ולחשוב שכמעט דפקתי נפקדות מהעניין כי הפלגמטיות שלי לא אפשרה לי לפתוח בקבוק יין בפחות מחמש דקות.
חלק ראשון, או: איך התחלתי לעבוד בענף האורגיות
כמו כל נפלאות הסדום והעמורה של העידן המודרני, הכול התחיל בשיחת טלפון בהולה. בצד השני של התנשף לו מ', מכר ותיק עם אישיות מופרעת ואנתרופולוג מיני לא מוסמך, שחוץ מלקיים מנאז' אה טראווה עם פודל ושואב אבק, כנראה שניסה כל תעלול מיני שאפשר למצוא בספרי הזימה. "מסיבת חילופי זוגות ביום שישי", הוא אמר, "ויש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה".
אני לא ילד, קיבלתי כבר אינספור הזמנות למסיבות תועבה שכאלו, אבל תמיד נאלצתי לוותר עקב דרישות המארגנים לספק בת ליווי לאירוע, ואני לא מכיר בחורות שיסכימו להפשיל את החוטיני בנוכחות של למעלה משלושה משתתפים. אבל מ' אמר שהפעם אני לא צריך בת זוג. מיד הבנתי במה מדובר.
"תשכח מזה, אני לא בא איתך לשום מסיבת חילופי זוגות של הומואים".
מ' מיהר להסביר לי שאני טועה, ומדובר במסיבת חילופי זוגות איכותית שבה ינכחו גם נשים, והסיבה שאני לא צריך להגיע עם בת זוג היא פשוטה: הם מחפשים ברמן שיגיש משקאות במהלך הערב בזמן שאורחי המסיבה משחקים ערימת ילדים. נשמע תענוג, אבל דרישות התפקיד היו כפולות: ניסיון בבירמון; ומדי עבודה הכוללים עירום מלא (חוץ ממגבת על הכתף).
בעוד שלא הייתה לי בעיה עם העירום המלא, בטח בקרב חבורת מתערטלים שמחליפים נוזלים בקצב הסמבה, הדרישה השנייה הציבה בפני בעיה מהותית, מכיוון שחוץ מעראק אשכוליות עם קוביית קרח, הידע שלי בהכנת משקאות הוא דליל כמו הקרקפת של גור שלף.
חלק שני, או: אני לומד לשלוף פקקים
נאלצתי ללמוד לפתוח בקבוק יין. לעזרתי נחלצה י', ידידה אלכוהוליסטית וברמנית מוסמכת בשעות הפנאי. עברנו טירונות אלכוהול מזורזת שכללה שכיבות שמיכה, חליצת פקקים, שקשוק, עירבוב, ודברים שהשתיקה יפה להם. לא הייתי צריך לזרוק רימון, ואחרי רבע שעה כבר יצאתי מוסמך ברמן 02.
ההתערבבות ההמונית נערכה ביום שישי – ומכיוון שמארגני המסיבה יודעים את הכתובת שלי לא אציין היכן היא התקיימה, ורק ארמוז שמדובר בעיר ללא חנייה שבמקרה גם חוגגת יום הולדת בימים אלו. התבקשתי להגיע לווילה צפונית שעתיים לפני שעת הפתיחה כדי לקבל הדרכה ולהכין את הבר. הגעתי לזירת הפשע, בית פרטי סטנדרטי עם ארבעה חדרים גדולים שמזרונים פוזרו לכל אורכם. הסתכלתי על המזרונים האלו, דמיינתי מה יאכלס אותם עוד שעתיים והחלטתי להתמקד בבר.
מארגן המסיבה, שקרא לעצמו מושיק, הוביל אותי למה שאמור להיות המשרד שלי במהלך האירוע. בר קטן וחלול באמצע הסלון היה מלא בערימות של מיני משקאות איכותיים מקדמי חרמנות ומזרזי האנג אובר.
"התפקיד שלך הוא הכי חשוב בערב הזה", אמר מושיק. "אתה זה שאמור להשקות את כולם. בלי אלכוהול לוקח זמן להיפתח וזה יוצר בעיות. תדאג שלא יהיה תור על הבר ותתקתק משקאות מהר". הוא פנה ללכת ואז חזר. "אה, ועוד דבר אחד. אסור לך בשום פנים ואופן לקחת חלק במסיבה. התפקיד שלך הוא להיות ברמן ולא לשכב עם אף אחת".
חתיכת בן של נערת ליווי כושלת. החליט לעשות לי תרגיל משה רבנו ולא לתת לי להיכנס לארץ המובטחת.
הכנתי את הבר. ברגע האחרון הגיע צ'ופר: קיבלתי אישור ללבוש בוקסר כדי שיהיה לי איפה לתקוע את הפותחן. למרות כמות האלכוהול המכובדת שרצה שם, מארגני המסיבה דאגו גם לסלסלה מלאת ג'וינטים, למען הגיוון התרבותי.
חלק שלישי, או: הכינו את המגבות
לקראת השעה עשר בלילה, בעוד משפחת ישראלי יורדת על הקינוח שאחרי ארוחת הערב, הגיעו לווילה אנשים עם תיאבון לקינוח מסוג אחר. האורות של הבית עומעמו ומישהו הדליק נרות ריחניים, שהשתלבו באופן בלתי מחמיא עם ריח הקטורת הזולה. הי, אמרתי לעצמי, זה עדיף מניחוחות אחרים שאפשר להריח כאן הלילה.
