סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית Wild Wild Country הכתה גלים ברחבי העולם בשבועות האחרונים והפכה לאחד הנושאים הכי מדוברים על המסך שלכם. הסדרה, מבית היוצר של נטפליקס, מספרת את סיפורה המדהים של תנועה חברתית אשר הונהגה על ידי הגורו ההודי ראג'ניש, במה שהתחיל בתור ניסיון ליצור חברה אוטופית בארה"ב של תחילת שנות ה-80, ומהר מאוד התדרדר לכדי כת אימתנית שמעשיה זכורים לתושבי עיירת אנטילופ (אורגון) עד היום. על כן, נשאלת השאלה: כיצד החזון החברתי של הגורו הוביל כל כך הרבה אנשים לעשות מעשים איומים כל כך? ואיך החזון המופרע שלו השפיע כך על אנשים שכלל לא היו קשורים לכת?
מנהיגה הרוחני של התנועה היה ראג'ניש (בסנסקריט: אדון הלילה); אדם שהסתבך לא פעם בשערוריות לא פשוטות. עוד לפני שבחר להקים את הקומונה שלו באנטילופּ בתחילת שנות ה-80, כבר היה לו קהל עוקבים שמנה עשרות אלפי אנשים והוא היה מוכר בכל רחבי הודו כדמות שנויה במחלוקת. לאורך תקופתו באשראם בפוּנה, אשר במערב הודו, הוא נהג להיכנס ללא מעט קונפליקטים עם מנהיגים דתיים שונים, כמו גם להיכנס לחובות אדירים למס הכנסה המקומי (ההערכות מדברות על כ-5 מיליון דולר). פעם אחת הוא אפילו שרד ניסיון התנקשות בחייו מבחור שחשב שהוא סוכן של ה-CIA. כל זה לגמרי הספיק לו, וביום בו בחר להעביר את הקהילה שלו לארה"ב, המטרה שלו הייתה אחת: לפתוח דף חדש ולהפגיש את האידיאל הפרטי שלו ערכי העולם המערבי – לתקופה מסוימת אגב, עשה רושם שזה מצליח - עד הרגע ההוא בו הכל יצא משליטה.
שותפות וחמלה
כשראג'ניש הגיע לקומונה שלו לראשונה בשנת 1981, הוא זכה לקבלת פנים של בן מלוכה והתייצב בפתח הקומונה אחרי שיצא ממכונית יוקרה ומיד נעמד ונאם מול קהל של אלפי אנשים. חודשים קודם לכן, אנשי התנועה עסקו בהכנות קדחתניות לקראת בואו לארה"ב; הם קנו שטח חקלאי של יותר מ-250 אלף דונם והשקיעו סכום של למעלה מ-125 מיליון דולר בבניית הכפר האוטופי שלהם – זה שהם בחרו לקרוא לו ה"ראג'נישפוראם". המתחם כלל בניינים, תשתיות ביוב, שטחים חקלאיים, מתחמי מדיטציה ועוד. אחד האנשים שלקח חלק בקהילה הגדיר אותה בתור "קומונה שמבוססת על שותפות וחמלה" – אם תשאלו את שאר חברי הקומונה, יכול להיות שתתקבל תמונה אחרת לחלוטין.
אנשי תנועת ראג'ניש ספגו שורה של ביקורות בנוגע להתנהלותם לאורך השנים, רבות מהן דווקא מפי בני הקהילה עצמם. אנשי התנועה הואשמו לעיתים קרובות בתאוות בצע, מניפולטיביות, ניצול, הטרדה מינית ואפילו ניסיונות לפגוע באזרחים.
בני הקהילה טוענים שראג'ניש היה חובב מושבע של מכוניות היוקרה, וספציפית רולס רויסים למיניהם. עדי הראיה מספרים כי בימי השיא של הקומונה, הוא היה קונה רכב חדש בכל שבוע – עד שהוא הגיע לכ-90 רכבים. לטענתו של המנהיג הרוחני, חלק מהרכבים התקבלו כמתנה מעוקבים ואורחים, אך רבים ממבקריו מספרים כי הרכבים נקנו על ידו ועל חשבון הקומונה. במאמר מעמיק של כריסטופר קלדר בנושא, הוא טוען כי ראג'ניש היה האדם היחיד שרצה את המכוניות וגם היחיד שנסע בהן. עוד הוא מוסיף: "אחרי שהוא גרם לראג'נישפוראם לפשוט את הרגל, הוא טען שהמכוניות היו בבעלותה של הקומונה ולא שלו".
על פי הדיווחים, אושו גם נהג לדרבן קרבה מינית בין אנשי התנועה מצד אחד, אך התנגד להולדת ילדים מצד שני. על כן, ישנם כאלו הטוענים כי הוא נהג לדרוש מנשים לעבור הפלות, כמו גם מגברים לעבור סירוס. מעבר לזה, מספר מקורות טענו בעבר כי אושו נהג להתיר לגברים בגיל העמידה לקיים יחסי מין עם נשים צעירות בשם "החופש המיני".
"הם מונעים על ידי כוחות שטניים"
תושבי אנטילופּ, המקום בו בחר אושו להקים את הקומונה, היו מודאגים מאוד מן ההשפעות של בני הקהילה. תחילה, התקשורת המקומית הגדירה את התחושות של המקומיים כשילוב שבין סבלנות ועוינות כלפי אנשי התנועה, על אף המרחק שהפריד בין שתי הקהילות. מאוחר יותר, הסלידה של תושבי אנטילופּ כלפי אנשי התנועה הלכה וגברה, ודבר אחד היה ברור: הם לא בטחו במנהיג הרוחני ורצו לסלק אותו מן המקום.
