פורנו הוא ז'אנר שנוי במחלוקת מאז ומתמיד. כנראה שלא תצפו בו לעיני הציבור הרחב, אבל בימינו אין כמעט אדם שלא צורך פורנו בהיקף כזה או אחר – וזה כנראה קשור באופן ישיר לאופן שבו הז'אנר השתנה עם הזמן.

הנה 9 היבטים שבהם תעשיית הפורנו התפתחה לאורך השנים:

1. היום זה חוקי

עד אמצע שנות ה-70 בארה"ב, צפייה בפורנו הייתה יכולה להכניס אותך ללא מעט צרות. עד לאותה תקופה, היו חוקים פדרליים (כלומר, חוקים שתופסים לכל המדינות בארה"ב) נגד "זימה" – והם תפסו גם לגבי הפקות, הפצה וצפייה בפורנו. "אם היו תופסים אותך מצלם סרט פורנוגרפי באותם שנים, זה היה יכול להיגמר במעצר", מספרת אנני ספרינקל, שחקנית פורנו לשעבר, "ככל הנראה שהתיק היה נסגר מחוסר עניין לציבור, אבל זה עדיין לא נעים להיקלע אל כל הבירוקרטיה הזאת" – אף על פי כן, אנשים עדיין עסקו בתחום.

בשנת 1973, בית המשפט העליון קבע סטנדרט חדש למושג "זימה" מבחינה פדרלית. מאותו רגע, הסטנדרט הפך להיות מותאם לקהילה האזורית שלו. כך למעשה נוצר מצב שבו הפקות יכלו להתקיים באזורים מסוימים לעומת אחרים. זה הפך את פעולת הצפייה לנינוחה יותר, כי עכשיו אנשים יכלו לצפות בביתם ללא חשש.

2. ‏זונות היוו חלק עיקרי מהתעשייה

אולי לא ידעתם, אבל ההגדרה המילולית של פורנוגרפיה ביוונית היא "תיעוד זנות" וזה לא במקרה. בראשית דרכו של ז'אנר הפורנו האמריקאי, שחקניות רבות עבדו בתור נערות ליווי ונהגו להשתתף בהפקות בתור עבודות מזדמנות.

"הרבה מהאנשים שהיו בעסק באותה תקופה עשו את זה בשביל הכסף הקל", סיפרה אנני ספרינקל, "הרבה מהם היו מתוסבכים אמוציונלית והיו צריכים כסף, בעיקר בשביל אלכוהול וסמים. אני לא. אומנם גם אני עסקתי אז בזנות, אבל לא הייתי נואשת".

3. התעשייה גדלה בצורה בלתי רגילה

רבים מהאנשים שהשתתפו בהפקות פורנו בשנות ה-70 מתארים תעשייה מצומצמת מאוד – ואפילו אינטימית. ג'ין סילבר, שחקנית שפעלה בין השנים 76'-86' סיפרה שסצנת הפורנו בראשית דרכו הייתה קטנה כל כך, שזה היה כמו מועדון חברים. "זאת הייתה קהילה מצומצמת וכולנו היינו קרובים מאוד", סיפרה סילבר, "גודל הקהילה השפיע מאוד על התעשייה, זה גיבש אותנו. עזרנו אחד לשני".

ככל שחלפו השנים התעשייה התפתחה וגדלה. בשנת 2001, היו מספיק אנשים בתעשייה בשביל להפיק כ-11 אלף סרטים בשנה – וזה עוד היה רק בדרום קליפורניה. כיום, ההערכה היא שרק באזור לוס אנג'לס ישנם מאות אנשים שעובדים בתעשייה במשרה מלאה.

via GIPHY

4. הגיל הממוצע של ‏שחקניות פורנו צונח

 

הגיל הממוצע בהפקות פורנוגרפיות ירד במרוצת השנים וכיום יכול להגיע עד למינימום הנדרש מבחינה חוקית. ליני ספייסר, מפיץ בתעשיית הפורנו מאז תחילת שנות ה-90, מספר שבעבר הממוצע עמד על גיל 25, אך כבר יצא לו לא פעם לעבוד עם נשים צעירות יותר.

"בעבר, הנשים שהיו מגיעות לתעשייה התחילו את דרכן במועדוני חשפנות או דברים בסגנון הזה", סיפר ספייסר, "כלומר, היה להן איזה שמץ של ניסיון חיים, במיוחד בנוגע ליחסי מין, אבל מאז דברים השתנו. לי יצא כבר לעבוד הרבה עם נשים בנות 18".

5. ‏תתי קטגוריות ונישות

אנשי תעשיית הפורנו של שנות ה-70 ניסו ככל שביכולתם להתחקות אחר התעשייה ההוליוודית, עם סרטים בעלי תקציב גדול יחסית אשר מציגים יחסי מין שגרתיים למדי – הכוללים: מין אוראלי, חדירה ו-Money Shot (כלומר, שפיכה חיצונית). כיום ישנן אינספור נישות ותת-קטגוריות לפורנוגרפיה אשר מוכוונות לכל פטיש מתקבל על הדעת.

