לעומרי שוקרון, חייל בן 20 מחדרה, הייתה ילדות כבדה: "תמיד הייתי ילד שמן, וזה רק התפתח עם השנים. אתה יודע, הסבתא שמפנקת אותך באוכל והקו של מקרר-טלוויזיה מתוך שעמום, עם הזמן מצאתי את עצמי פשוט אוכל כל היום".
עומרי היה אוכל הרבה מעבר למה שהגוף שלו צורך, אבל בתור ילד שגדל בבית שכולם בו לובשים מידות גדולות הוא נראה כעוד חלק מהמשפחה. "לא קל להיות שמן אתה יודע, החברה שלנו לא מקבלת אנשים חריגים, בקושי היו לי חברים בגלל המשקל שלי, בגיל צעיר זה ממש קשה רגשית והוריד לי את הביטחון העצמי מאוד. אני לא אשכח איך כולם מביטים עליך בשיעורי ספורט כשאתה עובר 2 קילומטר ב-20 דקות וגם זה בקושי, כשאחרים עושים את זה בשליש מהזמן".
שנות הנעורים של עומרי המשיכו לחלוף תוך כדי לעיסה עד שמשבר פקד את המשפחה: "סבתא שלי, שפינקה אותי והייתה כמו אימא שנייה שלי נפטרה, וכעבור זמן קצר גם דוד שלי נפטר כתוצאה מעודף משקל. זה היה לי כל כך קשה שבאמת התחלתי לאכול ללא הכרה. אני מדבר איתך על 10-15 ארוחות ביום, כל יום קונה שווארמה בחוץ, נכנס הביתה וסוגר עוד שתי צלחות של פסטה לפחות ובין לבין סנדוויצ'ים ומכל הבא ליד. כמויות שהן פשוט לא נורמאליות לגוף אנושי".
רק רגע. הרגע אמרת לי שראית את דוד שלך נפטר כתוצאה מעודף משקל, זה לא הדליק לך זרקור אדום?
"כן ולא. כל המשפחה שלי הייתה שמנה אז, כמובן שזו הייתה מכה קשה בשבילי לראות דוד בגילאי ה-30 לחייו נפטר כתוצאה מהשמנת יתר ובאיזשהו מקום אמרתי שאני חייב להרזות אבל הדחקתי את זה כי הייתי ילד בן 15, חשבתי שאין מצב שאני אמות... אני סך הכל ילד, יש לי את כל החיים להרזות ויש כל כך הרבה שמנים בחוץ, חשבתי שלי זה לא יקרה".
אז מה בכל זאת גרם לעומרי להבין שלו זה כן יכול לקרות? זה התחיל כשהוא הגיע לצו ראשון, ילד בן 16 במשקל של 120 קילו, כבר אז הצבא הודיע לו שאם ימשיך ככה הוא יקבל פרופיל 45 אז כדאי שיוריד במשקל. וגם זה במקרה מאוד חריג שיגייסו אותו בכלל. לעומרי היו שנתיים עד הגיוס, הוא נאבק במשקלו וניסה כל מיני דיאטות, שיטות וקבוצות הרזייה: "תמיד הייתי מחזיק מעמד איזה חודש, יורד איזה עשר קילו ואז נשבר, מתחיל לזייף ומעלה חזרה את כל המשקל שהורדתי ועוד עם תוספות".
"אם לא הייתי מתגייס, לא הייתי יכול לחיות עם עצמי"
בסוף י"ב, כשעומרי היה צריך להתגייס, הוא הגיע למשקל שיא של 155 קילו. "ידעתי שלא יגייסו אותי ככה בחיים וזה היה לי מאוד חשוב אז דחיתי את הגיוס בארבעה חודשים לתחילת אפריל ובינתיים הלכתי לעשות בדיקות שגרתיות. שם התמונה השתנתה".
אצל הרופא עומרי החליט לדבר ישירות וללא סינון: "אני זוכר שהוא אמר לי לשים בצד את כל העניין של הגיוס ואת כל העניין של הביטחון העצמי וההצקות מצד החברה על עצם היותי שמן. הוא הביט לי בעיניים ואמר לי שעכשיו אנחנו מדברים על החיים שלי. 'אתה במצב קריטי' הוא אמר לי ואני רואה את רמות הסוכר, הכולסטרול והשומן שלי פשוט שוברים את הגרף על הנייר. בין יתר הבדיקות שלחו אותי גם למעבדת שינה שם גילו שאני נוחר בצורה חריפה ושבגלל המשקל יש לי הפסקות נשימה של עד 40 שניות במהלך הלילה, זה דבר קטלני ואני סך הכל בן 19. עם כל הלחץ הזה החלטתי לעשות ניתוח".
עומרי שראה את כל החברים שלו מתגייסים עלה על שולחן הניתוחים. "הניתוח נתן לי דחיפה ראשונית של 25 קילו. כי היה לי מאוד קשה להשתקם ולהתרגל למצב החדש, סבלתי בתקופה ההיא. אבל איך שיצאתי מבית החולים זה היה עולם אחר, בתור אדם שרגיל לאכול כמויות אדירות, לראות שאני שבע לחלוטין מפרוסת לחם אחת זה לא היה ייאמן. ידעתי שעכשיו אסור לי לפספס את ההזדמנות ונכנסתי שוב לקבוצת הרזייה. כתוצאה מתפריט נכון ועם ההתאוששות מהניתוח הורדתי 45 קילו בשלושה חודשים והגעתי ללשכת גיוס באפריל במשקל 110 קילו".