בשורת צילומי ארכיון של ראיונות עם המקומיים ניתן לשמוע מגוון התבטאויות מודאגות כלפי תנועת ראג'ניש. "הם מונעים על ידי כוחות שטניים", אמר אחד התושבים. אחרת טענה שהיא "רוצה את הגורו הזה וההשפעה המרשעת שלו מחוץ לעיירה" – כן, כנראה שזה היה ברור לכולם שהם לא חושבים שיש לאנשי התנועה מקום בארצות הברית החופשייה של אמריקה.
כשנה מאוחר יותר, קבוצת תושבים הקימו את ארגון 'אזרחים עבור ערים חוקתיות' במטרה לגייס את הרשויות המקומיות ולמנוע את המשך התפתחותם של הראג'נישפוראם. בשנת 82' הם הגישו עתירה למושל הקוראת "להגביל, לשלוט ולסלק את כת הפולשים הזרה הזאת". כשלוש שנים מאוחר יותר, הם הגישו עצומה נוספת למושל, הפעם בשיתוף עם שורה של משפטנים, הקוראת להוציא את הקומונה מחוץ לחוק. מארק האטפילד, סנטור אמריקאי, היה בין הפוליטיקאים המודאגים ביותר מהשפעת הקהילה באורגון. לטענתו, תנועת ראג'ניש היוותה "סכנה לדרך החיים של קהילה חקלאית צנועה, כמו גם סכנה כלפי ביטחון הציבור". בשלב מסוים הגיעו דיווחים גם על אזרחים מקומיים עם כוונה לקחת את החוק לידיים – מה שגרם לחברי קומונת הראג'נישפוראם להתחיל ללאגור נשקים בתגובה.
הריגוש מן הכוח
תגובת הנגד המהירה של תושבי ראג'נישפוראם כלפי האוכלוסייה המקומית נעה בין מבהילה לבין מסוכנת; ישנם אלו הטוענים כי בתגובה להיסטריה של התושבים המקומיים, המנהיג הרוחני דאג לחמש את מאמיניו בנשק חם – כולל רובים אוטומטיים. לראג'ניש הייתה יכולת מופלאה להקסים בני הקהילה שלו, כמו גם להסית אותם נגד הציבור שהתנגד לו.
עוקבים אדוקים של הגורו מספרים שההסתות היו קיימות עוד בתקופה בה הוא היה מנהיג רוחני בהודו; ישנם אפילו דיווחים על הפעם ההיא בה השומרים בארשראם שלו בפוּנה אזקו תושב מקומי עם ידיים מאחורי הגב ואז היכו אותו עד זוב דם – כל זאת רק משום שהוא העיז לבקר את התנהלותו של אושו.
קלדר מספר שבאחד הראיונות שלו עם איש תנועת ראג'ניש, אשר היה מאבטח באותה תקופה, הוא נחשף לעומק הטירוף שהמנהיג הרוחני הכניס בקרב עוקביו. "המאבטח הזה אפילו לא ידע כיצד לעשות מדיטציה", כותב קלדר, "למרות זאת, הריגוש שהוא חווה מן הכוח הנלווה לפועלו בקומונה השאיר אותו נאמן למנהיג הרוחני" – אבל השיא, ככל הנראה, הגיע באמצע שנות ה-80; בשנת 1984, קבוצת אנשים מקהילת העוקבים של ראג'ניש הרעילו מאות אנשים ברחבי אורגון במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות המקומיות. על פי הדיווחים, בני הקהילה הלכו ל-10 מסעדות ברחבי העיר דה דאלס וזיהמו את בר הסלטים בבית העסק בחיידק הסלמונלה. מטרת ההרעלה הייתה לצמצם את ציבור הבוחרים של העיר הגדולה ביותר במחוז וואסקו, על מנת להגביר את סיכויי הזכייה של המועמד שתמך בבני הקהילה. כתוצאה מכך, 751 אזרחים נדבקו בחיידק הסלמונלה, מתוכם 45 פונו לביה"ח. האירוע הזה מוגדר עד היום בתור התקיפה הביולוגית הגדולה ביותר שנעשתה בשטחה של ארה"ב מאז שנת 45' – ואחת מתוך שתי התקיפות היחידות אשר אוששו על ידי הרשויות (השנייה היא מעטפות האנתרקס מ-2001).
כשנה לאחר התקיפה הביולוגית, ראג'ניש נעצר על ידי הרשויות בארה"ב באשמת עבירה על חוקי ההגירה של ארה"ב. בעצתם של עורכי דינו, הוא הודה בעברות המיוחסות לו, נקנס בסכום של כ-400 אלף דולר ונדרש לעזוב את שטח ארה"ב. בשנת 87' הוא שינה את שמו לאוֹשו וחזר לאשראם שלו בפוּנה, שם הוא נהג להעביר הרצאות וקורסים. באותה שנה, התקבלו דיווחים על כך שמצבו הבריאותי מתדרדר ללא סימני שיפור, עד שבינואר 1990 הוא נפטר כתוצאה מאירוע לבבי. קהל המאמינים שלו שרף את גופתו ואפרו הוטמן באשראם שהקים. על מצבתו נכתב: "אושו, מעולם לא נולד ומעולם לא נפטר. רק ביקר על פני האדמה בין ה-11 לדצמבר שנת 31' ועד ה-19 לינואר שנת 90'".
על אף הפעילות וההתנהלות השנויה במחלוקת שלו לאורך השנים, המורשת שלו עדיין קיימת בארה"ב, הודו והעולם כולו, וכמו שאתם מתארים לעצמכם, גם היום אותה מורשת ממשיכה לעורר חלחלה בקרב רבים ואמונה גדולה מצד שני.