אבו דאבי היא לא רק אחת הערים העשירות ביותר באיחוד האמירויות, היא גם אחת הערים העשירות ביותר בעולם. על פי הדיווחים, שלטונות העיר מחזיקים ביותר מ-98 מיליארד חביות נפט (כמעט עשירית מן האספקה העולמית) ובכ-5% ממצבורי כל הגז הטבעי בעולם. כמו כן, מדובר באמירות העשירה ביותר בכל האיחוד, עם תוכניות נדל"ן והשקעות עסקיות אחרות בשווי של יותר מטריליון דולר (שזה 1 עם 12 אפסים מאחוריו, אם לא ידעתם). ומה מגיע עם כל העושר הזה? שחיתות כמובן.

אנדרה נאסיף-שהלי, משורר ממוצא איטלקי-פרסי, כתב לאחרונה מאמר למגזין פלייבוי על אחד הביקורים שלו באבו דאבי בתחילת העשור שם הוא קיבל הצצה לתעשיית המין השנויה במחלוקת של העיר. שהלי, אשר גדל באמירות העשירה לפני שעבר עם משפחתו לוונציה, מספר כי תעשיית הזנות של אבו דאבי היא סוד מוכר בעיר. מבחינת הרשויות והחוק היבש, מדובר בעסק לא חוקי שיכול להוביל את הצרכנים והעוסקים שלו לעונשים כבדים – מקנסות מנופחים ועד עונשי מאסר ממושכים וגירוש מן המדינה. למרות זאת, בפועל, פיקוח או מניעה של התופעה היא משהו שכמעט ולא קורה.

A post shared by Rich Kids of Dubai (@richkidsofdubai) on

בשנת 2012 אנדרה נחשף לתופעה במלוא 'הדרה' לגמרי במקרה, כאשר ביקר בעיר לזמן קצר במהלך טיסת קונקשן. בזמן שחיפש אחר בר מקומי שמגיש אלכוהול (אגב, גם זה לא חוקי בעיר), הוא מצא את עצמו בבית בושת רב קומות – כשכל קומה מכילה זונות מרקע אחר. "הופתעתי מאוד כשהשומר החייכן בכניסה, בחור מגאנה, שאל אותי: 'איזה סוג נשים אני אוהב', כותב שהלי. "בקומת המרתף הייתה להקת קאבר פיליפינית ששרה שירים של בריאן אדמס. סביבם הייתה קבוצה גדולה של נערות ליווי ממוצא סיני שלבשו חצאיות קצרות וצמודות ללא שרוולים. הן נעו בחוסר נחת בכיסאות שלהן תוך כדי שניסו לתפוס את תשומת ליבם של אנשי עסקים הודים שבחנו אותם מרחוק". לטענתו, בקומה מעל היו זונות מרוסיה ובקומה האחרונה, קבוצה קטנה של נערות ליווי מאוזבקיסטן. "ההיררכיה הקומתית הזו היוותה מטאפורה מושלמת לפירמידת המעמדות הגזעית של מהגרי העבודה באבו דאבי", כותב שהלי. "נשים ממזרח אסיה בתחתית, מעליהן נשים ממרכז אסיה ובפסגת הפירמידה, הנשים הלבנות – אגב, ככל שאתה עולה בקומות כך גם עולה תג המחיר שלהן".

זנות: הדבק ששומר על שלמותה של המדינה

חשוב להדגיש כי תעשיית הזנות של אבו דאבי היא תופעה שמנוגדת לחלוטין לרוח המוסלמית השמרנית של שלטונות האמירויות. כלומר, הייתם מצפים שלמדינה שבה אזרחים ותיירים עלולים להסתבך מעל הראש על עברות כמו להתנשק בציבור, ניאוף, הומוסקסואליות מוצהרת או אפילו להניף לעבר מישהו אצבע משולשת, יהיה אינטרס מובהק למגר תופעה כמו זנות – אבל שוב - דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

שהלי טוען כי תעשיית המין של אבו דאבי התגבשה לאורך תהליך המודרניזציה של העיר, אשר החל בשנות ה-60 עם עלייתו לשלטון של השייח' זאיד. השליט הוותיק הוביל את האמירות מתנאים של המאה ה-18 לעיר העשירה ביותר במזרח התיכון. העושר של תעשיית הנפט הביא איתו תנופת בנייה אדירה, כמו גם גיבוש של מעמד סוציו-אקונומי גבוה – ועם הדרישה לחדשנות ויוקרה, הגיע הצורך לכוח עבודה זול, ואיתו, כמובן, גם מהגרי עבודה ממדינות נחשלות.

