נכנסנו למים ארבעה. אחרי שבוע כבר היינו שלושה. הרביעי, שמעולם לא ידענו את שמו, לא היה מסוגל להתמודד עם הדרישה מספר אחת בקורס הבסיסי של שיטת "Total Immersion": לשכוח כל מה שאתה יודע על שחייה. למחוק. להעלים. ולבצע שורה של תרגילים מוזרים בצייתנות עיוורת. הכל, מתוך אמונה שלמה שבעוד עשרה שבועות תלמד "לשחות כמו דג", כמו שמבטיח אתר החברה.
גילוי נאות: אני אוהב את המים. ביליתי בהם חלקים ניכרים מילדותי הנתנייתית. חותר במרץ בין בקבוקי האדולן של חוף סירונית לערסים בבריכת אליצור. בתיכון אפילו סיימתי קורס מצילים בהצלחה. אבל מאז קרו להם החיים והמים ואני התרחקנו. לפני שנה, אחרי 20 שנה, החלטתי לחדש את הקשר. האהובה הישנה מהתיכון בטח תשמח, חשבתי. אבל כשקפצתי למים בבריכה המקומית, היא היתה די קרירה. אחרי ארבע בריכות כבר מצאתי את עצמי שואף אוויר בנשימות חנוקות ובולע כמויות מבהילות של כלור.
עוד כמה דייטים לא מוצלחים גרמו לי להבין שהיחסים האלה זקוקים לסיוע מקצועי. לקחתי מספר עגול של שיעורים פרטיים אצל מורה לשחייה, אבל המשכתי להשתנק. הצטרפתי לקבוצת מתחילים ב"קאנטרי" המקומי, אבל משהו פשוט לא זרם. שחיתי כבר עשר ברכות ברצף, כמויות המים שבלעתי הצטמצמו – אבל זה לא היה זה.
בדיוק באותו זמן המלמול על שיטת שחייה חדשנית בשם TI הלך והתגבר. שמעתי אנשים נשבעים שבתוך חודשים ספורים הפכו לחצי דג. צפיתי בסרטונים של שחייני TI מפלחים את המים באלגנטיות של רקדנית בלט. ואז הגיעה ההצעה מ-mako שחיפשו מאותגר שחייה שיבדוק מה עומד מאחורי ההבטחות. שלפתי את הספידו, ארזתי משקפת דולפת ויצאתי למשימה.
שיעור 2: להילחם באינטואיציה
שיטת Total Immersion (בתרגום חופשי "טבילה מושלמת") נולדה לפני 22 שנה בארה"ב. מאמן שחייה אולימפי בשם טרי לוכלין אימץ ושכלל את העיקרון שלפיו ככל שעצם במים ארוך יותר וצר יותר – הוא מהיר יותר. לוכלין פיתח סדרה של 13 תרגילים קצרים שבאמצעותה הצליח ללמד אנשים בכל גיל לשחות בצורה חדשנית. הרעיון: לפרק את מחזור השחייה לחלקים, להגיע למיומנות גבוהה בכל חלק, ואז לחבר את הפאזל.
נשארנו שלושה. שי שניר, בעלים של רשת אופנה עילית. פיני פרטוק, בעלים של רשת אופנה ארצית - ואני, בעלים של אשתי. שי היה החרשן של הקבוצה. כשאבי לוגסי, המדריך הראשי של TI ישראל, דרש מאיתנו לתרגל פעמיים בשבוע הוא עשה שיעורי-מים בכל יום. פיני היה הילד הבעייתי והקפיד לא לשחות בין השיעורים. אני הייתי הממוצע. כמו כלב ים מאולף ביצעתי כל מה שאבי אמר. פעמיים בשבוע בדיוק הייתי נכנס לבריכה בכוכב-יאיר ובמשך 45 דקות מבצע שורה של תרגילים הזויים. המצילים המבולבלים זינקו להציל אותי. השב"כניקים בדימוס עצרו את אימוני השחייה המתקדמים והסתכלו עלי בתמיהה. ואני, הרגשתי כמו דביל, אבל המשכתי לדדות במים. אבי אמר.
אחד העקרונות הבולטים במהפכה התפיסתית של TI היא התנועה קדימה במים. 70 אחוז מהטכניקה עוסקים בצמצום ההתנגדות של המים לגוף. "לשחות דרך החור הכי קטן במים", הם קוראים לזה. עניין די משמעותי בהתחשב בזה שהמים צפופים פי 880 מהאוויר. רק 30 אחוז מהטכניקה מתמקדים בהתקדמות הגוף, וגם כאן התפיסה שונה לחלוטין: אם בחוג השחייה המסורתי ילמדו אתכם לחתור ולגרוף בכוח באמצעות שרירי הידיים והרגליים, ב-TI מי שמבצע את ההתקדמות הם לא הגפיים אלא הגוף עצמו.
