עינת הראל גרמה לי לעבור אונס. שכולם יידעו, היא רצחה את נפשי

לעינת הראל – או "המאדאם של תל אביב", הכינוי שדבק בה כשהורשעה בשנת 2017 בניהול רשת בתי בושת בעיר – יש סטנדרטים גבוהים בכל הנוגע להיגיינה. "עינת היא חולת ניקיון", מספרת דנה (שם בדוי). "היא טוענת שיש לה OCD, והיא מתפוצצת בעצבים על לכלוך. היא בעצמה כל היום מנקה בטירוף, ודורשת מהבנות שבמיטה שהסדין יהיה הדוק, שהכל יהיה כמו בצבא, 'על השורה'. את הקונדומים היינו חייבות לזרוק אחרי השימוש לשקית שחורה ייעודית, ולא בפח הגדול. אוי ואבוי אם במקרה היית מתבלבלת".

כי מה היה קורה?
"היא הייתה מתחילה לצעוק ולהשתולל, להגיד, 'מפגרת, מה את עושה? זה יכול לטפטף בדרך לפח האשפה'. אני חושבת שהיא הייתה מנסה לטשטש ראיות, שהמשטרה לא תמצא קונדומים".

לפני כשלושה שבועות פשטו שוטרים על בניין בבני ברק בעקבות תלונה על כך שבמקום פועל בית בושת. בפשיטה נמצאו טלפונים ניידים ששימשו על פי החשד לתיאום פגישות עם לקוחות, וכן אביזרי מין שונים. לאחר הפשיטה נעצרה הראל – מי שבפרשה הקודמת נידונה ל-44 חודשי מאסר בגין סרסרות, החזקת מקום לשם זנות ועבירות כלכליות – בחשד שחזרה לסורה וניהלה במשך שלוש שנים את בית הבושת. בחקירתה טענה שהמקום שימש בכלל כבית קפה, מקום שלקוחות הגיעו אליו "לשתות כוס קפה ולדבר"; השבוע שוחררה למעצר בית בתנאים מגבילים, וכעת היא ממתינה להחלטת הפרקליטות בעניינה.

בפרשה הקודמת נידונה עינת הראל ל-44 חודשי מאסר בגין סרסרות. החודש נעצרה בחשד שחזרה לסורה וניהלה במשך שלוש שנים את בית הבושת בבני ברק. דנה: "המקום פעל בדירת שלושה חדרים שהיא כביכול גרה בה"

מי שהגישה את התלונה למשטרה, ובשבוע שעבר התעמתה עם הראל בחדר החקירות, היא דנה – שורדת זנות שלדבריה עבדה במשך 12 שנים ב-52 בתי בושת, אבל בבני ברק נשברה.

היא הגיעה לשם דרך מודעה בפייסבוק, בדיוק כמו שקרה לפני 15 שנה, כשנכנסה לתעשיית המין. "אז ראיתי מודעה שגייסה בחורות למקום בראשון לציון", היא נזכרת. "היה כתוב ש'אם את רוצה להיות עשירה תתקשרי, מדובר רק במסאז'". אלא שהמסאז' הפך לשירותי מין, ודנה התגלגלה לזנות. "זה נבע מחוסר ברירה", היא אומרת. "אני פוסט-טראומטית, מזונות מהאבא של הילד שלי אין לי, רק שכירות זה 5,000 שקל". אבל לפני שמונה חודשים היא החליטה לצאת מזה.

היום שבו הנפש אמרה "די" היה בחודש מאי האחרון, אז הגיע לבית הבושת בבני ברק לקוח חרדי עם דרישות ספציפיות. "חשבתי שזה אמור להיות סשן רגיל, אבל רגע לפני הכניסה לחדר עינת אמרה לי שאני צריכה לשכב איתו בלי קונדום", מספרת דנה. "רק אחר כך הבנתי שהבחור ביקש לעשות איתי סקס בלי קונדום תמורת 20 אלף שקל".

