלך חופשה מהכלא, הם שדדו מכולת ופצעו את המוכרת. הם נידונו לחמש שנות מאסר נוספות.

ב-2004, במהלך חופשה נוספת מהכלא, נמלט בן-איבגי לארגנטינה בזהות בדויה והצטרף שם לקהילת עבריינים ישראלים. הוא נעצר כעבור כחצי שנה, אך השלטונות בארגנטינה סירבו להסגירו בשל היותו קטין בשעת הרצח, והסכימו להסגירו רק בשל עבירת השוד. הוא שוחרר, נעצר שוב, נמלט, נעצר בשלישית, ולבסוף הוסגר לישראל ב-2013 לריצוי העונש על עבירת השוד בלבד. הוא שוחרר ב-2018 והצהיר כי הוא מבקש לפתוח דף חדש.

אלוני, שנשא אישה והפך לאב לשניים במהלך ריצוי עונשו, שוחרר ב-2015 לאחר 21 שנות מאסר. כעבור ארבע שנים הוא נעצר בחשד להונאות במיליוני שקלים, וב-2020 הורשע ונידון לשנתיים וארבעה חודשי מאסר נוספים.

רצח אסף שטיירמן

ב-4 בדצמבר 1996, בסביבות השעה 20:00, עשה אסף שטיירמן בן ה-18 את דרכו מביתו שברחוב ארלוזורוב בכפר סבא לפגוש את חברתו בקניון ערים. מאוחר יותר דיווחה משפחתו למשטרה כי הוא לא הגיע למפגש עם החברה ואף לא חזר לביתו. בשעות הבוקר אותרה גופה בחורשת אוסישקין בעיר, שזוהתה כגופתו של שטיירמן. המשטרה קבעה כי הצעיר נרצח במכות קהות ומת כתוצאה מאובדן דם כשלוש שעות לאחר שהותקף.

במשך ארבע שנים לא הצליחה חקירת המשטרה להעלות דבר על מותו של שטיירמן, נער לקראת גיוס שלא החזיק בעבר פלילי. גם המשפחה לא הצליחה להעלות על דעתה מי היה עשוי לפגוע בו, מאחר שהוא מעולם לא התרועע עם עבריינים. חשודים שנעצרו לאורך השנים שוחררו מחוסר ראיות.

פריצת הדרך הגיעה במקרה, בדיוק ארבע שנים לאחר הרצח: אישה בשם סנדרין בן דוד הגישה תלונה במשטרה נגד בעלה, רעי חורב, בגין תקיפה – והוסיפה כי הוא גם סיפר לה על רצח שביצע.

חורב נעצר. בחקירתו הוא הודה ברצח ושחזר אותו בפני החוקרים. בעקבותיו נעצרו שתי שותפותיו למעשה: סיגלית חיימוביץ' וליהי גלוזמן. חיימוביץ' אותרה בקוריאה הדרומית, נעצרה בנתב"ג עם שובה לישראל והודתה במעשה. גלוזמן נעצרה, הפכה לעדת מדינה והעידה נגד חורב וחיימוביץ', לאחר שהפרקליטות סברה כי הודאותיהם של השניים לא יספיקו להרשעתם.

בערב הרצח ישבו שלושת הצעירים, בני 17 וחצי במרפסת בית הוריה של חיימוביץ' ועישנו מריחואנה. שטיירמן עבר ברחוב מתחת, וככל הנראה היו חילופי דברים בין הצדדים. חיימוביץ' הציעה לחבריה: "בואו נהרוג אותו". "היה משהו מתגרה בהתנהגות שלו, ואז החלטתי לרצוח אותו", אמר חורב לחוקרים, "ראיתי בעיניים שלו שאני שונא אותו. לא אהבתי את העיניים שלו, היו לו עיניים של כוסית. הייתה לי הרגשה של רוע והחלטתי שזה הזמן לבצע רצח מושלם".

