זה קרה באופן אורגני למדי, שאפילו זקנת דייטים כמוני הופתעה: ענייני עבודה הולידו דייט. מישהו חמוד, נראה טוב, מוצלח ומטופח שפגשתי במרוצת היום, רצה להזמין אותי לארוחת ערב. התרגשתי מאוד, ובערב המדובר אפילו התכוננתי מספיק זמן מראש כך שהוא לא חיכה לי דקה אחת. (הערת אגב: כן, נשים מאחרות. אבל לא, אנחנו לא עושות את זה בכוונה. להיכנס לתפקיד "הגרסה הכי הורסת שלי" תמיד לוקח יותר זמן מהמצופה. תתמודדו).
מיד עם הכניסה לאוטו הרגשתי כאילו את כל חיי העברתי כעיוורת בחשיכה. איזה אוטו, רבותיי. מבחוץ הוא נראה נדיר משהו, גברי, מחוספס (אם אפשר כך לתאר רכב). כשהתוחס שלי התיישב על מושבי העור המפנקים שלו, והעיניים נחתו על הדש-בורד המואר והרחב, הבנתי סוף סוף למה גברים מתלהבים ממכוניות. איזו עוצמה! איזה פאוור-טריפ! התוחס שלי החליט בשביל שנינו שהוא לא חוזר למושבים רגילים עוד לעולם. כן, עד כדי כך. נתתי מחמאה מאופקת על האוטו, ושאלתי מה זה הדבר הזה. לא התאפקתי. זו הייתה פעם ראשונה בחיי שקיבלתי ריגוש של ממש ממכונית. אז הוא סיפר לי על האוטו שלו. באריכות.
לגבר שמאוהב בהצלחה שלו אין מקום לאהבה אחרת
ואז הגענו למקום: איזשהו בר-מסעדה של בית מלון שהכרתי קודם רק בשם, רק מהטלוויזיה. בקיצור, קלאסה. התיישבנו על הבר, הוא נשען קדימה, ופתאום שעון-היד שלו התגלה אליי. התחלתי לרייר. יצאה לי עוד מחמאה מהפה. ככה. כאילו הפה שלי קיבל אוטונומיה. הוא התחיל לתאר את השעון שלו ואיך השניים הכירו. הקשבתי. בהתחלה הוקסמתי. אז התחלתי כבר להשתעמם. אז נזכרתי שגם התיאורים שלו על המכונית היו מפורטים וטרחניים מדי. השיחה באופן טבעי התפתחה לאמנות עשיית הכסף שלו, שאותה אני מכבדת, שלא תבינו לא נכון, פשוט התחלתי להרגיש מיותרת, ואפילו לא נחשקת, בעודו חי את סיפור האהבה שלו עם הכסף שהרוויח, ביושר. נגיד.
אז הוא לא שאל עליי, ולא טרח להכיר אותי. אני לא יכולתי להשחיל את שאלות הדייט הראשון שלי שעם השנים הברקתי וצחצחתי לידי דיוק מושלם. לא באמת הכרנו. לא הרגשתי שהוא פנוי רגשית לסיפור אהבה נוסף, איתי, אז לא נדחפתי. אני בטוחה שאין לו בעיה לדוג בחורות שיישבו לצידו ויהנהנו לשמע הסיפורים ויחייכו לעבר הפנים המתלהבות שלו, ולכן לא כאב לי עליו כשידעתי שבטלפון הבא שלנו אמציא איזה תירוץ ואעלם מחייו. אין ברירה. אני מחפשת שותף לחיים, והוא נמצא עמוק מדי בתחת של עצמו מכדי להתאים לתפקיד.
אם יש לך כסף, אז למה אתה מזיע?
חייבת לעצור רגע ולהבהיר משהו: בנות אוהבות כסף. נקודה. אין דבר סקסי יותר מגבר השולף ארנק במהירות שבה קלינט איסטווד שלף אקדח בימי המערבונים. אין דבר מרטיט יותר מגבר שלא חושב פעמיים לפני שהוא מעיף את הארנק של הבחורה שלמולו ומוסיף: "השתגעת? תכניסי את זה". זה מגרה ממש. זה כוח. בשביל עשרה שקלים של טיפ אתם זוכים בבחורה שכבר חצי בכיס שלכם. היסוס אחד קטן - ואנחנו כבר מדמיינות את המינוס שלכם, את השכירות החונקת ומה לא.
אז כן, בחורה זקוקה לדעת שהגבר שלה מתמודד בהצלחה עם העולם. היא זקוקה לדעת שהיא יכולה להישען עליו ושהוא חזק, במובן העדכני של המילה. כסף זה כוח, כוח זה חופש, ולחופש אין מחיר. אבל עדיין, עם כל האהבה שלנו לארנק שלכם שנשלף בסוף הערב - הכול יכול להיהרס אם תנסו לדבר בשם הכסף ולהוכיח לנו שהוא שם. אתם לא צריכים, באמת. אם הוא שם, אנחנו כבר נבין לבד.
אם יש לכם כסף, רבותיי, למה להזיע כדי להרשים אותנו? תסמכו עלינו שנבין את הסטטוס שלכם לבד. אנחנו אלופות בזה - אנחנו שמות לב לפרטים הקטנים והחשובים מכל: מהירות השליפה, צבע הפנים בעת התשלום, המקום, האוטו, החליפה, הנינוחות שלכם. תפנימו: הכסף מדבר בשם עצמו. אתם לא צריכים ואסור לכם לדבר בשמו או להתרברב בו מדי. ככל שתשתדלו לעשות את העבודה במקומו, כך תאפילו על ההישגים שהוא מביא לכם. לא חבל? גבר שמנפנף בכסף שלו הורס לעצמו, יוצר לעצמו תדמית של טווס ששקוע בעצמו, ולמעשה גוזל אנרגיה מהחיזור ההכרחי אחרי הבחורה. אין ברירה, כדי לזכות בבחורה צריך להתעניין בה קצת. ואם אתה מביא איתך גם כמויות של כסף, תראה את זה בתור בונוס. לפחות אנחנו נראה את זה כך.