ביקש ממי?
"מעינת. היא לקחה חצי מהסכום ואמרה לי לשכב איתו בלי קונדום, שזה לא דבר שקורה בתחום הזה. אין דבר כזה, בשום בית זונות".

מה בדיוק היא אמרה לך?
"היא אמרה, 'תעשי איתו קצת, תנסי לרמות שרק יחשוב שזה בלי קונדום', אבל איך אפשר לרמות".

מה קרה בחדר?
"זה היה שלוש שעות של אונס. בכל חדירה שלו הרגשתי שאני נרצחת, נכנסתי לניתוק מוחלט. כשחזרתי הביתה דיממתי מאיבר המין בצורה מטורפת, וזה לא שהייתי במחזור. הגוף היה פשוט בטראומה".

אמרת שזה לא דבר שקורה בתעשיית המין. את יודעת למה באותו יום זה כן קרה?
"הקליינט בחר ספציפית בי, והוא שילם המון. בדרך כלל הוא היה משלם 6,000–7,000 שקל גג, ולפי 'חוקי בית הזונות' עינת הייתה אמורה לקחת רק 1,800 שקל על השלוש שעות שהוא זיין אותי. אבל היא לקחה 10,000. היא גרפה את הכסף שלי ואת ה*** שלי".

על הלקוח את כועסת באותה מידה?
"לא, הוא היה בסדר. כקליינט הוא סגר איתה מה הוא בא לקבל, הוא לא אשם. זו היא שאנסה אותי, היא זו שגרמה לי לעבור אונס בכפייה. היא ידעה שאני בפוסט-טראומה מאונס, שאני חלשה, שאין לי כוחות, שאני לא מאמינה לאף אחד. כל הזמן פחדתי לנשום ולזוז שם. מה שקרה באותו יום החזיר אליי בבת את הזיכרונות ממה שעברתי מגיל 6, כשהייתי שוכבת במיטה ומסתכלת על התקרה ורק מחכה שהם יסיימו".

בהלוויה של אבא צעקתי שאנסו אותי

אנחנו מדברות בדירתה במרכז הארץ. זה בית חם, מואר, מסודר, עם מטבח מצוחצח ומקרר מלא בכל טוב. דנה (40) מתגוררת כאן עם בנה, תלמיד מצטיין שהיא משוויצה בו בכל הזדמנות. היא אישה חיונית, נקייה ומטופחת מאוד, נראית אולי כמו פקידה בקופת חולים. לא כמו ניצולת זנות ואונס.

על בית הבושת בבני ברק מספרת דנה: "זה בניין רגיל, לא היית חושדת שיש שם בית זונות. יש שם כניסה למשרדים וכניסה נפרדת שמובילה לדירה של עינת. זו דירה מטופחת, היא שיפצה אותה. רוב בתי הזונות מוזנחים, אבל אצלה לא"

ג', קרוב משפחה, אנס אותה שוב ושוב עם מי שהיה חברו הטוב. זה נמשך שש שנים, מגיל 6 עד 12. "גרנו אז אצל קרובת משפחה, אמא שלו. ההורים עבדו שעות ארוכות, והוא היה אמור להיות המבוגר האחראי ששומר עליי", היא מספרת. "הם אנסו אותי במשך שעות כל פעם, משמיעים את 'נובמבר ריין' של גאנז אנד רוזס ואונסים אותי לצלילי השיר. ג' היה אפילו שם בנדנה על הראש כמו הסולן, אקסל רוז. הם היו מתאמנים עליי בסקס, כדי שיידעו מה לעשות עם אחרות. זה מטריף אותי עד היום, פות של ילדה בת 6? אין שם כלום!".

לפני כחמש שנים הגישה דנה תלונה במשטרה נגד השניים. אלא שהפרקליטות סגרה את התיק בטענה להתיישנות ולרשלנות של הרשויות, "וכך הופקרתי על ידי בית המשפט. פשוט לא היו מספיק חומרים להרשיע אותם".