השלושה ירדו לחורשה כשהם מצוידים בפגיונות, והציעו לשטיירמן להצטרף אליהם לעישון מריחואנה. זמן קצר לאחר מכן תקף חורב את שטיירמן: "קפצתי עליו מאחורה, אחזתי בידית ודקרתי בכל חלקי הגוף, כולו", סיפר חורב. "ביקשתי מסיגלית לעזור לי ולתת לי אבן כדי להלום בו. סיגלית הביאה לי שבר של אבן. ניסיתי להלום פעם אחת אבל הוא היה קל מדי, וביקשתי ממנה שתביא לי משהו יותר כבד". חיימוביץ' סיפרה כי "אסף מסתכל לי בעיניים ואומר לי 'תעזרי לי'. ואני לא עוזרת לו". גלוזמן טענה כי לא השתתפה ברצח, ובשלב מסוים אף קראה לשניים לחדול ממעשיהם. לדבריה, כשלא נענו לה היא הסתכלה מהמקום והלכה לביתה – מבלי לספר לאיש על הרצח.

במהלך המשפט החליט בית המשפט באופן תקדימי לפרסם את שמות הרוצחים, למרות היותם קטינים, בטענה ש"לא יעלה על הדעת שבית המשפט יעדיף את האינטרסים האישיים של מי שעברו עבירות כה נפשעות ולא יעמיד כלל לנגד עיניו את הסבל של הקורבן ומשפחתו".

ב-30 באוקטובר 2001 חורב (שהוריו סירבו לממן את ייצוגו המשפטי) הורשע ונידון למאסר עולם, שנקצב ב-2006 ל-36 שנות מאסר. ב-2002 הורשעה חיימוביץ' ברצח ונידונה ל-24 שנות מאסר. היא נישאה בכלא לרוצח שחר כהן, שוחררה ב-2021 לאחר 21 שנים בכלא עפ"י החלטת ועדת השחרורים, והתגרשה בהמשך מבעלה. "היא חיה חיים מאוד אלמוניים מאוד", סיפר אדם שמלווה אותה, "הולכת לעבודה, חוזרת הביתה ונמצאת בקשר עם המרכזים הטיפוליים שמלווים אותה מאז השחרור". גלוזמן נישאה והפכה לליהי דרנל, וחיה כיום עם משפחתה בבנגקוק, הקדישה את זמנה לעבודת דוקטורט בפסיכולוגיה ומתמחה בטיפול.

רצח תומר הירש

ב-7 בינואר 1998 נמצא תומר הירש בן ה-24 שרוע ללא רוח חיים בחדרו בפנימיית נחלת יהודה שליד ראשון לציון, אשר בה הועסק כמדריך. הרוצחים ניסו לטשטש את עקבותיהם, אך זוהו במהירה בגלל שריטות שהותיר תומר ברוצח כשנאבק על חייו: היה זה ד', עולה מאוקראינה בן 16, אשר היה בסכסוך מתמשך עם הירש. הוריו של הירש סיפרו שהמדריך לא הסכים לכך שד' מארח בחדר בשעות הלילה את חברתו א' בת ה-17, אף היא עולה מאוקראינה, והתעקש גם שיקום בבוקר ויגיע ללימודים.

"יום לפני הרצח סירב האסיר לקום ללימודיו והמדריך הפך את מיטתו, ואז הוא החליט לרצוח אותו", כתבה לימים ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר שדנה בקיצור עונשו של הרוצח. ד' ו-א' תכננו יחד כיצד ירצחו את הירש וכיצד יעלימו את הראיות. בערב שקדם לרצח ביקש ד' מהירש כסף לקנות מנת פלאפל, וזה השתמש בכסף כדי לקנות סכין מטבח. הוא חזר לפנימייה עם א'. ב-5 לפנות בוקר דפק ד' על דלת חדרו של הירש, וכשזה פתח את הדלת הוא התנפל עליו ורצח אותו בדקירות.

ד' הורשע ברצח ונידון ל-20 שנות מאסר, אותן הוא עדיין מרצה בכלא איילון. א' הורשעה בסיוע לרצח במסגרת עסקת טיעון ונידונה לשמונה שנות מאסר. זמן קצר לפני שחרורה הגישה בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, אך זו נדחתה. עם שחרורה גורשה א' מישראל בטענה שהיא מהווה סכנה לשלום הציבור.

