לפני כחצי שנה התפרסמה במדור זה, מדור הגברים של mako, כתבה בנושא עולם החשפנות. מיד לאחר פרסומה החלטנו במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות להגיב עליה עם כמה נקודות משלנו שעשויות לשפוך אור על התופעה, ופנינו לילנה דיוואיין, אמנית, יוצרת, ואקטיביסטית, שעבדה במשך שנים בתור חשפנית - כדי לתת לכם פרספקטיבה מבפנים. יחד איתה בדקנו מהן באמת העובדות ומהם המיתוסים מאחורי מקצוע החשפנית.

כששאלנו את ילנה על עיקרון ה"בחירה החופשית", היא הייתה נחרצת מאוד בנושא: "אנשים לא בוחרים בזנות או חשפנות. אנשים נופלים לזנות כמו שנופלים לסמים קשים, להימורים או לכל סיטואציה טראגית שיכולה לקרות כשנדחקים לשוליים של החיים. אף אחד לא רוצה להיות בשוליים, ולכן אף אחד לא בוחר בזנות או בהתמכרות לסמים".

עכשיו, אחרי שילנה הבהירה זאת בצורה חד משמעית - אפשר להתחיל.

מבחינת הביקוש לחשפנים גברים, שלטענת הכותב באייטם שפורסם כאן "נמוך יותר ממה שאתם חושבים" - זה נכון. אבל לילדים-בנים לעומת זאת זה סיפור אחר. לאלו יש ביקוש, ואולי כאן המקום להזכיר שגיל הכניסה הממוצע לזנות הוא 13, ועובדה זו, אגב, נכונה לכל המגדרים.

בנוגע לשנים הארוכות שחשפניות יכולות להתפרנס בהן, ילנה מספרת שחשפנות אכן יכולה להיות קריירה ארוכת טווח אם את לא מתאבדת בשלב כלשהו או מגיעה למקומות אפלים יותר. בניגוד להייטק, שם ככל שיש יותר ותק כך התפקיד שלך יותר יוקרתי והמשכורת שלך גדלה - בעולם החשפנות זה עובד הפוך; מתחילים בגילאים מאוד צעירים עם אפשרויות לכסף גדול ובהדרגה הגוף נשחק.

אבל מה שיותר גרוע הוא השחיקה המנטלית ומערכת העצבים שקורסת. "האלכוהול והסמים אמנם עוזרים לייצב את זה בעבודה עצמה, אבל לטווח הארוך גורמים לתופעות קשות ולא מקובלות בחברה הנורמטיבית", אומרת ילנה. "כל זה מאלץ את החשפנית להישאר באותם מעגלים שהם הכל מלבד מעגלי תמיכה. כשאדם, או כל יצור חי, נמצא בסביבה שלא מאפשרת התפתחות - הוא קמל. כל אחד בצורתו הייחודית לאט לאט קמל. כך שאחוז גבוה מהחשפניות מתדרדרות במדרון החלקלק של קורבנות השוליים של החברה". 

מועדון חשפנות (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
"כשההרס העצמי שולט בחיים, לא מרבים לעשות דברים שיש בהם תועלת" | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

באשר לטענה שמועדוני חשפנות לא מלוכלכים כמו שאתם חושבים, ובכן את ילנה זה בעיקר הצחיק. "הם הרבה יותר מלוכלכים ממה שאתם חושבים. בשני המועדונים בהם עבדתי נכנס לי ג'וק לשתייה כשלא שמתי לב, ובהקשר למה שעוד נכתב בכתבה, אחד המועדונים האלה היה מועדון שהגיש אוכל באופן קבוע. הבנות נמנעו ברובן מלאכול שם בדיוק מהסיבה הזאת. אני אישית הייתי קוראת למקום מפגע תברואתי, ומשרד הבריאות יכל לסגור את המקום הזה בקלות לו רק היה מודע למה שהולך שם".

כמובן שהציניות נוטפת מהכתוב בכך שהתירוץ לשמירה על הניקיון לכאורה, מקורו בתקנים של משרד הבריאות בכל הנוגע להגשת מזון. משמע - יותר חשוב לשמור על הלקוחות מהרעלת מזון מאשר על החשפניות משלל הפגיעות הבריאותיות שהן חשופות אליהן במקומות כאלו. בהקשר לביטוחי בריאות, ילנה חלקה איתנו כי "המון לקוחות מנסים ללקק ולנשק את החשפניות. מבחינת המועדון זה 'אסור' כביכול, ואולי דווקא זה מה שעושה את זה לכל כך אטרקטיבי - אז הם מנסים. כשהיו עושים את זה לי, הייתי מנסה להסביר שאם אני אאפשר לו לעשות את זה, זה אומר שאפשרתי לכמה וכמה לפניו ואני לא בטוחה שאדם שפוי יכול להיות מעוניין בזה. באחת הפעמים אחד הלקוחות אמר לי 'אבל אתן מתקלחות בין לאפ דאנס ללאפ דאנס'. מה אני אגיד? אני עדיין בשוק שמישהו באמת מאמין לזה".