איפה הייתה המשפחה שלך כשהדברים קרו?
"אבא שלי טען בחקירה שאני מדמיינת. מעולם לא סלחתי לו על זה, לא היה בינינו שום קשר אחר כך. הוא מת מאלכוהול לפני כעשור, ובהלוויה שלו השתוללתי וצעקתי שאנסו אותי ברחוב. הם מצדם קראו לי חולת נפש, זה היה יותר קל להם מאשר לשמוע שנפשי נלקחה בגיל 6".

היום את בקשר עם מישהו מהמשפחה?
"לא, לעולם לא".

"עינת אמרה לי שאני צריכה לשכב עם לקוח חרדי בלי קונדום תמורת 20 אלף שקל, ולקחה חצי מהסכום. בכל חדירה שלו הרגשתי שאני נרצחת. הוא לא אשם, הוא היה קליינט שסגר מה הוא בא לקבל. זו היא שאנסה אותי"

שלוש השעות עם הקליינט החרדי הציפו את דנה. הפצע מהילדות נפתח, והיא הסתגרה. "חזרתי הביתה וכמעט לא יצאתי במשך ימים. רזיתי בצורה מטורפת, רוב הימים הייתי שוכבת במיטה בכאב עצום", היא מספרת. "אבל בסוף לקחתי את ההחלטה שאני חייבת להפיל את עינת".

מה עשית?
"הגעתי לתחנת משטרת בני ברק, סיפרתי שאני מוכרת כקורבן סחר בבני אדם (דנה הוכרה ככזו לאחרונה, לאחר שסיפורה נידון בכנסת – אפ"ב) ושאני רוצה להגיש תלונה. ביקשתי שיסייעו לי ושינסו להביא חוקרת שתבין את המצב".

לא פחדת?
"לא, אין לי פחד יותר. אני מפחדת רק לחזור שוב לבית זונות, וידעתי שלא אוכל לחיות עם תיק אונס נוסף שייסגר. עינת היא הסרסורה הכי קשה שעברתי, היא שברה אותי, היא ריסקה אותי נפשית".

אם היינו עכשיו בבית משפט, אני מניחה שהיית נאלצת להתמודד עם השאלה למה את מתייחסת למקרה עם אותו חרדי כאונס. כשנכנסת איתו לחדר לא הסכמת בעצם לתנאים שלו, שלה?
"גם אם ארצה לחפף את זה ולנסות לחשוב, כמו שהיא גרמה לנו להאמין, שזה מבחירה ושאת עושה מלא כסף – אני לא אצליח. לעולם לא אשכח מה עברתי אצלה, אין דרך לצאת מזה".

התקופה הקשה ביותר, אומרת דנה, באה דווקא לאחר מה שקרה ביום ההוא. "המשכתי לעבוד שם כי לא הייתה לי ברירה, ועינת הייתה מתקשרת ושואלת 'איך את עם מזומנים?', מושכת אותי שוב אליה. יום אחד בדרך למשמרת עברתי ליד חנות טמבור וקניתי ספריי צבע, רציתי לתעד את מה שקורה שם ולהעלות לטיקטוק ולהתאבד במקום. לרסס על הקירות שכולם יידעו שעברתי אונס בכפייה, שכאן נלקחה נפשי, כאן נלקח גופי, שמעולם לא רציתי להיות זונה, שכל חיי חלמתי שזו תהיה פעם אחרונה. רציתי למות, ושכולם יידעו שעינת רצחה את נפשי, שאנשים יבינו שכל כך סבלתי. כמה בחורה יכולה להיות רק גוף למכירה? אני רק רוצה חיים הוגנים לי ולבן שלי".