רצח דנה בנט

ב-30 ביולי 2003 החלה דנה בנט, נערה בת 18 שעלתה מארה"ב לישראל לבדה ארבע שנים קודם לכן, לעבוד במסעדת "ארזי הלבנון" בטבריה. יום למחרת, כשסיימה משמרת בערב, עלתה למונית שירות עם חברה לעבודה. היא ירדה בתחנה סמוכה לאצטדיון הכדורגל העירוני ב-1:00 לערך וצעדה לעבר בית דודה ודודתה. כשאלו התעוררו בבוקר ולא הצליחו לאתר את דנה, הם הודיעו למשטרה שפתחה בחקירה. אות סלולרי מהטלפון של בנט נקלט ב-1:45 ליד המושבה מגדל, אך מעבר לזה לא מצאה המשטרה כל קצה חוט, ומבצעי חיפוש נרחבים באזור לא העלו דבר.

רק במאי 2009 הגיעה פריצת דרך בחקירה: מידע חדש שהתגלגל לידי המשטרה הביא את החוקרים ל-י', תושבת טבריה בת 22, שהייתה קטינה ביום שבו נעלמה בנט. י' הודתה שהייתה עדה ואף שותפה לרצח המזעזע של בנט ע"י מי שהיה אז בן זוגה של י', יחיא עדואן פרחאן, בדואי בן 33 מהכפר הבדואי ואדי חמאם, שריצה באותו זמן עונש מאסר על עבירות שוד וגניבה ועמד למשפט בחשד לאונס נערת ליווי בטבריה ב-2005.

י' סיפרה כי בערב הרצח היא ופרחאן הבחינו בבנט לאחר שירדה מהמונית. לדבריה, פרחאן שלח אותה לפתות את בנט. היא פנתה לבנט וסיפרה לה שפרחאן הוא בעלים של מלון המחפש עובדים לאותו הלילה, ודנה הסכימה לעלות לרכבם. פרחאן הסיט את המכונית אל שביל עפר. בנט התחננה על חייה, ופרחאן נתן לה 600 שקל כדי להרגיעה. כשבנט ניסתה להתנגד, פרחאן התנפל עליה: "הנאשם קרע חולצתה, משך בכוח את חזייתה וחנק אותה למוות באמצעותה, כל זאת כאשר י' צופה במעשה", תואר בכתב האישום. י' סיפרה כי פרחאן הדליק מצית וקרא לה להביט בפניה של בנט, המגואלות בדם: "אני לא יודעת מה הוא עשה לה בפרצוף, כמו בסרטי אימה". היא עזרה לפרחאן לסחוב את הגופה לכיוון גרוטאת רכב גלידה שעמדה בשטח, ולאחר מכן אספו השניים עשבים, פיזרו אותם על הגופה ושפכו עליה בנזין.

שש שנים לאחר הרצח איתרה המשטרה את גופתה של בנט, בהתאם למידע שמסרה י'. פרחאן הודה ברצח בנט ובשלושה מעשי רצח נוספים, בהם רצח התיירת הצ'כית סילביה מולרובה ב-2003 - מעשה שגם בו שיתפה עימו י' פעולה.

במרץ 2010 קיבל הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בנצרת הסדר טיעון מקל של הפרקליטות עם י' והרשיע אותה בסיוע לרצח. בעקבות ההרשעה נגזרו עליה 14 שנות מאסר בפועל ו-30 חודשי מאסר על תנאי. "י' הייתה בת 15 בזמן ביצוע הרצח, היא שיתפה פעולה עם המשטרה בלי לבקש תמורה, ואלמלא שיתוף פעולה זה – לא היינו מפענחים את הרצח", ציינו השופטים בהחלטתם. פרחאן הורשע בשלושה מעשי רצח (מאחד מהם זוכה בהמשך), בחטיפה ובאונס נערת הליווי.

רצח מעיין ספיר

בערב שבת ה-27 במאי 2005 יצאה מעיין ספיר בת ה-15 מביתה שברחוב טשרניחובסקי ברחובות לכיוון הקניון. היא סיפרה לאימה שהיא הולכת לפגוש חברות, אך למעשה, כפי שסיפר לימים אביה עוזיעם ל-mako, "היא הכירה מישהו מישהו דרך האינטרנט והלכה לפגוש אותו". כדי לקצר את הדרך הלכה מעיין דרך חצר בית הספר אורט הישן ברחוב נביאים, כמה עשרות מטרים מהקניון.

