מים שצריך לנשוך / גלעד גלזר
לבקבוק שאתה מביא לאימון יש שימוש אחד, מאוד פרקטי: הוא צריך לספק לך מים בכמה שפחות מאמץ, כדי שאתה תוכל להשקיע את כל הכוח שלך על הריצה. או מה שאתה לא עושה שם באימונים שלך. מהבחינה הזאת, בקבוקי המים המינרליים שאתה קונה בפיצוציה ליד המכון כושר שלך עושים את העבודה. אבל לבקבוקי המים המינרליים יש כמה חסרונות. קודם כל, הם נוטים להשכח בתחתיות של תיקים ובדלתות של מכוניות. שנית, תן להם יומיים בשמש והתוכן שלהם יריח כמו המים בהודו. ככה שיוצא שאתה קונה בקבוק מים חדש פעם לשני אימונים – וזה רע לסביבה וטיפשי לכיס.
ככה שאולי להשקיע בבקבוק מים "מקצועי" – כלומר, כזה שנראה יותר טוב ובא בלי מים בפנים – זה אולי חכם: הבקבוק הופך להיות חלק מלוק חדר הכושר שלך, ואתה זוכר להביא אותם מאותה סיבה שאתה זוכר להביא את החולצה הזאת שגורמת לשרירים שלך להראות טוב. בקבוקים רב פעמיים עושים טוב לסביבה, וכיוון שהם עולים יותר, מייצרים אותם מחומרים טובים יותר.
הבקבוק שלפנינו יוצר מחומר שאמור לגרום לכך שלא יהיו לו טעמי לוואי – למרות שהיו לו. אבל גם אחרי ששתיתי ממנו בזמן ריצה מיוזעת מאוד, סגרתי אותו היטב והשארתי אותו בשמש, הוא לא פיתח את אותו הטעם החיידקי הנהדר של בקבוקי מים רגילים. והוא בהחלט נראה יותר טוב מבקבוק הנביעות הרגיל שלי. והוא אפילו מרגיש טוב ביד.
הבעיה העיקרית בבקבוקים שעולים כסף היא שהמתכננים שלהם מנסים לעשות אובר-חוכם כדי להצדיק את המחיר. האובר-חוכם של קמלבק הוא פיה שמתחברת לקש, שנכנס לתוך הבקבוק. על הפיה יש גם שרוול סיליקון קטן ומוצק, שצריך לנשוך אותו כדי לשתות. התוצאה היא שצריך להתאמץ מאוד כדי לשתות מהבקבוק הזה. בבקבוק מים רגיל אתה מטה את הראש אחורה ושופך את המים לפה. זאת הדרך הכי קלה לשתות: אתה משתמש בכוח הכבידה. בבקבוק הזה אתה רוכן אל הבקבוק, נושך את הפיה, ושואב את המים ביניקה. זה לא כיף, וזה מאמץ, שיכולתי להשקיע בעוד כמה דחיפות קטנות בריצה.
בשורה התחתונה הייתי נותן לבקבוק הזה ציון בינוני. מצד אחד, הוא פחות נוח לשימוש מכל בקבוק מים בכל סופר או פיצוציה. מצד שני, בפעמיים שביליתי איתו בחדר הכושר, לפחות שתי בחורות התעניינו בבקבוק שלי. לשיקולך.
בקבוק מים מקצועי של קמלבק
אופנתי וטוב לסביבה, אבל פחות נוח מסתם בקבוק מים
מחיר: 70 שקל
להשיג: בחנויות ספורט
עצים שצריך לדמם עליהם / ניר ליברך
מישהו פה חשב שלתת לי להסתובב שבוע שלם עם עץ ריחני באוטו בצורת העץ של גולני יכול להיות משעשע. הוא צדק.
בגדול, הרעיון של "ניחוח הארץ" נכון מיסודו. המוצר שלהם – עץ ריחני לרכב בצורת תגי יחידות וחטיבות צה"ל השונות – הוא פטריוטי ונוטף רעל שבדרך כלל רואים בזווית העין של חיילים קרביים שכרגע סיימו טירונות. וכאן בדיוק מתחילה ומסתיימת הביקורת עליו: הוא מתאים לחיילים שנוטף להם רעל מהעיניים. לא, קבל תיקון: הוא מתאים גם לכל מי שעדיין הולך עם חולצת סוף מסלול לפאב ההוא במנחמיה.
אני כבר עשור לא נכנס לקטגוריה ההיא, אז תוצאות הניסוי הזה היו ידועות מראש. ובכל זאת הנה כמה מפניני החוכמה שזכיתי מנוסעים אקראיים: "לא השתחררת עדיין, גבר?" "לוקח את המילואים קשה, אה?" ואחת אחרונה שקלעה בול למטרה, "שמע, אתה דביל".
ולגבי הריח? היה יכול להיות קטע טוב אם העץ של גולני היה מפיץ ריחות של חייל מיוזע שכרגע סיים מסע של שישים קילומטר. במקום זה קיבלנו ניחוחות של קרטיב משמש. שזה טוב כנראה, לפחות לפי התגובות של ארבע בחורות שלא קשורות זו לזו שהריחו את העץ מקרוב: "וואו! זה כמו קרטיב משמש!"
ניחוח הארץ – עצי ריח בצורת תגי יחידות וחטיבות צה"ל
טוב לחיילים ירוקים ולחובבי משמש
מחיר: 5-10 שקל
להשיג: ברשת השקליות של צה"ל, סניפי הום סנטר וריקושט