השם הרע והמוצדק שיצא לבנגקוק כבירת הזנות וממלכת תיירות הסקס העולמית, התחיל בעיקר בגלל חיילים אמריקאים רעבים לסקס, שיצאו הלומים וחרמנים ממלחמת וייטנאם לחמשושים ורגילות בדמוקרטיה השפויה והיחידה באזור: תאילנד.
בהתאם לחוקי הכלכלה הקשוחים, בכל מקום בו יש ביקוש, מתפתח היצע. מאות אלפי נערות וילדות מהכפרים הרחוקים בג'ונגלים ובהרים נמכרו לעבדות מינית בעיר הגדולה, כדי לפרנס את המשפחה הענייה ולהקל על הלחץ בסינוסים של החיילים. הפוטנציאל הכלכלי הטמון בעשרות אלפי חיילים שיכורים הפך את העיר למרכז של סחר בנשים, פדופיליה וזנות קשה על כל מרכיביה.
תחנת מעבר ראשונה: קילוף בננות ואגינילי
בזמן המקביל למלחמת ווייטנאם, התחוללה באמריקה (יקום מקביל) מהפכת הסקס והסמים הפרועה של שנות השישים. החיילים האמריקאים השבוזים שמאוד רצו להסתובב בפסטיבל וודסטוק ולעשות אהבה, נאלצו להמציא לעצמם מופעי בידור בתנאי השטח הקשים של המזרח הרחוק. התוצאה היא "סידרת מופעי הסקס הקלאסיים של תאילנד": מופע ביזארי בסגנון הקרקס שבו משתמשת החשפנית באיבר מינה כדי לבצע פעולות שונות ומשונות, כמו עישון סיגריות והפרחת בועות עשן, קילוף בננות, ירי חיצים על בלונים, כיבוי נרות, פתיחת בקבוקי בירה, החדרת מטפי כיבוי אש וכדורי ביליארד אל תוך הנרתיק ועוד המון קסמים וטריקים כיד הדמיון החולה וכמות האופיום של הקהל.
גרסה מעודנת וקצת פחות אלימה של המופע החולני התגלגלה בשנות ה-80 אל הקהל הרחב. לצד חולצות מזויפות ושעונים שוויצרים תוצרת סין, יכלו הבליינים בשוק הלילה של פאטפונג לצפות במופעי חשפנות ואקרובטיקה נשיים שלא היו מביישים אינסטלטור רציני או מנקה ארובות.
בתחילת שנות האלפיים הצליחו האמריקאים, במסגרת המלחמה העולמית בנגע הסמים, לשכנע את הממשלה התאילנדית להילחם בתופעה ולהפסיק את המופעים האכזריים. כיום, המשוחררים הטריים, שרוצים לראות גרמנים שיכורים שנלחמים על רצפת המועדון כדי לבלוס בננה מעוכה שנורתה הישר מתוך החשפנית – נאלצים ללכת לרחובות הצדדיים ולשכונות העוני, לשם נדחקו המועדונים המפוקפקים.
>> בענין של סטיות מיניות? קפוץ רגע ליפן. לא תאמין מה הולך שם
תחנת מעבר שניה: פול בודי מסאז'
Full Body Massage, החוויה התאילנדית האולטימטיבית, הפנטזיה של אלפי חיילים שטוחנים שמירות וחולמים על השחרור והטיול למזרח הרחוק. עוד לא ניסית? דמיין את התמונה הבאה: בתוך אקוואריום ענקי בגודל של מגרש סקווש כלואות עשרות בנות בגדלים שונים עם ביקיני ונעלי עקב: מרכלות, קוראות עיתונים, עושות ציפורניים ומספר צבעוני דבוק להן לחזייה. צבע המספר מייצג את המחיר של כל בחורה והכלל הוא ברור: ככל שהנערה צעירה יותר ובעלת חזה גדול יותר – המחיר עולה. בשלב זה נאלצים הישראלים הקמצנים לחסוך חמש דולר ולהזמין בחורה קצת יותר זולה, כלומר: שטוחה, מבוגרת, עם שומות על הפנים ולא בתולה. לאחר ששלב הבחירה הסתיים, אתה והנערה עוברים לחדר ממוזג עם ג'קוזי ומיטה, שם היא תעשה לך מסאז' שכולל הכול. ובהכול אנחנו מתכוונים שאין לה בעיה להוציא לך לכלוך מהאצבעות של הרגליים עם הלשון.