עינת קונה מלא ממתקים

בסבלנות, בפרטי פרטים, דנה מספרת על עשרות בתי הבושת שעבדה בהם; לבני ברק הגיעה לאחר מספר שנים בבית בושת בתל אביב שפעל בבניין משרדים ("זה מקום גדול, שתי קומות, שעובד כבר 20 שנה ללא מפריע. בכל משמרת יש שם 16 נשים, רובן אמהות, שיושבות ומחכות לקליינטים במרתף חשוך וצר מתחת לבניין"). דנה למדה שם על בשרה למה המקום נחשב קשה אפילו בסטנדרטים של תעשיית המין: "היו שם הרבה עבריינים מרמלה ומלוד, אנשים מאוד קשים. לא שרדתי שם משמרת של יותר משעתיים, הבנות היו לוקחות סמים בשביל לנסות ליהנות. בשנים הראשונות הייתי עושה בעצמי שורה-שתיים של קוק בכל משמרת, אבל מאז שאני אמא הפסקתי".

מתי עברת לעבוד אצל עינת?
"לפני שנה, כשראיתי את המודעה בפייסבוק. ידעתי מי היא, כי השם שלה מסתובב בין הבנות שעברו אצלה דברים קשים. הן דיברו על יחס מאוד קשה, על ריבים, צעקות, צרחות".

את בעצמך נתקלת בהתנהגות כזאת שלה?
"כן, היא גם הייתה מרביצה מכות. באחת הפעמים בחורה איחרה, ועינת ממש כעסה. הן התחילו מכות לידי ואני הפרדתי ביניהן. היא הייתה רעה לבנות, חוץ מאחת שהיא כאילו התנהגה אליה יפה וגם נתנה לה להיות פקידה, אבל גם אותה היא הייתה מקללת ואומרת לה כל הזמן שהיא מכוערת".

קרוב משפחה של דנה אנס אותה שוב ושוב עם מי שהיה חברו הטוב. זה נמשך שש שנים, מגיל 6 עד 12. "הם אנסו אותי במשך שעות כל פעם, משמיעים את 'נובמבר ריין' של גאנז אנד רוזס ואונסים אותי לצלילי השיר"

איך נראה המקום הזה בבני ברק? אפשר להבין מבחוץ מה קורה בפנים?
"מדובר בבניין רגיל, בחיים לא היית חושדת שיש שם בית זונות. יש כניסה למשרדים שעובדים שם וכניסה נפרדת שמובילה לדירה של עינת, דירת שלושה חדרים שהיא כביכול גרה בה. חדר אחד באמת משמש כחדר השינה שלה, ולפעמים היא נותנת ללקוח להמתין בו. יש שם מסך טלוויזיה ענק שהיא צופה בו כל היום במה שמתרחש במקום, בדירה מותקנות מצלמות. על השולחן שלה יש עשרות טלפונים ופנקס שבו היא רושמת כניסות ויציאות".

איך נכנסים?
"יש כפתור אינטרקום. כל בחורה לפי התור צריכה לפתוח לקליינט את הדלת, ומשם היא מובילה אותו לפרוזדור עם שתי דלתות נעולות שנפתחות באישורה של עינת. בסופו נמצאת הדירה".

הדירה יפה?
"כן, מטופחת, היא שיפצה אותה. רוב בתי הזונות מוזנחים, אבל אצלה לא. היא גם קונה מלא ממתקים ואוכל, ואת הקונדומים וחומרי הסיכה. ברוב המקומות מכריחים את הבחורה לקנות את הפריטים האלה, אבל היא בעיקר כל היום בטירוף של ניקיונות".

איך היא התייחסה אלייך?
"בהתחלה יפה, ביום הראשון היא אפילו נתנה לי במתנה קרמים יקרים. אף פעם לא קיבלתי מתנות בבית זונות, אז חשבתי שאולי יהיה בסדר. ישר מורגש שהיא אחת שעברה בית סוהר ומשופשפת, כי היא יודעת איך להתנהל בעולמות האלה. אגב, היא מעולם לא הייתה זונה, רק סרסורה. עד כמה שאני יודעת, היא התחילה עם זה כשהרווחה הציעה לה לגור בפחונים עם הילדים שלה, והיא לא רצתה ופתחה בית זונות".