משרד הבריאות בוודאי ישמח לשמוע כי אנשי האורגיות דואגים לבריאות המשתתפים: על יד הבר שלי הונחה סלסלת קונדומים. אתם לא יכולים לצפות לפחות ממסיבה כזאת: מדובר בעסק שמריץ טונות של כסף – 250 שקל ליחיד, כולל אלכוהול, סמים חינם ואופציה לגאנג באנג – ומחלות מין יכולות לדרדר את העסק למיתון כבד.
בדיוק כמו כל חוג רב משתתפים המכבד את עצמו, גם פה ישנו תקנון ברור. הגברים חייבים ללבוש קונדום, לא משנה כמה זה פוגם להם בהנאה. חוק חנן גולדבלט לא עובד כאן: לא זה לא. ודבר אחרון: אין מספר משתתפים מוגבל בכל תערובת, רק השתדלו להתאים איברים לחורים כדי לשמור על קצת תרבות.
משתתפי האירוע החלו לזרום לדירה והישר אל עבר הבר המאולתר שלי. החוקים הלא כתובים דורשים שכל מי שמגיע לדירה יוריד את הבגדים ויחליף אותם בחלוק רחצה לבן שנותן לך הרגשה של בילוי בספא בים המלח.
בעודי מדרבק אלכוהול ומנסה לעמוד בקצב ההסתערות על הבר (ומתחרט שהשקעתי זמן בללמוד לפתוח בקבוקי יין; כאן עפים על שוטים של וודקה, ייגרמייסטר, כל מה שיכול לזרז את הקצב) ערכתי סקירה מהירה של המשתתפים. להפתעתי ראיתי קהל מגוון יותר מתור לקופה בסופר פארם. מצבת הגילאים בחלק הנשי נעה בין 22 ל-55, מה שהוביל למחזה סוריאליסטי בו מצד אחד אתה בוהה בירכיים של כוסית טרייה שרק עכשיו חזרה מהטיול באוסטרליה, ומצד שני אתה לא יכול שלא להגניב מבט בחזה הנפול של מי שיכלה בקלות להיות המורה להיסטוריה שלה בתיכון.
אבל אם הנשים היו בגילאים מגוונים, לגברים היה פרופיל כמעט אחיד: בני 40 חרמנים. היה שם גם כדורגלן מוכר, אבל אני לא אחשוף את שמו מחשש ללבנת חבלה מתחת לרכב.
בשעה הראשונה הבר היה המקום הכי פופולרי בזירה, ואני תיקתקתי עבודה מבלי להבין מה מתרחש סביבי. החלומות שלי על בחורות שמפלרטטות עם הברמן בעירום התנגשו בקרקע המציאות הקשה. אנשים היו ממוקדי מטרה: הזמינו, לקחו את הדרינק והתחפפו אחורה כדי לא לעכב את התור. אחרי חצי שעה התחילה התפזרות המונית לחדרים. מבעד למוזיקה הרועשת לא יכולתי לשמוע מה הם עושים שם
חלק רביעי, או: הציץ ונפגע
אז מצאתי את עצמי לבד על הבר. הסלון היה ריק מלבד זוג אחד, שחפר אחד לשני במוח בחסות איזה ג'וינט. זה נראה לי זמן טוב לנטוש את הבר ולערוך סיבוב קטן בחדרים, ולראות אולי כבר אפשר יהיה לצפות במישהי שהורידה את החלוק.
הייתי תמים. ההלם שחוויתי ברגע שהצצתי לאיזה חדר הזכיר לי את הפעם הראשונה שראינו סרט פורנו בבית ספר יסודי. אבל הפעם אתה נמצא על הסט, הסאונד הוא בעברית ואתה יכול להריח ואפילו לגעת. תוך פחות מחצי שעה מאז שהמשתתפים התחפפו לי מהבר הספיקו החבר'ה להיות מעורבבים אחד על השני במחזה שהיה גורם ליו הפנר לכסות את העיניים במבוכה: כולם על כולם, שלושה על אחת, שנים על שתיים, אחד על אחד. חוץ משש על בש הייתה שם כל תערובת מספרית שיכולת לחשוב עליה. הג'ונגל המיני הזה היה דוחה כפי שהיה מחרמן - ולהפך.
הייתי חייב לחזור לבר לפני שמושיק (שבעצמו כבר היה באמצע ביצוע תרגיל גמישות עם שני גברים ובחורה) יקלוט שאני משוטט. אחרי הכל, המאנפפים החביבים המשיכו לזחול לבר בשביל דרינקים, ואם חשבתי שלהכין קוקטיל בשלוש דקות בזמן שזוג בולס זה את זה מולך זה לא דבר פשוט, מסתבר שלהיות ברמן עם זקפה לאורך ערב שלם זאת משימה קשה עוד יותר.
חגיגית הבשרים נמשכה עד הבוקר. בשלב מסוים קיבלתי גם אני הצעות להצטרף לקומבינה אבל הפחד מפני מושיק, והעובדה שאת השכר אני אמור לקבל בסוף הערב, טירפדו לי את היצר. ואולי זאת העובדה שההצעה באה מאותה מורה להיסטוריה בדימוס.
עם ציפורי הבוקר נמלטתי מזירת הפשע, לא לפני שרשמתי לעצמי כמה תנוחות מקוריות לשימוש אותי בעתיד, ואיתי תובנה אחת: לא ייאמן איך נשים בנות ארבעים יכולות לעשות שפגט.