ב', תושב ירושלים בשנות ה-40 לחייו ובת זוגו ב-15 השנים האחרונות הגיעו לאחרונה לבית הדין בירושלים לאחר שיחסיהם נקלעו למשבר עמוק. לבני הזוג ילדה אחת, ולטענת האישה, זמן קצר לאחר החתונה בעלה החל לשוטט באתרי סקס, להתכתב עם נשים ואף "החזיק" במאהבת.
לטענתה של האישה, השיא הגיע כאשר בן זוגה החליט לעזוב את הבית ולחזור להתגורר בקיבוץ בו נולד כדי לא להפסיד את הזכויות המגיעות לו כחבר מאחר והחופשה שלקח מהקיבוץ הסתיימה. לטענת האישה, כבר בשלב מוקדם ביחסיהם היא הבהירה לבעלה לעתיד שאין בכוונתה לגור בקיבוץ מטעמי מוסר ירוד.
"הוא רצה להכריח אותי לעבור לגור בקיבוץ אבל אני לא מוכנה לכך. הוא לא יכול להכריח אותו לעשות דבר כזה. סיכמנו טרם הנישואין שלא נגור בקיבוץ לעולם", טענה האישה בכתב תביעה שהגישה נגד בעלה לבית הדין הרבני בירושלים. לדבריה, למרות כל מעללי הגבר, היא הייתה מוכנה לעבור הליך של שלום בית ולשקם את נישואיהם, אבל הוא התעקש שהם יעברו לגור יחד עם בתם בקיבוץ ולכך היא סירבה בתוקף ודרשה שייתן לה גט וישלם את מלוא סכום הכתובה עליה חתם.
האישה הציגה בפני הדיינים הודעת טקסט ששלחה לבעלה קודם נישואיהם ובה כתבה שבעד שום הון שבעולם היא אינה מוכנה לגור בקיבוץ. "באתי מבית מסורתי וכל חיי גרתי בעיר. שמרתי על טהרת המשפחה והלכתי כל חודש למקווה. הוא (הגבר) סיפר לי על הקיבוץ, על חילופי הזוגות בבריכה והסמים, ואני כמובן לא הייתי מוכנה לגדל את ילדיי במקום כזה", ציינה האישה.
הגבר מצדו הגיש כתב הגנה בו טען כי אשתו נקטה נגדו במעשי אלימות מילולית ופיזית, ובאחד המקרים כלאה אותו בדירה כדי למנוע ממנו להראות את ביתם להוריו והוא נאלץ לערב את המשטרה. לטענתו, הוא גלש באתרי היכרויות טרם נישואיהם ולא במהלכם, והקשר שלו עם המאהבת החל לאחר שעזב את הבית. הוא ציין כי מן הראוי שאשתו תעבור לגור עמו בקיבוץ וכי טענותיה בנוגע למוסר הירוד במקום אינן נכונות.
"היא התנתה את שלום הבית בתנאי שאבטל את חברותי בקיבוץ, ומכיוון שהיחסים שלנו גם ככה היו מעורערים לא הייתי מוכן להסכים לתנאי כזה ולסכן את הזכויות שלי כחבר קיבוץ. היא זו שהכשילה את שלום הבית", טען ב'.
הדיינים שדנו בתביעה קבעו כי הבעל אינו יכול להכריח את אשתו לעבור לגור בקיבוץ וכי עליו לשלם לה את מלוא סכום הכתובה - 360 אלף שקל. הדיינים ציינו כי האישה אכן הייתה "קשה" כלפי בעלה, אבל לא הוכח שהיא נקטה נגדו באלימות פיזית או מילולית.
הדיינים קבעו בדעה אחת כי אין הבעל יכול להכריח את אשתו לעבור להתגורר עמו בקיבוץ, וציינו כי הוא הסתיר את כוונתו לחזור להתגורר שם מאשתו, ולמעשה הוא זה שהכשיל את הניסיון לשלום בית. "גם אם לא היה הסכם או תנאי כזה מלכתחילה, לא יוכל האיש לכפות את אשתו לעזוב את ירושלים ולעבור לגור בקיבוץ", הדגישו הדיינים. "מפני שאין הבעל רשאי להעביר את אשתו מכרך לכפר שכן השולחן ערוך כותב: 'ואינו יכול להוציאה ממדינה לכפר ומכפר למדינה'".