אם זה לא היה עצוב, זה אולי היה מצחיק. כל מזוקן, במיוחד זה בעל החזות המזרחית, מרגיש בימים האחרונים איך כולם מסתכלים עליו ברחוב, חושדים, חוששים, מנסים להבין אם הוא מחבל שישלוף סכין. ישנם מזוקנים שמנסים לגדל פאות כדי להפחיד את החשד, אבל זה לא תמיד הולך להם. לרוב זה נגמר בסוג של אי נעימות, אבל אתמול (ג') זה נגמר בצורה הרבה יותר רעה – פציעה של יהודי מדקירות, רק בגלל שהדוקר חשב שמדובר בערבי.
כבר תקופה ארוכה שהזקן הפך לאהוב על הגברים בישראל, מה שהביא לנו באיחור אלגנטי את תופעת ההיפסטרים. גברים מזוקנים ובדרך כלל גם לא מסופרים שאין לנו דרך תקינה להגיד את זה, זוכים לכינוי "ערבי".
הנשק של המזוקנים: חווה אלברשטיין
לא מזמן יצא לי לראיין את רס"ל י', שוטר יס"מ שחיסל מחבל, וכאשר הוא התקשר לחברתו וסיפר לה שהוא חיסל מחבל היא אמרה לו, "מה סוף סוף הסתפרת?". אח"כ אמרה לי יש לו זקן והוא נראה כמו מחבל 'אז הייתי בטוחה שזו הייתה הכוונה שלו'. אגב, למרות המצב הוא שמר על הזקן, וגם הוא מספר ש"בלי מדים זה באמת בעייתי ולפעמים מרגיש לא נעים".
איתי, שעובד בתל אביב, מספר שהוא מרגיש את זה בכל פעם שהוא הולך או חוזר מהעבודה, אפילו שזו בירת המזוקנים הישראלית. "אני נוסע לעבודה כל יום על אופניים דרך הפארק, ולא התגלחתי על הסכין מאז הצבא בערך, לא בגלל אופנות אלא בגלל שאני שונא להתגלח", אמר והוסיף שהוא נוהג ללכת עם כובע מצחייה. מסתבר שהשילוב הזה, של זקן וכובע מצחייה, מספיק כדי למשוך לא מעט מבטים חשדניים בימים האחרונים – "בעיקר מאימהות שמתגודדות בקבוצות על הדשא. לפעמים אני חש צורך לשיר שירים של חווה אלברשטיין בקול רם, כדי שחלילה לא ייבהלו ממני או יחליטו שאני ראוי ללינץ'".
איתי משתדל לא לקחת קשה מדי את המבטים. "אני יכול להבין אותם", הוא מודה. "גם אני חושד בכולם. אני מביט מצד לצד, מאחורי שיחים, סלעים וגדרות שעלולים לצוץ מהם מחבלים פוטנציאלים עם סכין, וגם שם לב יותר מתמיד לאנשים שעוברים בסביבה".
גם אייבי, בן 45 (אבל נראה צעיר לגילו) מבין את התחושות האלה. "ישראל זו מדינה גזענית וגם בלי הזקן אני מרגיש שמתייחסים אלי כמו אל מחבל", הוא מספר. "זה משהו שרק תימנים כמוני או מרוקאים יבינו על מה אני מדבר. עם הזקן שיש לי כבר כמה חודשים זה הרבה יותר גרוע". אגב לדבריו גם לפני ההסלמה.
גם הוא מספר שכדי להוריד את מפלס החרדה ברחוב הוא "נוסע עם מוזיקה של חווה אלברשטיין בווליום גבוה וחלונות פתוחים. הפלייליסט שלי מאוד מגוון וכולל גם את משינה בשילוב הגבעטרון", אמר והוסיף, "ברצינות עכשיו אני באמת משתדל לא לשמוע משהו שנשמע כמו מוזיקה ערבית או דברים כאלה. לך תדע איזה מטומטם יבוא אלי כמו שקרה היו בקרית אתא. ואני מאמין שזה יקרה כי אנשים אשכרה מסתכלים עליך ברחוב בחשש בטוחים שאתה מחבל".
"אנשים ממש פוחדים"
חבר טוב בשם רועי, אשכנזי אם נגיד זאת בעדינות, אבל בעל זקן שיכול להתחרות בזה של אבו באכר אל בגדדי מספר, "זה מצחיק אבל אנשים ממש פוחדים. זה באמת נכון, אנשים באמת מסכלים עליך בפחד של יקפוץ עם סכין או שלא. פעם יש לי זקן ופעם לא, כשאני בלי זקן בכלל אין בעיה. במלחמה שהייתה קודם בעזה לא היה לי זקן ואף אחד לא הסתכל עליי מוזר. עכשיו יש לי זקן ובאמת מסתכלים עליי כאילו אני ערבי מחברון, עוד רגע צועק ודוקר".
הוא מספר שאין לו מה לעשות נגד זה, "אני לא יכול להחליף את הראש", ומה לעשות שמוזיקה של חווה אלברשטיין לא נמצאת בעשרת הגדולים שלו. "מה שכן אני משתדל לשמור על פרופיל נמוך. אה, ולא לעשות תנועות חדות שלא ירו בי, סתם בצחוק". לצד כל ההומור הוא מספר שלפעמים יש מצבים שהוא מוצא את עצמו "מדבר בטלפון בטון גבוה בכוונה. כדי שידעו שאני משלנו. זה לא שאני ממציא שיחות, אבל לפעמים בדרך לעבודה אני קולט שמסתכלים עלי ואז אני מגביר ווליום, כאילו 'הלו, הכול בסדר'. לך תדע אולי נתחיל ללכת ברחוב עם דגל ישראל על הגב, ככה לא תהיה בעיה".
האם בגלל המצב הביטחוני תופעת ההיפסטרים נמצאת בסכנה? האם נראה את הגברים בישראל מורידים את הזקנים? אנחנו די בספק, למרות שיצא לי לדבר עם כמה חברות של שדווקא די מרוצות מהכיוון. אם נחזור שוב לרגע של רצינות, אולי כדאי בכלל שנפתח את הראש וננשום כמו שצריך לפני שאנחנו שופטים מישהו אחר על רקע המראה שלו.