כשעתיים לאחר מכן חלפו שתי נערות בשטח בית הספר. הן הבחינו ברגל מבצבצת מבין השיחים ופרצו בצעקות. נער שעבר במקום ניגש אליהן וגילה גופה בשיחים. שוטרי תחנת רחובות שהוזעקו למקום מצאו את גופתה הערומה של ספיר שכובה על גבה מתחת לעץ כשעל צווארה סימני חניקה.

בשעות שלאחר הרצח אספו חוקרי המשטרה ממצאים מהזירה, וגבו עדויות של שכנים ועוברי אורח. חלק מעדי הראייה הזכירו נער אתיופי עם שיער מחומצן שנראה מסתובב בחצר בית הספר, מה שהוביל את החוקרים למעצר החשוד המרכזי ברצח: מ', נער בן 16 בעל עבר פלילי, ששהה בחופשת סוף שבוע מהמוסד לעבריינים צעירים "מצפה ים" בהרצליה. לאחר מעצרו הודה מ' בפני השוטרים שחנק את הנערה: "אני לא יודע מי היא, אני לא יודע למה. חנקתי אותה והלכתי להסניף דבק מגע". בהמשך התברר כי מ' הבחין בספיר בדרכה לקניון, התנפל עליה בהפתעה, הפיל אותה לרצפה, הטיח את ראשה במדרכה וגרר אותה למתחם בית הספר. שם אנס מ' את מעיין, ביצע בה מעשי סדום ולבסוף חנק אותה למוות.

בנובמבר 2006 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את הנאשם ברצח, באונס ובביצוע מעשי סדום בספיר. הרכב השופטים דחה את טענות הנער כי היה שיכור בזמן המעשה וכי לא הבין את מעשיו מכיוון שקודם לכן הסניף דבק. "הרוצח הוא שקרן ומניפולטיבי אשר הודה בבית המשפט כמעט בפה מלא שאין ממש בטענה שלו כי היה נתון במצב ששלל את אחריותו לביצוע העבירות, ואף הודה שרצח את ספיר ללא סיבה", קבעו השופטים, "הנאשם לא חס על נפשה של מעיין, לא חס על גופה, ולא התעוררו בו רחמים כלפיה בשום שלב".

מ' נידון למאסר עולם ול-15 שנות מאסר נוספות – העבריין הצעיר ביותר שנידון למאסר עולם בישראל. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הרוצח על גזר הדין.

רצח ענת פלינר

ב-10 באפריל 2006, סמוך לשעה 21:00, נשמעה דפיקות על דלת בית פרטי ברמת השרון. בעלת הבית, עורכת הדין ענת פלינר, ניגשה לפתוח את הדלת. בפתח עמד צעיר עם כפפות לידיו. הוא שלף סכין ודרש מפלינר להביא לו את כל הכסף שברשותה. פלינר צעקה, והצעיר דקר אותה בבטנה פעמיים ונמלט מהמקום. פלינר התמוטטה. בנה בן ה-10 הזעיק עזרה, והיא פונתה לבית החולים בילינסון בפתח תקווה, שם נקבע מותה. היא הייתה בת 42 והשאירה אחריה בעל ושני ילדים.

במשך למעלה משנתיים ניהלה המשטרה את חקירת הרצח. פריצת הדרך הגיעה רק ב-2008 בזכות דגימת דנ"א שנלקחה מנער בן 17 וחצי שנעצר בחשד לגניבת אופנוע – הדגימה תאמה דגימה שנלקחה מזירת הרצח של פלינר. הנער, שלמד בבית הספר שבו למדו גם ילדיה של פלינר, סיפר בחקירה כי הגיע באקראי לבית כדי לבצע שוד, וכשפלינר צעקה – דקר אותה.

אמו של הרוצח כינסה מסיבת עיתונאים, שבה ביקשה סליחה ממשפחת פלינר ותיארה את בנה כ"ילד מקסים שנכנע לכוחות פנימיים". במשפט טענו סנגוריו לבעיות נפשיות ואף לפיגור שכלי, אך חוות דעת פסיכיאטרית קבעה שהוא כשיר לעמוד לדין.

