צילום: הדר יוסלביץ

"אנשים מבוגרים אינם אלא ילדים מחופשים", כתב הסופר הצרפתי פייר דאנינו, והוא צודק – תנו לנו לשחק ולא תשמעו מאתנו למשך שעות ארוכות. הפעם, במקום "להשאיל" מהאחיין את המכונית על שלט רחוק שלו, החלטנו לשים את הידיים על מכוניות משלנו. לכבוד העניין התקבצנו כמה חברים בשטח שמאחורי המרכז המסחרי בגעש, הבאנו בירה בשביל הרושם, ובדקנו מקרוב כמה צעצועים שהחזירו אותנו ברגע לילדות.

לפני שהתנפלנו על השלטים, שמענו כמה מילות הסבר מעומר אריאל, נציג חברת "הוט סטף טויס" (Hotstuff toys), המוכרת את המכוניות הללו בחנויות ברחבי הארץ ומקיימת בימים אלה תערוכה במלון "דן אכדיה" בהרצליה. "אני מתעסק כל היום במאזנים ובדוחות", הוא מחייך, "אבל כשיש לי כמה דקות פנויות הילד שבי יוצא החוצה עם שלט ומתחיל להשתולל".

מכוניות על שלט רחוק (צילום: יואב זיידל)
מוכנים לצאת לשטח? | צילום: יואב זיידל

מכוניות השלט-רחוק המדוברות הן מכוניות סמי-מקצועיות, המתאימות לילדים מגיל 5 ולמבוגרים עד גיל 100. הן עובדות על סוללות ליתיום הניתנות לטעינה ומספיקות לכ-45 דקות של משחק שבו האצבע לא זזה מהשלט, או משהו כמו 3 שעות משחק "רגיל" עם הפסקות מדי פעם.

חלקן מיועדות ל"שטח", כלומר לשלוליות ולבוץ שיש לכם מחוץ לבית שם הן עוברות מכשולים ממש כמו רכבי 4*4 אמיתיים, וחלקן מגיעות למהירויות גבוהות ויכולות לטוס עד 35 קמ"ש. לא חושבים שזה מהר? נסו לרוץ אחריהן.

השלטים מפעילים את המכוניות על ידי שימוש בתדרי רדיו, שבישראל יש שניים מהם. כדי למנוע מצב של התנגשות תדרים, שבו שלט אחד "משתלט" על מכונית שבה משחק מישהו אחר, יש לכל אחת מהן (בנוסף למצב הפעלה נפרד לכל תדר) גם שלושה מצבים בתוך התדר עצמו הנקראים A, B ו-C. לפני המשחק אנחנו מוודאים שלכל אחת מחמש המכוניות שלנו תדר משלה, ונותנים גז.

ה"אקסטרים ביסט" וה"באג'ה ביסט" הן המכוניות המהירות, המתאימות יותר לכביש אבל מבצעות פעלולים יפים גם בשטח. הן נמוכות יחסית, מגיעות לכ-35 קמ"ש, וכדי שיוכלו לפתח מהירות יש להן טווח שליטה של עד 70 מטר. הבאג'ה-ביסט עושה שימוש בשיטת תשדורת מתקדמת יותר, כך שכמה עשרות אנשים יכולים לשחק במקביל על תדר אחד. המכוניות הללו מהירות מאוד, כך שהן קשות מעט לשליטה.

מכוניות על שלט רחוק (צילום: יואב זיידל)
ילדים, כבר אמרנו? | צילום: יואב זיידל

ה"רוק-רולר" היא מכונית השטח, המגיעה עד 15 קמ"ש. כל גלגל שלה מחובר לקפיצים נפרדים, והיא עוברת כל סלע או רגב אדמה. יש לה סוללה המספיקה ל-25 דקות משחק רצוף, ודורשת הטענה של כ-3 שעות. המכונית הזו קלה יותר לשליטה, והשחקן הולך על ידה ופשוט מעביר אותה בבוץ ובסלעים. מכונית שטח נוספת היא ה"טיטאן 2", ג'יפ ענק ואיטי יותר (גם הוא מגיע ל-15 קמ"ש), אבל כזה שעובר בכל מקום. הסוללה שלו מספיקה ל-20 דקות, ודורשת הטענה של 3 שעות. הטיטאן היא מכונית מאסיבית, המיועדת לגילאים צעירים יותר, שיוכלו ללכת לידה, לשחק ולעבור מכשולים.

היצור החמוד ביותר כאן היא ה-"SU", כמעט כולה גלגלים, והיא פשוט עוברת הכול. מתהפכת, נוסעת על הגב, עושה "צלחות", זריקות זנב, התהפכויות מטורפת ופשוט לא עוצרת. המכונית הזו (שהסוללה שלה מספיקה לכ-20 דקות משחק רצוף ויש לה גם משאבה לניפוח הגלגלים) היא קשה מאוד לשליטה, אבל איבוד שליטה היא בדיוק המטרה כאן.

לסיום, כשאנחנו כבר שיכורים למדי, נערך ה"היילייט" של הבוקר. יואב, אפרת ואני אוחזים בשלטים יוצאים למרוץ קצר שיוכיח אחת ולתמיד מי לובש את המכנסיים בחבר'ה. אני מאבד שליטה מהר יחסית ומתחפר בשלולית הראשונה, ולבושתו של המין הגברי, דווקא הנהגת היא זו שחוצה ראשונה את קו הסיום וזוכה בכבוד ובבכורה. אנחנו נפרדים לשלום מהמכוניות, עולים בחזרה לרכב היד-שנייה (לא מרופא) שלנו וחוזרים איש ואישה בחזרה לעבודתו המשמימה. כמה כיף היה להיות שוב, לרגע, ילדים.