 

ילנה דיוואיין (צילום: ליאור פינקסון)
לא מתביישת בעברה ורוצה לשנות את העתיד. ילנה דיוואיין | צילום: ליאור פינקסון

ועכשיו לעניין השכר: כן, יש מי שמרוויחות סכומים גדולים אבל זה לא חשפנות. "חשפנות היא סוג של זירת זנות", אומרת ילנה, וממשיכה: "אם אותה בחורה שלוקחת במועדון לצורך העניין 2000 שקלים למפגש מיני מלא תציע את עצמה בזירת זנות הרחוב למשל - היא לא תקבל את אותם סכומים". משמע, המועדון מתפקד כאתר תיווך שמעלה את המחיר. "חוץ מזה, 99% מהחשפניות שהכרתי היו גרות בפשטות של הפשטות. לא הכרתי אף אחת עם פרארי ופנטהאוז", מודה ילנה. 

ניגע בטענה שחוקרים מאמינים כי חשפנות התפתחה מטקסי פולחן: כאן כבר יש בלבול בין עולמות. ייתכן כי התקיימו טקסי פולחן בעלי אופי מיני, אבל כל קשר ביניהם לבין זנות/חשפנות/ או כל פרקטיקה אחרת של ניצול מצוקה של אדם לטובת הנאה מינית מקרי בהחלט. אותם טקסים עתיקים לא התקיימו במסגרת של סחר חליפין ובהקשר של מערכת כלכלית מודרנית - אלא כחלק מתרבות עתיקה המחוברת למיניות ממקום רוחני ודתי דווקא. ההקבלה בין השניים מגוחכת בלשון המעטה.

בואו נדבר רגע על להתמודד עם אנשים מוזרים: בסעיף הזה מסופרים סיפורים משעשעים למדי על "אנשים מוזרים" שצריך להתמודד איתם. ילנה מבהירה שה"אנשים המוזרים" שמנסים לתקוף או מצליחים - הם רבים יותר מאלה המשעשעים, ויש עשרות מהם ביום, כל יום. כלומר עשרות תקיפות ביום וסיפור או שניים משעשעים אם היה יום טוב. 

לגבי עיסוקים נוספים לצד החשפנות: המיתוס על "הסטודנטית לפסיכולוגיה שמכניסה כסף מהצד" כבר מזמן הוכח כתוצר של הוליווד. ילנה שיתפה כי "הסטודנטיות הבודדות שפגשתי או עבדו בין סמסטרים ומרוב ש'החופשה' התארכה הגיעו עד ויתור על התואר או שהתואר שנמרח על פני שנים. בכל מקרה, היו בודדות כאלה. גם בנות שבאו עם 'חלום לחסוך ללימודים וללכת ללמוד', מצאו את עצמן מהר מאוד עם תחומי עניין אחרים לגמרי בחסות ההרס העצמי שהוביל אותן לחשפנות מלכתחילה. כשההרס העצמי שולט בחיים לא מרבים לעשות דברים שיש בהם תועלת. בדרך כלל מדובר במצב נפשי טעון וקשה שמצריך טיפול. כל ניסיון לנהל חיים נורמטיביים יעלה על תוהו כי עיסוק כזה גורם לפוסט טראומה והיא ניכרת ומתבטאת בכל סדק שנותר מחוץ לשעות העבודה"

אם כל זה לא הספיק לכם, ילנה מוסיפה נקודה הממחישה טוב מאוד את המציאות המכוערת מאחורי תחום החשפנות: "על צד אחד יש את פוטנציאל הרווח ועל הצד השני את הערך העצמי, והמאזניים האלו לעולם לא יכולות להתאזן. האיזון שלהן אומר לא להיות שם. כי אף אחד לא בוחר להיות בשוליים, ובחירה חופשית היא פריבילגיה של אנשים במודעות". 

שורה חתונה? הגיע הזמן להפסיק להקשיב לסיפורים ולקבל את המציאות עצמה כפי שילנה חוותה על בשרה ותיארה בפנינו בפתיחות ובכנות. הגיע הזמן להצטרף לעולם החדש עולם בו חוק איסור צריכת זנות מתקיים ונאכף בשטח, עולם בו פרקליט המדינה קבע כי לאפ דאנס הוא מעשה זנות לכל דבר, ולעולם בו עיריית תל אביב, מהמובילות בישראל, קיבלה החלטה בשנה האחרונה לא לאשר עוד פתיחת מועדוני חשפנות בתחומה.