A post shared by Fazza (@faz3) on

"ההיסטוריה מלמדת אותנו שלמרות הפאסון המאצ'ואיסטי, אף עיר מוצלחת לא הצליחה לתפקד, לשגשג או לשרוד ללא תעשיית הזנות", מספר שהלי. "ביוהנסבורג נהגו לייבא נשים ממדינות אחרות על מנת לספק את הצורך של הכורים המקומיים בסקס, כך גם בתקופת בהלת הזהב האמריקאית. קבלנים ידעו שהזנות משאירה את הפרודוקטיביות של העובדים בשיאה, כנ"ל גם באיחוד האמירויות של ימינו – איפה שעובדים מדרום מזרח אסיה מאגדים את שכרם בשביל לשכור את שירותיה של נערת ליווי יוקרתית פעם-פעמיים בשנה".

ענף הבנייה באיחוד האמירויות הוא ככל הנראה התופעה הכי קרובה לעבדות בימינו. ישנם אינספור סיפורים על עובדים שמחרימים להם את הדרכונים, קבלנים שמלינים שכר לעובדים שלהם, פועלים שחיים בתנאי מגורים לא-אנושיים, חוסר יכולת להתאגד, מניעת ביקורים של קרובי משפחה והדרה כמעט מוחלטת ממקומות ציבוריים. כשזאת המציאות של העובדים, אשר מוחזקים עובדים לרוב תחת חוזה העסקה דרקוני שתקף ל-3 שנים, פועלים רבים מוצאים נחמה בתעשיית הזנות המקומית. עד כדי כך, ששהלי אפילו גורס שענף הבנייה יקרוס לחלוטין בלעדיה – או כפי שהוא מגדיר זאת במאמרו: "סקס וזנות הם הדבק ששומר על שלמותה של המדינה".

A post shared by Rich Kids of Dubai (@richkidsofdubai) on

יסודות המדינה הורגים את הנוער

תעשיית הזנות באיחוד האמירויות היא הסוד הפתוח של המדינה, זה שאף אחד לא מוכן להתייחס אליו. תופעה רעה, אך ,הכרחית". על כן, רשויות החוק בקושי פועלות בשביל למנוע אותה – מה שמוביל ללא מעט מקרים שבהם המציאות הזו מגיחה מהצללים, מציגה את פרצופה המכוער ומיישירה מבט אל תוך העיניים של האליטה.

בספטמבר 2015, כלי התקשורת בעולם הערבי סערו בעקבות ההודעה על מותו של השייח' ראשיד בין מוחמד אל מכתום – בנו של שליט דובאי ואחיו של הפלייבוי השערורייתי 'פאזה'. על פי הדיווחים, הוא מת כתוצאה מהתקף לב מסתורי שנסיבותיו טויחו על ידי התקשורת המקומית. למרות זאת, רבים מאמינים שמותו הוא תוצר ישיר של אורח החיים הראוותני שלו.

במילים אחרות: היוקרה והנהנתנות הרגה אותו. הלילות הארוכים, המסיבות, האלכוהול והסמים הובילו למותו כשהוא רק בן 33 – וזה רק מקרה אחד. "אפילו הצנזורה המקומית לא הצליחה להפסיק את חרושת השמועות בנוגע לבני המלוכה המקומיים", מספר שהלי, "נסיכים שמאבדים את התארים שלהם כתוצאה מהתמכרות למין, אלכוהול או סמים. הם עושים כל שביכולתם להשקיט את הנזק ששנים של פגיעה בזכויות אדם עשתה לדור הבא של האליטה".