תחנה אופציונלית: ליידי בויז
מי שאוהב כוסיות עם שפתיים מנופחות, שדיים מפלסטיק, עיניים מלוכסנות ושמוק ענק, ימצא בבנגקוק את מבוקשו. הליידי בוייז (קוקסינלים בשפתנו) מצויים שם בשפע. האוכלוסייה המקומית מאוד סבלנית כלפי האוחצ'ות האהובות, בעיקר בזכות הרקע ההיסטורי של דרום מזרח אסיה: בימים שלפני השתלטות הדת הבודהיסטית על האזור, שימשו הליידי בוייז כשאמנים (כהני דת) שבטיים, היכולים לתקשר עם עולם הרוחות. כיום הליידי בוייז פחות פעילות במגזר הדתי, אבל דיווחים אמינים של לוחמים ביחידות מובחרות מהשטח טוענים שבמגזר המין האוראלי הן – הם – מצוינות.
תחנה קבועה #1: הסטודנטית המאוהבת
המשבר הכלכלי האחרון הביא למזרח תיירי מין מסוג חדש: מפוטרי היי-טק ישראליים, מפוצצים בכסף, זין קטן וניסיון מיני השואף לאפס. אותם מובטלים חדשים ועשירים מוותרים על האופציה לנהל מערכת יחסים בריאה בבית, ובמקום זה משוכנעים שהם מתאהבים בבחורה הראשונה או השנייה שהכירו בקניון בבנגקוק. לרב היא סטודנטית לנהיגה שרוצה רק לתרגל את האנגלית, אבל תוך שעתיים היא מצליחה לפתוח את הפלומבה ואת הלב של ההייטקיסט הבתול.
הסטודנטית התאילנדית הזורמת (שמרגישה כאילו היא עומדת להרוויח בלוטו) מעניקה לחנון המתלמד מערכת יחסים משודרגת ואינטנסיבית של אהבה, סצנות קנאה, בכי, ארוחות ערב עם ההורים התאילנדים והמון חיבוקים בקו-סמואי מול השקיעה – ומקבלת בתמורה ארוחות חינם, חופשה חינם, מתנות וסיכוי לא רע לעשות עלייה.
>> רוצה לספוג קצת תרבות? בוא תקרא על סטיות מיניות בפריז
תחנה קבועה #2:: הפנסיונר הפדופיל
בימים אלה, הקבוצה הישראלית שהכי משפיעה על תעשיית המין של דרום מזרח אסיה מורכבת בעיקר מפנסיונרים, נהגי מוניות ועובדי עירייה שלמדו לצאת לחופשות מין מאורגנות וזולות מהארץ.
עיירת החוף הציורית פטאייה מלאה בעשרות מלונות זולים, מכוני עיסוי ודיסקוטקים מסנוורים, הדחוסים בשלל נערות מנוצלות בלבוש מינימאלי. אותן נערות בדרך כלל מכורות לסמים, ובמועדונים הן נלחמות (ממש פיזית) על האפשרות להרוויח כסף על הכרס השעירה והידיים הדביקות של ישראלי מזדקן, שרוכש בכמה לירות את מעיין הנעורים.
החבורות הישראליות מנצלות את כוח המיקוח של הקבוצה, כדי לשכור חדרים מג'וייפים ונערות ליווי במחירים אטרקטיביים. נהג מונית שהכרתי בארץ מסביר את התופעה: "הסידור הוא כזה: אתה מקבל חדר עם זונה. בכל יום בשעה חמש אחה"צ יש Happy Hour בבר של המלון וכל הבחורות מחליפות בגדים, דופקות הופעה ומתייצבות למסדר. אפשר להישאר עם הבחורה מאתמול ואפשר להתאוורר עם בחורה חדשה. בניגוד לבחורות ישראליות שתופסות תחת, התאילנדיות תמיד יהיו בסבבה, לא יהיה להן כאב ראש, הן לא נגעלות מגברים שמנים (להפך, זה מזכיר להן את הבודהה!) והן לא אומרות לא לשום דבר, שום סטייה."
וכך קורה שלא מעט זוגות וסיפורי אהבה מתקתקים עם פערי גיל הזויים התגלגלו בפטאייה לאורך השנים. עובד עירייה בשנות החמישים ממרכז הארץ, שהתגרש והביא ארצה ביבוא אישי את התאילנדית הפרטית שלו, ממשיך לנסוע כל שנה עם החברים לחופשה השנתית בפטאייה. לדבריו, "תאילנד זה חופש אמיתי, אין חוקים ואין מחויבויות. התאילנדית שלי מדהימה ויש לנו ילד, אבל בארץ היא לומדת דברים רעים ומתקלקלת. אני זקן ועם רגל אחת בקבר, אבל על הנסיעה השנתית לפטאייה, אני לא מוותר".