שון מייקלס. השואו סטופר, מיסטר רסלמניה. 4 פעמים אלוף העולם במשקל כבד של ה-WWF, האלוף הבין-יבשתי 3 פעמים, וזוכה תואר אלוף העולם בקטגוריית הזוגות לא פחות מ-5 פעמים.

שון מייקלס. מי שמוגדר בתור אחד המתאבקים הגדולים ביותר בהיסטוריה של העולם - כל העולם, כן? זה שלאורך השנים זכה להיות חלק מ-15 קרבות השנה של כתב העת Wrestling Observer וגם קיב לפעמיים מדייב מלצר, מי שמוגדר בתור אחד מכתבי ההיאבקות המובילים בתחום, דירוג של 5 כוכבים על הקרבות הבלתי נשכחים שלו (פעם אחת על קרב הסולם מול רייזר ראמון ברסמלניה 10 ופעם נוספת עבור קרב ה-Hell in a Cell מול האנדרטייקר ב-Bad Blood 1997).

שון מייקלס. זה שאותו מלצר הגדיר את הקרב שלו מול ריק פלייר ברסלמניה 24 בתור הקרב הכי חשוב של העשור. אה כן, וגם שון מייקלס; אחד המתאבקים הבעייתיים ביותר שעבדו בארגון ההיאבקות הגדול בעולם.

ג'ים קורנט, אמרגן קרבות שעבד בשירות ה-WWF בשנות ה-90, תיאר את מייקלס אינספור פעמים בתור "אדם אידיוט". בריאיון לאתר האינטרנט Shoot Interviews, שם מתראיינים דרך קבע מתאבקים ואושיות רסלינג אחרות, קורנט התייחס לפועלו של מייקלס במסגרת חבורת DX סיפר: "כל הרעיון מאחורי D-Generation X הגיע מהנטייה של שון לשים זין. הוא שם זין על הפרנסה של אנשים, הוא שם זין על החברה שהוא עבד בה ולא עניין אותו כלום – אז הם פשוט הלכו עם העיקרון הזה. הם הקימו חבורה שמורכבת ממתאבקים ששמים זין, ומתבססת על אדם ששם זין. מהסיבה הזו בדיוק, מעולם לא הייתי מעריץ של הבן אדם הזה".

עכשיו, אם אתם מעט מעורים בעולם ההיאבקות, אז אתם בוודאי יודעים שקורנט מוגדר כאושיה שנויה במחלוקת ובעלת פה מלוכלך מאוד. למרות זאת, אם אתם גם יודעים דבר או שניים על ההיסטוריה של ה-WWF, בעיקר זו של שנות ה-90, אז אתם גם אמורים לדעת ששון מייקלס נחשב תמיד ל"ילד הבעייתי של הארגון".

 

תכירו את הסקסי בוי

עוד בתחילת דרכו בארגון של וינס מקמהון, מייקלס (מייקל שון היקנבוטום) גיבש לעצמו זהות של אושיה בעייתית וכובשת בו זמנית. ההתחלה שלו ב-WWF בסוף שנות ה-80 אמנם הייתה מעט מקרטעת (עם פיטורים מהירים אחרי לא יותר משבועיים אחרי ששבר לעצמו כוס בירה על הראש), אבל מהר מאוד הוא עלה על הכוונת של בכירי החברה וסומן בתור אחד הסופרסטארים המובילים בזירה.

למרות העובדה שהוא נחשב לקטן פיזית ביחס למתאבקים הגדולים של תור הזהב בתחילת שנות ה-90 (1.82 ס"מ ו-102 ק"ג לעומת האלק הוגאן, נניח, שנישא לגובה של 2 מטרים ושקל 132 ק"ג), מייקלס פיצה על כך באתלטיות יוצאת דופן וכריזמה מופרעת, ועם שניהם הוא פשוט כבש את ליבם של הצופים והקהל בבית.

