סיפורם של בני זוג בשנות העשרים לחייהם שנישאו לפני כחמש שנים הסעיר לאחרונה את בית הדין הרבני; הסיפור החל כאשר האישה הצעירה תבעה מבן זוגה פיצוי של 2.5 מיליון שקל אחרי שלטענתה הוא לא קיים עמה יחסי מין מאז שנישאו לפני כשלוש וחצי שנים, ובמשך כל הזמן הזה הקפיד להתחמק בתירוצים שונים מקיום יחסי אינטימיים.
בתביעה אשר הגישה האישה ובה דרישתה לקבלת גט ופיצויים מבן זוגה לשעבר, היא הציגה מסמכים רפואיים אשר מאשרים כי היא נותרה בתולה לאורך כל שלוש השנים בהן היו נשואים וזאת כאמור מכיוון שבעלה סירב לקיים עמה יחסי אישות.
"הוא נקט נגדי באמצעים אלימים והשפיל אותי עד שלבסוף נאלצתי לעזוב את הבית", טענה האישה. "בזבזתי עליו את מיטב שנותי אחרי שהוא הונה אותי לכל אורך הדרך וסירב לקחת כדורים (הכוונה לויאגרה). בכל פעם היה לו תירוץ אחר וכל הזמן הוא טען שהוא עייף. היינו יחד במיטה מתשע בערב ועד חמש בבוקר ולא קרה כלום - הוא תמיד דאג לספק רק את עצמו".
הבעל כפר בטענות שהעלתה אשתו, ולטענתו היא נכנסה למשבר נפשי, לא יצאה מהמיטה והמציאה עליו עלילות שווא. למרות זאת, הוא לא הכחיש כי בינו לבין אשתו לא היו יחסי מין. לדבריו, היא זו שסירבה להתקרב אליו והיא האשמה הבלעדית בפירוק הנישואים. "היא סירבה לקיים עמי יחסי מין ולמעשה סירסה אותי בכוונה", טען הבעל. הוא ביקשה לדחות את תביעת את אשתו לפצות אותו במיליוני שקלים וכמו כן לפטור אותו מתשלום הכתובה.
בהמשך התברר כי בני הזוג קיבלו ייעוץ משבעה יועצי נישואין, פסיכולוגים, רבנים וסקסולוגים - אך ללא הועיל. הבעל התמיד בסירובו לקיים עמה יחסי מין או לתת לה גט כפי שהלכה מחייבת במקרה כזה. הדיינים ציינו בפסק הדין כי דברי הבעל ופרקליטו אינם מדויקים והם ניסו לשפר עמדות. לדבריהם, גרסתם אינה אמינה וזו בלשון המעטה ולכן האישה זכאית לתשלום הכתובה וכי הוא האשם בגירושין.
בפסק הדין הארוך ציינו הדיינים בין השאר כי הבעל לא התנהג כגבר כפי שההלכה מחייבת אותו, לא קיים יחסי אישות עם אשתו, לא קיבל או נשמע לעצות המומחים, וטענו כי גרסתו כי אשתו סירבה להתקרב אליו נשמעת מופרכת במקצת. "הרי שעליו מוטלת החובה לקרב אותה בכל מיני ריצויים שבעולם ודבר זה לא נעשה ובוודאי שלא באופן מספק. כמו כן, כבר הזכרנו לעיל את עובדת אי לקיחת הכדורים", הדגישו הדיינים. "ניתן לקבוע ללא עוררין שבמקרה דנן הגירושין יצאו מהבעל ולא מהאישה".
למרות שעמדו לצד עמדת האישה, החליטו לבסוף הדיינים ברוב דעות (הדיין בדעת המיעוט סבר שהפיצוי הראוי הוא 9,600 שקל) ובאופן תמוה ביותר לחייב את הבעל לפצות אשתו בסכום של 200 זוזי - שהם לדבריהם שווי ערך ל-1,920 שקל בלבד.