"טרי היה גאון, הוגה דעות של שחייה", מתפייט גדי כץ, בכיר מדריכי TI בישראל והאיש שהעלה את השיטה ארצה. "הוא קרא לזה 'לגלות את הדג הפנימי שבך' וזה מאוד נכון כי בכל מה שקשור למים האינטואיציה שלנו משקרת. גורמת לנו לחשוב שמה שמקדם אותנו הן הידיים והרגליים. אבל הדנ"א שלנו מקודד ליבשה. כדי לשחות טוב אנחנו צריכים להילחם באינטואיציה".
שיעורים 3-5: להזדכות על האגו
מהרגע הראשון במים מפמפמים לך מדריכי TI את המנטרה שמתנוססת על קירות הבריכה: "תהיה רפוי". מה רפוי? גבר אמור להיות מתוח, זקוף, קשיח. חזק כמו קיר בטון. "זו בדיוק אחת הסיבות שבגללן נשים תופסות את השיטה הרבה יותר מהר", מחייך גדי. "התפיסה הגברית היא שבאנו למלחמה. הולכים להיכנס במים ברבאק. לחתור. לבעוט. זה לא עובד: המים לא מתגמלים על כוח. הם אוהבים אורך, עדינות, אלגנטיות. כשאתה נוקשה, הדם לא עובר לשרירים ואתה שוקע ונעצר".
אחרי שבילינו את שלושת השיעורים הראשונים בשחייה לא ברורה על הצד, שוקעים, מפרפרים - בשיעור הרביעי הדברים התחילו לקרות. הרגשנו שאנחנו שוחים. במקום לחבוט במים בכוח אנחנו חותכים אותם בשקט. בתנועות חתוליות. כמעט בלי להתאמץ. בשיעור החמישי - שלב הנשימות - הבנו שהשמחה הייתה מוקדמת. לנשום? יחד עם תנועות גוף? אני הולך לאיבוד. אני משקולת. הצילו.
"זה כמו לרכוב על אופניים", אומר גדי. "כשהיינו ילדים נפלנו וקמנו, וקמנו ונפלנו. ההבדל הוא שכילד אתה מוכן לסבול ובעיקר אין לך אגו. כל למידה חדשה מחייבת להניח את האגו בצד. להזדכות עליו". אנחנו מסתכלים בקנאה על הבנות מהקבוצה המקבילה מפלחות את המים, וגדי ממשיך לזרות מלח. "נשים, כמו ילדים, עובדות בלי אגו. גבר, מה שלא ילך בכוח ילך ביותר כוח. אי אפשר ללמוד ככה. צריך לבוא צנוע".
שיעורים 6-7: פחות כוח - יותר מהר
בשיעור השישי והשביעי אנחנו נופלים וקמים. לאט לאט הופכים כל התרגילים שלמדנו לתנועה אחת ארוכה. מתחת למים אנחנו מנסים להתרכז בכל המשתנים במשוואה. לפעמים זה גם מצליח. פריצות דרך קטנות ממלאות אותנו אושר גדול. אבי המדריך, שהופך לאב הרוחני שלנו, לא מפסיק לעודד ולדחוף אבל בכל פעם שהוא נכנס להדגים במים, אנחנו נכנסים לדיכאון. הדבר היחיד שמבדיל בין האיש לדג הוא בקבוק הדיאט קולה שהוא סוחב איתו לכל מקום.
"כל ההבדל הוא בשיטת הלימוד", אומר אבי. "השיטה כל-כך יעילה שאתה יכול להביא כל אדם למצב שחייה בתוך עשרה שיעורים. אני מגיע מהשחייה המסורתית, ושם אתה משקיע הרבה יותר כוח, זה יותר הישרדות. בהתחלה גם לי זה נראה מוזר, אבל מהר מאוד גיליתי שב-TI אתה מוציא הרבה פחות אנרגיה ושוחה הרבה יותר מהר".
אבל כדי לשחות מהר, צריך ללמוד לאט. אחד המאפיינים הבולטים של שיטת TI הוא התרגול האיטי והכל-כך מדויק של כל תנועה. יש רגעים שבהם אתה מרגיש כאילו הכניסו אותך לעולם דמיוני שכולו הילוך איטי. "בשיטה המסורתית אתה מגיע מהר מאוד לדופק מואץ", מסביר גדי. "אבל בדופק גבוה אי אפשר להתרכז - ואז גם אי אפשר ללמוד. אנחנו מלמדים שחייה בדופק נמוך. זאת הסיבה שגם אתה יכול ללמוד, וגם אישה בת 60 שלא שחתה מעולם".