בנובמבר 2010 הורשע הצעיר, שכונה בתקשורת ת', ברצח. הוא נידון ל-18 שנות מאסר ותשלום פיצוי של 200 אלף שקל למשפחת פלינר. המדינה הגישה ערעור על קלות העונש. שנתיים מאוחר יותר, כשהיה בן 21, התחתן ת' בעודו בכלא. בנובמבר 2013 פסק בית המשפט העליון בערעור והחמיר את עונשו של ת' ל-21 שנות מאסר, תוך התייחסות לתכנון המוקדם של המעשה ולמסוכנות הגבוהה של הצעיר. "מדובר באדם שממנו נשקפת סכנה משמעותית לחברה", כתב השופט יורם דנצינגר, והוסיף כי "ההשלכות של מעשיו הן כה קשות עד שכמעט ולא ניתן לתארן במילים".

רצח וג'דאן אבו חמיד

ב-20 בדצמבר 2016 בשעות הצהריים עשתה וג'דאן אבו חמיד בת ה-17 את דרכה מבית הספר לביתה בכפר כסרא. כשעה וחצי לאחר מכן אותרה גופתה בפארק הסלעים שבכסרא-סמיע, כ-100 מ' מבית הוריה, כשעל גופה סימני אלימות קשים.

הרצח היכה בהלם את הקהילה הדרוזית. בזמן הלוויה השליך קרוב משפחה של אבו חמיד רימון רסס על בית בסמיע, ושלושה תושבים הורחקו מהכפר כדי למנוע נקמה. בינואר 2017 נחשף כי המשטרה עצרה שבועות אחדים קודם לכן נער מהכפר סמיע, וכי הוא יואשם ברצח אבו חמיד.

הנער, תלמיד כיתה י"ב בבית הספר שבו למדה אבו חמיד, מסר גרסאות סותרות שנעו בין הודאה ברצח, הודאה בקשר עם אבו חמיד בלבד, והכחשה גורפת לכל מעורבות. הפרקליטות טענה כי היא המתין לאבו חמיד בדרך לביתה והוביל אותו לפארק הסלעים. הם התווכחו בעקבות אהבתו של הנער לאבו חמיד, שלא זכתה למענה, וכשזאת ניסתה לעזוב שלף הנער סכין מתקפל ודקר אותה 46 פעמים.

בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר בעיה פסיכיאטרית שבה לוקה הנער והרשיע אותו ברצח בכוונה תחילה. הוא נידון ל-27 שנות מאסר, כשבית המשפט מציין שהרצח "קשה מנשוא. הוא המיט טרגדיה נוראית על הנערה, על משפחתה ועל כל סובביה (...) הלב האנושי אינו יכול להתעלם מעומק העצב, הניבט מעיניהם של בני משפחת המנוחה עת נדון עניינו של רוצח בתם".

רצח אדיר רוהקר

אדיר רוהקר בן ה-16 היה חניך ב"כנף של אהבה" – פנימייה לילדים בסיכון במושב רווחה שליד קריית גת. בפברואר 2018, זמן קצר לאחר ארוחת הערב, התלקח ויכוח בינו לבין נער אחר בפנימייה, בן 17: כשרוהקר נכנס לחדר האוכל נשמטה מידו פרוסת לחם, מה שהכעיס את הנער שעסק בניקיון המקום. המדריכים, לפי העדויות, הפרידו בין השניים, ואז יצאו לעשן. בן ה-17 ניגש למטבח, נטל סכין ואיים על רוהקר. הם החלו להיאבק, כשרוהקר מנסה להשתלט על הסכין ונערים אחרים מנסים להפריד בין השניים. לבסוף הצליח הנער לדקור את רוהקר. אדיר מת במקום.

הנער הדוקר נעצר והועמד למשפט באשמת רצח. הוא טען להגנה עצמית ולהקלה משום שרוהקר היה זה שפתח בקטטה. בדצמבר 2019 הוא הורשע ונידון ל-10 שנות מאסר – עונש קל ביחס לדרישת הפרקליטות ל-12 עד 17 שנות מאסר – וכן לעונש מאסר על תנאי ולתשלום פיצויים בסך 50 אלף שקלים למשפחת רוהקר.