תופעת ריבוי הנישות היא מצוינת בשביל הצופה, שיכול יום אחד לצרוך פורנו סטרייטי וביום אחר בפורנו שמתרכז בכפות רגליים, אבל בשביל האנשים שמשתתפים בהפקות זה סיפור אחר. כיום, שחקניות יכולות למצוא את עצמן מקוטלגות בתוך נישה מסוימת לעיתים תכופות, ללא אפשרות לפרוץ אל הפקות מיינסטרימיות. "בזמני, לא היו נישות", אומרת ג'ין סילבר, "אני השתתפתי בסרטים שהיו חלק מהמיינסטרים של אותה תקופה. אם הייתי עובדת היום, הייתי נתקעת בנישה ללא ספק".

6. ‏פורנו לא נהיה קיצוני יותר עם השנים

אחת הטענות המרכזיות נגד תעשיית הפורנו הינה שהתוכן הלך והקצין לאורך השנים. אם תשאלו אנשים שהיו חלק מהתעשייה בראשית דרכה, אז הם כנראה יאמרו לכם שהפורנו לא השתנה יותר מדי מאז שנות ה-70. נינה הארטלי, שחקנית פורנו לשעבר, מספרת שפורנו תמיד עסק בתכנים ששוברים מוסכמות – פשוט עכשיו הרבה יותר קל למצוא את זה מאשר בעבר.

"הודות לאינטרנט, אפשר למצוא הכל", מספרת הארטלי, "זה נכון שיש דברים יותר קיצוניים, אבל זה יחסי לכמות הפורנו המיינסטרימי שמופק בימינו. כלומר, באופן כללי יש הרבה יותר פורנו, אז יהיה גם יותר מהדברים הקינקיים. למרות זאת, אם לא תחפש את זה, אז כנראה שלא תיחשף לזה".

7. ‏ אנאלי זה בנאלי

מין אנאלי הפך עם הזמן לדרישה נורמטיבית מרוב האנשים שמשתתפים בסרטי פורנו, אבל זה לא תמיד היה ככה. למעשה, בתחילת שנות ה-70 זה היה נדיר מאוד בתעשייה. "פעם, זה לא היה מצופה מאנשים לבצע מין אנאלי בפורנו", מספרת נינה הארטלי, "כשאני התחלתי, היו רק קומץ של אנשים שזאת הייתה המומחיות שלהם. היום זה הפך להיות שכיח מאוד".

ג'ין סילבר מספרת שבתחילת דרכה בתעשיית הפורנו, בחלק מההפקות נהגו לדמות מין אנאלי. "הייתי בסצינה במיאמי והבמאי שאל אותי 'אפשר להפוך את זה לסצינה אנאלית?'. סירבתי. אז הוא שאל אותי 'בסדר, מה לגבי כאילו אנאלי?', אמרתי 'בכיף!'". סילבר מסבירה שבשביל לצלם סצינה שמדמה מין אנאלי, המצלמה צריכה לעמוד בזווית מסוימת שלא מראה את החדירה באופן ברור. מעבר לזה, השחקניות בדרך כלל נדרשות לצעוק הרבה יותר.

8. ‏שובו של המראה הטבעי

בראשית דרכו של תעשיית הפורנו האמריקאי, החזה היה טבעי ברוב המקרים. "לא היו לנו שתלי סיליקון באותה תקופה", מספרת ג'ין סילבר, "כלומר, היו כמה עם חזה מנותח, אבל אני לא זוכרת שעבדתי עם אף אחת מהן". מאוחר יותר, ניתוחים להגדלת חזה הפכו להיות פופולאריים יותר (ספציפית באזור שנות ה-90) והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהנוף בתעשייה – עד לתקופה האחרונה.

נינה הארטלי מספרת שכיום ישנה דרישה לנשים עם חזה טבעי, לעומת העשורים הקודמים. "גופים טבעיים הפכו לנורמה החדשה", מספרת הארטלי, "ישנן נשים שעדיין עוברות ניתוחים להגדלת חזה, אבל הגודל מותאם לגוף שלהן והם נראים פרופורציונאליים". כמו כן, בהתאם לריבוי נישות ותת-קטגוריות של פורנוגרפיה, ישנן גם דרישות לנשים וגברים בעלי מראה גופני מסוים – ולא רק נשים עם חזה גדול וגברים עם ריבועים בבטן.

9. לא רק לגברים

קטגוריות פורנו שמוכוונות לנשים איננה תופעה חדשה. למעשה, היא קיימת לפחות מאז תחילת שנות ה-80. אנני ספרינקל מספרת כי נהגה לעבוד יחד עם קנדידה רויאל, בימאית פורנו וחלוצת תת-קטגוריית 'הפורנו הפמיניסטי'. "הודות לרויאל", מספרת ספרינקל, "ישנן כיום נשים אחרות שמביימות ומפיקות פורנוגרפיה שמיועדות לצפייה של נשים".

בשנת 2016, Pornhub, אתר הפורנו הגדול בעולם, דיווח כי מדי יום 26 אחוזים מהאנשים שצופים בתוכן של האתר הן נשים – שזה יוצא 16.6 מיליון צופות מדי יום. כמו כן, ישנן לא מעט נשים שמביימות ומפיקות פורנו, כולל ג'ואנה אנג'ל, שיין לואיס יוסטון ואריקה לאסט – כולן מפיקות פורנו שממוען לנשים.

(מקור)