"המשכתי לעבוד אצל עינת כי לא הייתה לי ברירה. היא הייתה מתקשרת ושואלת 'איך את עם מזומנים?', מושכת אותי שוב אליה. יום אחד בדרך למשמרת קניתי ספריי צבע, רציתי לרסס על הקירות שעברתי אונס בכפייה ולהתאבד במקום"

את הראל הכירו בתעשיית המין בשם "תפוזינה", על שם צבע השיער שלה. הלקוחות, מספרת דנה, קראו לה "ענת"; רק העובדות התבקשו לקרוא לה בשמה. אבל תפוזינה או עינת, דנה למדה מהר מאוד להכיר את הסגנון הייחודי שלה. "היא הייתה אומרת לי כל הזמן, 'את לא שירותית. את חייבת לתת ללקוח שירות, כי הוא בא לקבל חברה טובה'. באף בית זונות אחר שעבדתי בו לא נאמר לי שאני חייבת לאהוב את הבן אדם, להרגיש רגשות אותנטיים, אבל ככה עינת החליטה".

איך היא התנהגה עם הלקוחות?
"היא הייתה יכולה לפוצץ מכות גם אותם. היא אגרסיבית ואלימה ברמה גבוהה, והיא יודעת איך לריב. בטח למדה את זה בנווה תרצה".

לך היא הרביצה?
"גם אני אלימה ולא פראיירית, אז לא חטפתי ממנה מכות, אבל היא הייתה צועקת עלי המון. הייתה לה גם השפעה עליי, למשל נהוג לשלוח ללקוח תמונת גוף של הזונה שתעניק לו שירות, ואני אף פעם לא הסכמתי שיצלמו את הגוף שלי. אבל היא הצליחה לשכנע אותי, צילמה את הגוף שלי ושלחה ללקוחות".

איך היא דיברה איתך?
"היא הייתה אומרת לי כל הזמן: 'זו המשמרת האחרונה שלך, הלקוחות שלך לא חוזרים כי את זונה גרועה'. רוב הסרסורים שעבדתי איתם לא העזו להתעסק איתי, אבל היא – לא היה אכפת לה מכלום. יום אחד הייתי צריכה לאסוף את הבן שלי וזה לא בא לה טוב, אז היא התחילה לצעוק: 'את לא זונה אמיתית, את לא מחייכת, זה נראה כאילו אונסים אותך'".

איך הרגשת?
"ליפול עם סרסורה כזו זה להרגיש שאת נשלטת על ידה. אם לא הייתי מסכימה להיכנס עם לקוח כי הוא הגעיל אותי, היא הייתה יורדת עליי ואומרת שאני הורסת לה את המקום. היא גרמה לנו להרגיש שאנחנו כאילו בוחרות, אבל היינו כנועות ומנותקות. אף אחת לא עבדה שם מרצון. היא ידעה באיזו טכניקה להפיל אותנו, היא מנצלת בנות שאין להן שום אלטרנטיבה".

לפעמים זה נמשך 12 שעות

סמים היו חלק מהשגרה, ודנה מספרת שלא רק העובדות הכניסו אותם אל בית הבושת. "יום אחד עינת באה עם שקית מלאה באקסטות (כדורי אקסטזי) ואומרת לי, 'את רוצה?". התפוצצתי ואמרתי לה, 'אני נראית לך אחת של אקסטות?'. היא ענתה לי, 'הרי את לוקחת MDMA'".

