האם לדעתך אישה שמנה היא אישה מושכת? האם בר רפאלי מכוערת? יש לא מעט תקופות בהיסטוריה בהן הגבר הממוצע היה עונה בחיוב על שתי השאלות, תקופות בהן הסופר-מודלס של היום היו נחשבות לנשים ממוצעת ואף גבר לא היה מעיף לעברן מבט שני. ככה זה, פעם אהבנו נשים מלאות יותר, ונשים רזות היו דוחות אותנו. היום אנו מעדיפים את הרזות.
אז מקובל לחשוב שיופי הוא בעיני המתבונן, וזה אולי נכון, אלא שזה לא מסביר את העובדה שבכל תקופה גברים אהבו סוג שונה של נשים. מבט על התקופות החשובות בהיסטוריה יכול ללמד אותנו משהו על קונצנזוס וסקס אפיל, ועל כך שחלקנו לפחות היו מעדיפים להיוולד בתקופה אחרת.
תקופת האבן: אישה שמנה זה סקסי
רפאלי, לצד אור גרוסמן, רותם סלע, מורן אטיאס ואסתי גינזבורג, הגיעה לגמר תחרות הישראלית הסקסית. כמה אלפי שנים לפני כן, תפיסת היופי האדירה דווקא את האישה השמנה. הבשרנית. ציצים גדולים ובטן גדולה היו אלה שמשכו אותנו בתקופה הקדומה יותר, מה שרק חצי נכון לגבי התקופה המודרנית.
ההסבר לכך עשוי להפתיע אתכם מעט. לפני אלפי שנים (וגם, בתקופות מסוימות לאחר מכן), בתקופה שבה לא הייתה חקלאות מפותחת, לא היה מזון בשפע והיו הרבה פחות פיצריות, אישה שמנה הייתה סמל הצלחה ופוריות. הגוף הנשי האידיאלי היה מלא, כשהנחת החוקרים את הנושא היא שזה היה סימן לפוריות. הגבר הקדום ראה אישה שמנה וחשב לעצמו שהיא עשויה להיות אימא נהדרת. חוקרים רבים סבורים גם כיום שהבחירה שלנו באישה יפה מונעת מרצון גנטי ברובד העמוק יותר.
יוון הקלאסית: נשים שריריות עם חזה קטן
ביוון הקלאסית, עדיין לפני הספירה, הגיע השינוי הקיצוני. מכירים את השרירניות שיש לנו כיום, אלה שאנו מתבאסים שהן יותר שריריות מאיתנו? זה מה שעשה את זה לגברים היוונים בתקופה הקדומה. הם אהבו נשים אתלטיות, אהבו פרופורציות שדומות, יחסית, למה שאנו אוהבים כיום. תוסיפו לכך שרירים, גוף חטוב ובריא – שהוא מצד אחד לא שמן ומצד שני גם לא רזה כמו דוגמניות העל של היום, ומצאתם את בר רפאלי של יוון באותה התקופה. אחת הדרכים להתחקות אחרי על כך היא של פסלים מאותן תקופות. הפסל 'אפרודיטה מקנידיאס' היה של אישה חסונה, בעלת חזה קטן ושיער גלי.
ימי הביניים: תנו לנו אישה צנועה ורזה
בימי הביניים האישה הייתה מעודנת יותר. התפקיד האימהי של האישה בא לידי ביטוי. אסתי גינזבורג של התקופה הייתה, מלבד היותה אימהית, גם מכובדת. בתקופה הזאת לדת הייתה יותר השפעה, ולכן האישה האהובה על ידי גברים הייתה זאת הצנועה יותר. זה תמיד מעורר את השאלה, האם גם בתקופות שבהן אהבו נשים צנועות היצרים המיניים היו פחותים? התשובה, לפחות זאת האינטואיטיבית של רובנו, היא שלילית. בכל מקרה, אז אהבו נשים רזות בגלל שמעבר לצניעות בלבוש נדרשה גם צניעות באכילה ולכן נשים שזללו נשפטו מבחינה חברתית באופן שלילי יותר.