מייקלס היה חלק בלתי נפרד מהדמויות של תקופת האטיטיוד (Attitude Era). בתקופה שבה ה-WWF נקרע לגזרים במלחמת הרייטינג מול ה-WCW, וינס מקמהון היה זקוק לשינוי מהותי בחברה, והחליט להפוך את התוכן לקיצוני יותר; לא עוד קרבות שמתאימים למשבצת של יום שבת בבוקר, אלא פנייה חדה לדמויות גסות יותר, אלימות יותר ומיניות יותר. וכך, בזמן שהיו לא מעט מתאבקים אלימים וגסים יותר ממייקלס - ספק אם היה מתאבק מיני ממנו.

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by austin hernandez (@dawrestlingfreakpage74) on

 

שון מייקלס פרץ לתודעת הצופים בעיקר בזכות דמותו הססגונית: מעין חשפן שחצן עם בעיות התנהגות. זה עשוי להישמע לכם בעייתי, אבל תאמינו לי - מייקלס היה הדבר הכי טוב שהארגון היה יכול לבקש לעצמו; בין אם זה הטכניקה המופלאה שלו בזירה, היכולות שלו על המיקרופון או הכניסות הדרמטיות שלו לזירה - מייקלס הפך לנשק הסודי של הארגון במלחמה על הרייטינג.

מקס לנדיס, תסריטאי (ועד לאחרונה גם יועץ כתיבה בתוכניות היאבקות), תיאר את מייקלס באותה תקופה בתור "האיש שהפך את הרסלינג למגניב שוב" - לפחות עבור הצופים בבית, כי כפי שכבר הבנתם ממילותיו של ג'ים קורנט - מאחורי הקלעים הסיפור היה אחר לגמרי.

"כמו שתי זונות ברחוב"

שון מייקלס, תתפלאו לשמוע, התעמת לאורך השנים עם מיטב המתאבקים הגדולים של ה-WWF וה-WWE, ביניהם "סטון קולד" סטיב אוסטין, האנדרטייקר, קורט אנגל ואפילו כריס בנואה. למרות זאת, יש מתאבק אחד שהיריבות בינו לבין מייקלס שינתה לחלוטין את עולם ההיאבקות - זה היה בחור קנדי בשם ברט "היטמן" הארט.

כל מעריץ אדוק של תעשיית ההיאבקות יודע היטב כיצד העימותים של מייקלס והארט קבעו רף חדש של מקצועיות בזירה, והדהימו אפילו את הצופים הציניקנים ביותר. שניהם היו כל כך טובים, שבכל פעם שהם נפגשו בזירה זה היה כמו לקבל מתנת יום הולדת בלתי נשכחת - וכמו שהם היו מצוינים בזירה, ככה הם שנאו אחד את השני. 

גורמים בתעשיית ההיאבקות מתארים בשמחה איך השנאה בין השניים הלכה ונבנתה לאורך שנות ה-90, עד שהיא הגיעה לשיא לקראת תחילת 1997. מה שהתחיל מפרומואים של מייקלס בזירה שם הוא חגג את העובדה שברט שוכב עם מתאבקות אחרות - התפתח בשלב מסוים לעימותים פיזיים מאחורי הקלעים.

בריאיון לתוכנית הדוקומנטרית Dark Side of the Ring, אשר מגוללת חלק מהסיפורים הכי שנויים במחלוקת בעולם ההיאבקות, ברט הארט התייחס לעימות פיזי עם מייקלס מאחורי הקלעים במופע בקונטיקט. "שון נכנס לחדר ההלבשה בדיוק בזמן שסירקתי את השיער", מספר הארט. "בשלב הזה לא דיברנו כבר כמה חודשים ואני כבר שכחתי מה שהיה בינינו. הסתובבתי אליו ושאלתי אותו מה שלומו, והוא ענה לי משהו בסגנון של 'נראה לך שאני מתכוון לדבר איתך?'".

משום מה, ההערה הזו הייתה יותר מדי בשביל הארט והוא הסתער על מייקלס. "תפסתי אותו בשיער וזרקתי אותו ברחבי החדר. אני חושב שהוא היה באוויר לפחות שלוש פעמים. הלכנו מכות כמו איזה שתי זונות ברחוב". מאוחר יותר, מייקלס פרץ לחדר המפיקים וזרק על השולחן בזעם גוש שיער אימתני שנתלש מראשו במהלך העימות. לא נעים.