עומרי עבר את תהליך החיול אבל בגלל המצב המיוחד שלו הצבא הודיע לו שהוא יכול להתנדב אם הוא רוצה. עומרי תפס את החלום הזה בשתי ידיים שראויות להערכה וכיום משרת שירות התנדבותי מלא בבית הספר ללוגיסטיקה: "אמרתי לעצמי שאם נלחמתי עד עכשיו כל כך בשביל להתגייס לצבא אז ברור שאני אתנדב. למרות הקושי ולמרות ההתאוששות מהניתוח ושהאוכל בצבא הוא לא בדיוק התפריט שאני צריך עכשיו, אמרתי לעצמי שאני אתגבר על הכול".
לא כולם היו מוכנים לעבור מסע כזה רק בשביל להתגייס. למה זה כל כך בער בך?
"אני חושב שמעבר לחובת הגיוס בארץ. יש פה גם הרבה רצון עצמי. באמת רציתי להתגייס, אני מרגיש שחיילים שומרים עליי כל הזמן, אנשים מתים בשביל המדינה הזו אז את החלק הקטן שאני יכול לתת אני לא אתן? צבא זו חוויה, מכירים אנשים, עולמות ומקומות שלא היית בהם ובאמת רציתי, זה אולי נשמע מוזר אבל באמת רציתי. הרגשתי שאני צריך ולא משנה מה. אין מצב שהייתי חי עם עצמי אם הייתי יושב בבית ואומר שלא התגייסתי בגלל שאני שמן. זו נשמעת לך סיבה הגיונית?
"ראיתי את כל החברים שלי מתגייסים", עומרי ממשיך אחרי נשימה קלה, "ואמרתי לעצמי כמה עוד אפשר לדחות את הגיוס? עד היום תמיד הייתי עושה דיאטות בשביל אחרים, רק בשביל לומר "הנה, אני יכול אם אני רוצה, עכשיו תפסיקו להציק לי להרזות!" אבל הפעם זה היה בשבילי, לא הייתי יכול לחיות עם עצמי אם לא הייתי מתגייס בגלל סיבה כמו 'שמן מדי'".
עומרי מספר על שינוי משמעותי באיכות החיים מאז הגיוס. "אני הרבה יותר מתחבר לאנשים, הביטחון העצמי שלי עלה ברמות, אני יוצא עם חברים בסופי השבוע וקל לי לעשות דברים, פעם אפילו ללכת ברחוב היה לי קשה, הייתי מזיע כשהייתי יוצא מהבית ועד שהייתי מגיע לרכב. גם הייתי כזה עצלן, עומרי של לפני שמונה חודשים הוא לא העומרי של היום".
אין מצב שלא היו לך רגעי שבירה בדרך.
"נכון, זה לא קל והיו רגעי שבירה. אמרתי לעצמי כמה פעמים אולי די ואולי נעצור את הדיאטה. הנה רק חתיכת עוגה אחת... אולי איזה כוס של משקה ממותק... אז נעלה מעט, אז מה? אבל ברגע שהמחשבה הזו נכנסת ישר אני אומר לעצמי לא! אני לא אעלה במשקל ואני אצליח להרזות. כי אני יודע שזה לא יסתכם בחתיכת עוגה אחת אלא זה ימשיך ויתגלגל. לעומת זאת חשוב להבין שכל רגע משבר כזה הוא רגעי וחולף, את זה אני יכול להבטיח".
ואכן, עומרי עמד בגבורה ברגעי המשבר והשבוע הוא הצליח לסיים שמונה חודשי דיאטה בהם הוא השיל לא פחות מ-70 קילוגרם ממשקלו.
זה המון. אתה כבר מרגיש רזה?
"עדיין לא סיימתי. יש לי עוד עשרה קילוגרם בשביל לסיים את התהליך אבל רק לפני שבועיים כשקניתי את הבגדים לחג וראיתי שסגרתי 70 קילוגרם של הורדה הרגשתי רזה. פתאום יכולתי לקנות בגדים בכל חנות, אין בעיה למצוא מכנסיים במידה 36. לפני שמונה חודשים הייתי במידה 66. אפילו מדי הא' שקיבלתי בלשכת הגיוס כבר ענקיים עליי. אז כן, אני מרגיש רזה. אבל יש עוד לסיים את התהליך אז אני אסייג ואומר שאני מרגיש יחסית רזה".
מה הדברים הכי חשובים שלמדת בתהליך הזה בשביל להצליח בו?
"פשוט להיות כמו תוכי עם התפריט שלך. וגם אפילו אם יש נפילות אז לא להישבר. עוברים את זה, מתגברים וחוזרים לתלם. צריך להאמין שאפשר לעשות את זה, וכשקשה אז לדמיין את העתיד, מה שווה יותר? ביס מחתיכת העוגה שנמצאת עכשיו על השולחן או לדעת שבקיץ הבא אתה תוכל להוריד חולצה בחוף בלי להתבייש בכלל? קחו את הכוחות מאנשים שאוהבים אתכם ואל תקשיבו למי שלא מאמין בכם".