רנסאנס: אגן גדול, חושניות ומיניות
עם עליית הרנסאנס, זה השתנה. אז שוב היה דגש על יופי האדם (ובעיקר זה שמעניין אותנו, של האישה). שם הגברים אהבו נשים מלאות אגן ובעלות שיער שופע. לא רזה מדי, קצת עגלגלה. וגם: חושנית ומינית. בתקופה הזאת החלה שוב, והפעם מסיבות אחרות של תרבות התקופה, התופעה של אהבת נשים מלאות.
המאה ה-19: מקום משעמם באמצע
אחרי תקופה זאת, באמצע המאה ה-18, חל שינוי. או אם תרצו: רגרסיה. חזרה לתקופת היופי של יוון של היופי הקלאסי. במאה ה-19, וכאן אנו כבר מתחילים להתקרב לחיינו שלנו היום, החלה מגמה חדשה נוספת. באמנות מאותה התקופה, אפשר לראות את מה שהיום היינו מכנים כ-"סתם" נשים. לא רזות במיוחד אבל גם לא שמנות. לא אתלטיות כמו ביוון, לא רכות יותר מדי. בלי מאפיינים מיוחדים, בקיצור.
תחילת המאה ה-20: רזה, גבוהה, חזה גדול
המאה העשרים הייתה מאה משמעותית ביותר לנשים מבחינות רבות – וגם מן הבחינה החיצונית. שערי מגזינים ועיתונים הפכו להיות מעוטרים על ידי נשים. המודל הנשי בתחילת המאה היה האישה של גיבסון (תרגום קל מאנגלית, של: The Gibson Girl). גיבסון היה מאייר נשים, והוא עשה זאת לאישה שהייתה מודל עבור נשים רבות. רזה, גבוהה, ציצים גדולים. זה מה שגברים התחילו לאהוב אז, ובמידה מסוימת זה האידאל שקיים אצלנו גם היום. בעידן הג'ז, בשנות ה-20 של המאה, אפשר אולי לומר שהחלה ההשתחררות הנשית מהתפיסות של השנים הקודמות.
מאז ועד היום: תופעת בר רפאלי צוברת תאוצה
בעשורים הבאים נשים החלו להבין את היכולת שלהן להשתמש במיניותן, וגם אופי הלבוש השתנה, מה שהשפיע כמובן על תפיסתן על ידי הגברים בסביבה. בשנות ה-40 החל עידן ה-pin up, שבו התחילו להדביק נשים לקירות באמצעות פוסטרים. הלבוש הנשי הפך מצומצם ומצומצם. בשנות ה-60 התפתחה המהפכה הפמיניסטית, מה שגרם לנציגות המין השני שלנו לחזור ולהצטמצם בהורדת לבושן. בשנות ה-80 החלה מהפכת הסקס שבה מעמד הדוגמניות – ועכשיו אנו מתקרבים בצעדי ענק לתופעת בר רפאלי - גדל. כאן כבר מדובר במונחים שאנו יכולים להכיר היום. שרירי עכוז מעוצבים, בטן שטוחה ומעוצבת, חזה גדול. מכאן ועד היום ישנם שינויים מסוימים בשיער ובמאפיינים מסוימים, אבל היופי הנשי בעין המתבונן לא השתנה הרבה.
מעת לעת חלים שינויים בתפיסת היופי שלנו, בנשים שאנו אוהבים לאהוב. בעשורים האחרונים – ועל כך כבר כולנו יודעים בעצמנו – אנו אוהבים נשים רזות יותר, בעלות חזה ממוצע ומעלה. "היופי שבעיני המתבונן" נכנס כאן שוב, מאחר וכל אחד עם הטעם שלו, אבל מדובר – באופן כללי ביותר – בטעמים החברתיים של היום. אנו רואים אותם בפרסומות, בטלוויזיה ואצל אנשי השיווק. אם עד עכשיו חשבנו שאנו חושבים שרותם סלע יפה בגלל שזאת דעתנו, עכשיו אנו מבינים שזה לא רק אנחנו, זאת גם החברה שחושבת בשבילנו.