יש כמה דברים שגבר צריך לעשות בעצמו, בלי שהאישה שלו תדחוף את האף: להוריד פורנו, לשחק פרואבולשן בפלייסטשן, לעשות ערב בירה וכדורגל עם החבר'ה ולתקן כל בעיית אינסטלציה עם קצת איזולרבנד. לגיטימי. הבעיה מתחילה כאשר הגבר טועה לחשוב שהוא גם יכול להתלבש לבד.
תפיסה זו מקורה בחשיבתו הפרקטית של הגבר: לא מקובל להסתובב עירום, לכן צריך ללבוש משהו כשיוצאים לרחוב. היגון פשוט. והלוא ש', החבר שלי, מחשיב את עצמו כגבר הגיוני.
הגיוני או לא, ש' לא יודע להתלבש לבד. זאת עובדה שקצת קשה להוכיח לו, כיוון שמבחינתו "להתלבש" פירושו לצאת מהבית עם מכנסיים, חולצה ונעליים. אלמנט הבחירה בין פרטי לבוש שונים נעלם מעיניו בשעה שהוא שולף מהארון את הדבר הנקי הראשון שהוא מוצא. זאת יופי של שיטה לחסוך זמן, הוא הסביר לי פעם. חמוד. הוא לא מבין שהזמן שהוא חוסך בבחירת בגדים יחזור אליו בצורת שנות בצורת ארוכות, כאשר אף בחורה עם עיניים לא תסכים לצאת איתו. למזלו של ש', בינתיים יש לו חברה עם הרבה סבלנות וקיק ל"יופי פנימי". אבל אתה יודע איך זה עם יופי פנימי, קצת קשה לאתר אותו מתחת לחולצה של מפעל הפיס וסנדלי שורש.
עכשיו, אני לא יודעת מה יותר גרוע: לזרום עם האינטואיציה האופנתית של ש' כשהוא לא מתאמץ בכלל, או לצאת איתו לדייט כשהוא אשכרה מנסה. את התשובה לשאלה הזאת גיליתי לפני חודשיים, כשהשוגר דדי לקח אותי למסעדה אסיאתית. כשרה, רחמנא ליצלן.
אני לא מתכוונת להלאות אותך, הקורא הנדיר שצלח כבר שלוש פסקאות של הטור הזה, בלתאר מה אני לבשתי. כלל, למדתי שכשמתארים לגבר פריט לבוש חשוב לשמור על מילים קצרות: שחור, קצר, מחשוף. על כל פנים, מכיוון שהמדור הזה נושא על כתפיו את האחריות הכבדה של לשפר את החוש האופנתי שלך, אני אאלץ לרדת לפרטים בתיאור הגורדובה של ש': הגבר שלי (שלי? אני לא מכירה את האיש הזה), הגיע במכנסיים בצבע קרם (זוכר איך נראית האסלה שלך? אז כזה), נעלי ספורט שחורות, חולצה לבנה עם פסים בצבע סגול וכתום (הוא חשב שבגלל שהם דקים אני אעלים עין), והשיא – שרשרת עבה עם תיליון של סלע קטן שכולה אומרת "הייתי מסטול כשהמוכר בראס אל שטן דחף לי אותה".
אוי, אני חושבת שעלה לי קצת קיא. קבבוני טחול עם סושי זה לא משהו שבחורה צריכה לאכול אחרי חצות, בטח לא כשכותנת הפסים של יוסף מרצדת מולה במופע פסיכודלי. "זה... אמממ, חדש?" אני מצביעה בחרדה על תפלצת הבד שעוטפת את החבר שלי. "לא" הוא מחייך בגאווה, "אבל חשבתי שיהיה נחמד להשקיע קצת, את תמיד אומרת שאני סתם זורק על עצמי מה שאני מוצא בארון". אני מחייכת בחזרה. "ידעתי שתאהבי את החולצה, זה עם פסים לאורך כמו שלימדת אותי, אמרת זה מרזה, נכון?" אומייגוד, יצרתי מפלצת!
"ואיך השרשרת?" הוא תולה בי מבט נרגש.
"היא.. מיוחדת. ממש וינטג'".
"וינ-טאץ'? זה צבע?"
"לא, מאמי, זה כמו רטרו".
"את חייבת להסביר לי את זה בעברית, אחרת אני לא אבין אם זה טוב או רע".
"זה לא חשוב עכשיו. תגיד, איך הנודלס?"
את הדרך הביתה עשינו בשתיקה. ש' שלח לי מדי פעם מבטי "מה עשיתי?" שלא השאירו מקום לנזוף בו. את השרשרת הסוררת העלמתי ברגע שהיא ירדה מצווארו, אבל בחולצה לא היה לי אומץ לגעת. עכשיו תאכלי את הדייסה שבישלת, אמרתי לעצמי, גם אם יש לה טעם של כביסה מהאייטיז.
הנה דבר אחד שלמדתי מהחוויה הזאת: תני לו לנסות לבד, אבל אף פעם אל תהיי מעורפלת בדרישותייך. כשאת ממליצה לגבר שלך ללבוש בגדים פחות חיוורים אל תתפלאי לראות אותו חנוט בחולצת פולו ורודה שאיזו מוכרת מצאה לנכון לדחוף לסטרייט האומלל הראשון שנקרא בדרכה. ואם כבר הזכרתי חולצות ורודות, זה בהחלט מחמיא לגברים שמחזיקים מראה בחדר. כל השאר עדיין לא מוכנים לשינוי.
טוב, חבוב. בוא נדבר ברור
אל תדאג, אני אפשט לך את זה: גם כשאתה חושב שאתה משחק על בטוח עם טישרט וג'ינס לא קרועים מדי – יש הרבה מקום לטעויות. כל כך הרבה מקום שאפשר לדחוף בו פיל לקוי אופנתית שלם (וחולצת הפילים מהפעם הקודמת היא רק דוגמה אחת) – זה מתחיל במכנסיים שנגמרים מוקדם מדי, כלומר מתחת לברך או אפילו מעליה. תראה, זה מאוד פשוט: מכנסיים צריכים להיגמר איפה שמתחילה הנעל. אתה צריך להרגיש בהם נוח, ואם הם גדולים עליך אל תתבייש לחגור. חגורות כאמור נועדו להציל חיים והדבר יפה גם באופנה.
אבל עזוב, אם החגורה מפחידה אותך תתחיל במכנסיים במידה שלך שלא חושפות חריצים מיותרים. אם זה לא ג'ינס אז שחור או חום זה גם בסדר, אנחנו לא רוצים להסתכן בשילובי צבעים בשלב הזה.
גם בעניין החולצה יש כמה כללים בסיסים: שחור וכחול כהה (המוכרת תקראה לזה "נייבי", אל תיבהל) הם כמעט תמיד בחירה טובה. צבעים בהירים זה יופי, כל עוד אתה לא נראה כמו טוש. ובחייאת, תנסה פעם אחת ללבוש חולצת כפתורים. לגבי פסים והדפסים – אנחנו עוד נגיע לשם, כרגע חלק זה השחור החדש שלך.
לסיכום, אם תצליח לזכור רק דבר אחד מהטור הזה כדאי שזאת תהיה העצה הבאה: בחיים אל תתפתה לקנות חולצה בסיני או בהודו! אם אלוהים היה רוצה לראות אותך לובש ערסל מתוצרת מקומית, הוא כבר היה מעביר את הטיפול בסמים לידיים אחרות.