View this post on Instagram

A post shared by rusty hurley (@shorminator09) on

לאורך תקופתו ב-WWF וה-WWE, מייקלס ביסס את עצמו כפרימדונה בעייתית והקושי שלו לעבוד עם ברט הארט הוא רק דוגמא אחת לכך. במרוצת הזמן, כתוצאה מסדרת פציעות חוזרות ונשנות בצוואר והגב, הוא מצא את עצמו מחוץ לזירה, עמוק בתוך בתהליך שיקום אינטנסיבי שהחל בשנת 1998.

מייקלס אמנם הופיע בתוכניות טלוויזיה באותו זמן, אבל הוא לא היה פעיל בזירה. בשנת 2002, הוא חזר לזירה כאדם חדש - לא רק מבחינת היכולות שלו בין החבלים, אלא גם מאחורי הקלעים. על פי הדיווחים, מייקלס הפך לנוצרי אדוק בהשפעת אשתו והשתנה באופן מהותי: לא עוד הילד הרע של עולם ההיאבקות, אלא אדם בוגר יותר, ממוקד יותר, נחוש יותר. בגיל 37, הוא עמד בפני פרק חדש בחייו המקצועיים - ויש שייאמרו גם הפרק הטוב ביותר שלו.

מר רסלמניה

בין 2002 ל-2010 שון מייקלס היה מעורב בכל כך הרבה קרבות מצוינים שזה כבר היה מגוחך. כלומר, אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. בין אם זה שני הקרבות שלו מול קורט אנגל ברסלמניה 21; הקרבות מול האנדרטייקר ברסמלניה 25 ו-26; או אפילו הקרב בו הוא הפך לווינס מקמהון פח על הראש וקפץ עליו מסולם בגובה 12 מטר. כל הקרבות האלה היו מופלאים, מבדרים ויוצאים מן הכלל.

למרות זאת, אם הייתי צריך לבחור בקרב שמביא לידי ביטוי את השינוי התפיסתי שעבר על מייקלס באותם שנים - אז זה חייב להיות הקרב שהוגדר על ידי כתב העת Pro Wrestling Illustrated בתור "קרב העשור".

זה קרה ברסלמניה 24, אז מייקלס נכנס לזירה עם אחד המנטורים הגדולים של חייו - "הנייצ'ר בוי" ריק פלייר. כללי הקרב היו פשוטים: אם פלייר מפסיד - הוא מוכרח לפרוש מן ה-WWE.

וכך, הרבה מעבר לשיאו, פלייר חלק את הזירה עם מייקלס שעשה הכל כדי לגרום לשועל הזקן (אז בן 59!) להיראות טוב. מייקלס התעופף כמו מטורף בין החבלים והתרומם כמו נוצה בידיו של פלייר, עד שלבסוף הוא נדרש להכריע את הקרב.

רגעים ספורים לפני ההצמדה הגורלית, מייקלס הכניס ליריבו בעיטת Sweet Chin Music לסנטר - אבל לא לפני שצולם מסתכל על פלייר ואומר לו: "I'm sorry, I love you". המוזיקה של מייקלס החלה להתנגן והוא פשוט נעלם מהזירה מהר ככל האפשר על מנת לתת לפלייר את הכבוד הראוי לו בפעם האחרונה ברסלמניה. בשבילי, הקרב הזה היה שון מייקלס בשיאו. זה היה הקרב בו הוא נתן את ההופעה המרגשת ביותר בחייו.

אז מי אתה שון מייקלס? האם אתה האדם ששינה את תעשיית ההיאבקות? אולי פרימדונה בלתי נסבלת? אחד המתאבקים הטובים ביותר בהיסטוריה? "אדם אידיוט"? האמת, אם הייתי צריך להגדיר את מייקלס, הייתי אומר שהוא ההקבלה של איקרוס ולזרוס בעת ובעונה אחת. כלומר, מצד אחד הוא הילד הלא ממושמע שעף קרוב מדי לשמש עד שנשרף וצנח אל מותו - ומצד שני הוא האדם המיתולוגי שכנגד כל הסיכויים הצליח להתעורר לחיים אחרי המוות. הוא ה-Heart Break Kid. הוא מיסטר רסמלניה. הוא שון פאקינג מייקלס.