שיעורים 8-9: היי, אני שוחה
בשיעור השמיני והתשיעי אנחנו כבר שוחים. ממש שוחים. למשקפות שלנו מחובר "טמפו טריינר", מכשיר קטן וצפצפן שמגדיר את קצב השחייה. כל ביפ מסמן את האות לחתירה. אבי סופר בכמה תנועות אנחנו צולחים את הבריכה. מציג על הלוח הלבן את ההישגים שלנו. מצלם אותנו בלי הפסקה כדי להמחיש לנו מה מצריך תיקון, שיפור, השחזה. ואנחנו שוחים, ושוחים.
בבריכה של כוכב יאיר, המבטים המזלזלים משתנים לאט לאט. אפילו סמי המציל, הר השרירים המופקד על הבריכה, ששאל אותי רק לפני חודש וחצי אם אני שוחה את "החרטא הזה", מהנהן בהערכה. ביום שישי אחד ניגש אליי לפתע אחד השחיינים בבריכה ואומר לי " אתה שוחה כל-כך יפה, אני מקנא בך".
שיעור 10: "מתנה לחיים"
אנחנו מגיעים לשיעור האחרון ברגשות מעורבים. מצד אחד, אנחנו אנשים שונים מאלו שקפצו למים לפני עשרה שבועות. מצד שני, ככל שאתה מתקדם ושוחה טוב יותר, אתה מבין שיש עוד כל-כך הרבה לשפר ולהשחיז.
"אני תמיד אומר לאנשים שמגיעים אלינו בלי לדעת לשחות 'תנו לי עשר שעות, אני אתן לכם מתנה לחיים'. כי קודם כל זה מציל חיים", משיב לי גדי כשאני אומר שמצפה לי דרך ארוכה. "אתה יוצא מכאן עם סט כלים שאם תתמיד בהם תשחה טוב יותר מיום ליום, משנה לשנה. אבל, זה יותר מזה. זה מסע. יש ביפנית מונח שנקרא 'קאיזאן', שמשמעותו שיפור תמידי. ברגע שיש לי עניין ותוכן אני ממשיך. תוצרי המשנה הם כושר וחיטוב".
סוף דבר: הדג הפנימי שלי יוצא החוצה
"הקורס פשוט שינה את החיים שלי", מצהיר בלהט שי ארבעה חודשים אחרי השיעור המשותף האחרון שלנו. "כשהתחלתי יכולתי לשחות כמה בריכות חזה, אבל הייתי מתעייף. לא היה לי מושג איך שוחים חתירה. היום אני שוחה בטירוף. בין 2-2.5 קילומטר שלוש פעמים בשבוע. ירדתי שמונה קילו. הפסקתי לעשן. אני מרגיש נפלא פיזית, ואני מרגיש שאני נראה מעולה, לפחות בעיני עצמי. לפני הקורס לא עשיתי כלום, ותאמין לי שניסיתי הכל. הפכתי למטיף גדול של TI – אנשים ראו את השינוי שזה עשה אצלי ולקחו את הקורס".
גם פיני, הזרקן של הקבוצה, מבסוט מההחלטה לקחת את הקורס. "לא באתי כדי לצלוח את הכנרת, רציתי לשפר את השחייה וגם להיות קצת עם עצמי", הוא אומר. "ההתחלה היתה קשה. בשיעורים הראשונים הרגשתי חוסר אונים, הכל התבלבל לי, כמעט נשברתי. ואז, באחד השיעורים פתאום נפל האסימון והכל הסתדר. זה היה כיף גדול להצליח".
ואני, אחרי עשרה שיעורים והרבה מאוד שעות מים אני אדם אחר. רפוי יותר. מהיר יותר. צנוע יותר. כי TI היא גם שיעור פילוסופי לחיים. מלמדת אותך שאתה מסוגל לבלוע מים, לתת לאגו לשקוע, לקום, ליפול, להתרגש, להתייאש עד לרגע המופלא ההוא שבו הכל מתחבר, ואתה מבין שהפכת מגולם לפרפר.
אני אולי לא שוחה כמו דג, אבל אני שוחה טוב יותר ממה שאי פעם שחיתי. מבין את המים. את מגבלות הכוח. מחליק לתוכם בתנועות עדינות, ארוכות בזמן שאני מחייך כמו דביל לקרקעית הבריכה. מביט לאחור, על השחיינים שמכים במים בכל הכוח, וצועק להם מתחת למים: תהיו רפויים יא דבילים, תהיו רפויים.