חמישה חודשים לאחר המקרה הורה משרד הרווחה על סגירת הפנימייה. הוריו של רוהקר הגישו תביעה אזרחית נגד המשרד בגין רשלנות והגיעו להסדר פשרה בגובה כ-1.2 מיליון שקלים.

רצח חיים ויזמן

ב-9 באוגוסט 2021 לפנות בוקר הגיעו נער בן 15 ונערה בת 14 לביתו של חיים ויזמן, עבריין מין מורשע שחי תחת פיקוח בנתניה. הנער הכיר את ויזמן ממפגשים מיניים שקיים איתו בתמורה לאוכל ולבגדים. כשנכנסו השניים לדירה הם מצאו את ויזמן מוטל על המיטה ללא רוח חיים ומתבוסס בדמו. השניים נמלטו מהמקום, הנערה סיפרה לאימה, וזו פנתה למשטרה.

המשטרה איתרה בצילומי אבטחה נער שעימו נפגש ויזמן כשש שעות לפני הרצח, והצליח לגלות את זהות הנער, שניהל קשר עם ויזמן דרך פרופיל פיקטיבי באינסטגרם. הנער בן ה-17 התגלה כצעיר מחונן, בן למשפחה מבוססת. בתחילה הוא הכחיש את מעורבותו ברצח, בהמשך טען כי רצח את ויזמן כאקט של הגנה עצמית, ולבסוף הודה כי החליט מראש להרוג את עבריין המין כדי "לנקות את עולם מפדופילים". הוא רכש סכין בעלת להב באורך 21 ס"מ בדרך לוויזמן, ודקר אותו בהפתעה כשזה חשב שהם עומדים לקיים אקט מיני.

הנער דקר את ויזמן כשלושים פעמים. לאחר הרצח שטף הנער את הדם מגופו, לקח כסף מארנקו של ויזמן וחרט צלב קרס על סמרטוט רצפה בדירה. הוא אף ניסה לשרוף את הגופה ואת הדירה באמצעות הצתת משקה אלכוהולי. למחרת כתב הנער במחשבו האישי על מעשיו: "מתלבט אם להתחיל דפוס, אולי ככה אקבל יותר תשומת לב מהציבור. אגרום לאנשים לפחד - וזהו זה. הנה זה. כתוב. שחור על גבי לבן. המעשה המוסרי האמיתי הראשון שלי".

הנער הורשע בנובמבר 2022 ברצח בנסיבות מחמירות ונידון ל-23 שנות מאסר ולפיצוי בסך 200 אלף שקלים למשפחת המנוח. "מדובר במקרה חריג בחומרתו ובאכזריותו", ציין בית המשפט, "פרי תכנון מדוקדק של הנאשם, שראה במעשיו כמוסריים".

רצח נריה עמר

ב-25 ביוני 2021 חגג נריה עמר את יום הולדתו ה-18 עם חבריו במושב מחסיה שליד בית שמש. סמוך לשעה 3:00 החל ויכוח בין נריה לבין א' בן ה-17. הם החלו לדחוף ולהכות זה את זה, עד שעמר שלף חפץ חד ופצע את א' בידו. החוגגים הפרידו בין השניים, והם הסתלקו מהמקום.

א' נסע לביתו של דוד אזיו, אסיר בפיקוח עם אזיק אלקטרוני בן 21, שהיה בן זוגה של אחותו (וגם בן דודו של עמר). אזיו נתן לא' סכין קפיצית עם להב באורך 10 ס"מ ואמר לו "לך תעשה, אני איתך". א' יצא עם הסכין וחזר למסיבה. אזיו סיפר על האירוע לאימו ולבת זוגו, אבל סירב לעצור את א'.

א' חזר למסיבה כשעה לאחר הקטטה. הוא ביקש מעמר לשוחח עמו מחוץ למבנה, ובמהלך השיחה שלף את הסכין ודקר את עמר בעכוזו ובבטנו. עמר פונה לבית החולים ושם מת מפצעיו.

א' הואשם בהמתה בקלות דעת, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. באוקטובר 2024 הוא נידון ל-13 וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ותשלום פיצוי של 150 אלף שקלים למשפחת עמר. "ניכר כי הנאשם בתחילתה של דרך לתיקון דרכיו", קבע בית המשפט, אך הוסיף כי "נסיבות העניין מחייבות החמרה בעונש". אזיו הואשם בשידול לפציעה בנסיבות מחמירות ומתן אמצעים לביצוע פשע, ונידון ל-20 חודשי מאסר בפועל.

רצח נתנאל אהרון

ב-5 בינואר 2023 שהה נתנאל אהרון בן ה-15 בבית חברו ברחוב רש"י בראשון לציון. בשעות הערב הוא ירד עם החבר לכיוון הרחוב, וכשיצאו מהדלת הראשית הם הבחינו בכנופיה של ארבעה נערים מצוידת בסכינים, במסכות, בכפפות חד פעמיות ובבנזין. אהרון, שהבין שהוא בסכנה, נמלט אל חניית בניין כשהחבורה דולקת אחריו. הוא נכנס דרך הדלת האחורית והחל לטפס בגרם המדרגות בתקווה להתחמק מהם. כשהגיע לקומה השנייה, השיגה אותו החבורה והחלה להכות אותו, ואחד הנערים דקר אותו בחזהו. מאוחר יותר נמצא אהרון מדמם בחדר המדרגות ופונה במצב קשה לבית החולים אסף הרופא, ולמחרת מת מפצעיו.

החקירה העלתה כי חבורת הנערים חיפשה את אהרון וניסתה לפגוע בו במהלך הימים שקדמו לרצח. "הוא נרצח בגלל נקמה בחבורה שלו", סיפר ל-N12 רפ"ק פיינברג, ראש מחלק התפקידים המיוחדים ביחידה המרכזית של מחוז מרכז, "הכנופיה חיפשה 'טרף קל', אחרי שקרוב של נתנאל דקר בפניו חבר קרוב של אחד מהם".

כעבור ימים אחדים אותרו ארבעת החשודים, בני 15 ו-16. הם זומנו לחקירות על עבירות החזקת סכין, ובמסגרת תרגיל חקירה שוחררו ואף זכו להתנצלות מהחוקרים. "המטרה הייתה לגרום לאותם נערים החשודים ברצח להרגיש שאנחנו לא מחפשים אותם, ולתת להם אפשרות לדבר חופשי ביניהם כשאנחנו מבצעים להם האזנות סתר", הסביר גורם במשטרה. החוקרים אכן הצליחו ליירט שיחות שבהם התוודו הנערים על הרצח, על התכנון המוקדם ועל הבריחה מהזירה, הסרת הבגדים ושריפתם. במשטרה הופתעו ממידת האלימות של הנערים ומהתנהלותם במהלך החקירה "כמו עבריינים מנוסים", כפי שאמר פיינברג: "חבורת הנערים פעלה כארגון פשע".

כחודשיים לאחר הרצח הוגשו כתבי אישום נגד שלושה מהנערים בחבורה: נגד אחד מהם בגין רצח בכוונה תחילה, ונגד שני האחרים בגין המתה בנסיבות של אחריות מופחתת. השלושה הואשמו גם בעבירות נוספות כמו איומים, סחיטה וקשירת קשר לפשע, וכן בעבירת אלימות כלפי אסיר אחר שביצעו בהיותם במעצר. החשוד הרביעי נמלט לרוסיה.

בספטמבר 2024 קיבל בית המשפט הסדר טיעון מקל שבמסגרתו הורשעו השלושה. הנאשם המרכזי נידון ל-22 שנות מאסר בפועל ולתשלום פיצויים של 230 אלף ש"ח למשפחת אהרון וכ-28 אלף ש"ח לנפגעים אחרים. "החומרה היתרה של האישום המרכזי באה לידי ביטוי בקביעה שמדובר בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות", קבע בית המשפט, "ואלמלא היה מדובר בנאשם קטין, הרי שהיה מוטל עליו בגין עבירה זו עונש של מאסר עולם". משפטם של האחרים עדיין מתנהל.