וזה נכון?
"כן, אבל רק לטיפול בפוסט-טראומה כשהיא מתפרצת. אני לא נרקומנית, אבל מבחינתה של עינת הייתי שווה חתיכת כדור, גופה למכירה. ואת יודעת מה, אני מודה שלא הייתי שירותית, כי עבורי לשכב עם גבר היה סבל. אבל אם חלילה מישהו היה מתלונן עליי, הלך עליי וחסר לך שהיית משקרת לה. היא הייתה עוברת בין החדרים ושומעת מבעד לדלת את הצלילים של החדירה, את המכות הקטנות של חיכוך הגוף. היא הייתה חייבת לשמוע את התקתוקים של האקט, ואם היא לא הייתה בטוחה, היא הייתה שואלת את הלקוח שיצא איך היה".

דנה: "עינת הייתה אומרת לי, 'את חייבת לתת ללקוח שירות, כי הוא בא לקבל חברה טובה'. באף בית זונות אחר שעבדתי בו לא נאמר לי שאני חייבת לאהוב את הבן אדם, להרגיש רגשות אותנטיים. אבל ככה עינת החליטה"

תתארי לי יום עבודה.
"אצל עינת עובדים יום כן ויום לא, גג שלוש פעמים בשבוע. משמרת בוקר מתחילה בשעה 10, אבל מגיעים ב-9:30 וחסר לך שתאחרי. האווירה מאוד מתוחה, ואת אף פעם לא באמת יודעת מתי המשמרת תגמר. אם בחורה מאחרת, את צריכה להמשיך לעבוד. לפעמים זה נמשך 12 שעות, עד 21:30. המטרה היא להספיק כמה שיותר קליינטים, 10–30 במשמרת. אני לא הייתי מסוגלת, קיבלתי גג 10–15".

איך התנהלו העניינים הכספיים?
"לפני שאת נכנסת עם הקליינט לחדר את חייבת לתת לה חצי מהסכום. הם משלמים 400 שקל ל-20 דקות, 600 לחצי שעה, 1,200 לשעה שלמה. במשמרת לילה מרוויחים בממוצע 4,000 שקל, ובבוקר 1,500–2,000. אומרים שזונות מרוויחות הרבה כסף, אבל הכסף מלוכלך וחסר ברכה, מה גם שאחרי יומיים תבזבזי הכל כי כל כך רע לך".

פחדת ממחלות?
"אני רוצה להפריך מיתוס: הזונות הן הכי נקיות. הן שומרות מאוד על אמצעי מניעה, מבצעות בדיקות כל הזמן. אנחנו אובססיביות לגבי הנושא".

מה היה הפרופיל של הנשים שעבדו שם?
"בנות רגילות, בדיוק כמוני. אם תעברי מולן ברחוב, לא תדעי שהן זונות. גם ילידות הארץ, גם עולות חדשות. רובן חד-הוריות עם שניים-שלושה ילדים".

מי היו הקליינטים?
"בעיקר חרדים, וגם אנשי עסקים, מילואימניקים, סוחרים מבורסת היהלומים. כמובן יש את זה שאשתו במחזור או יולדת, וגם סתם אנשים. לא היה מישהו מפורסם".

היו לקוחות שנחקקו בזיכרון?
"היה בן שהביא את אבא שלו על כיסא גלגלים, ואני הייתי צריכה לשכב איתו. כמובן שאיך שעינת הציגה את זה, אני בחרתי להיכנס עם גבר נכה למיטה".

תגידי, היא יודעת שאת זאת שהגישה עליה תלונה במשטרה?
"קודם כל אני לא היחידה, יש עוד בנות שלקחו מהן עדות. אבל כן, אני חושבת שהיא יודעת. אני גם מבינה שיהיה מאוד קשה להאשים אותה באינוס, אבל לדעתי היא כן תואשם בסרסרות, החזקת בית בושת וסחר בבני אדם. המשטרה בבני ברק עשתה איתי תיקון, הם התייחסו לתלונה והתנהגו אליי מדהים. גם אני עשיתי שיעורי בית, כי אני רוצה צדק. יש הרבה דברים שתיעדתי, דברים שצילמתי. גם את היום עם החרדי ההוא".

למה לדעתך עינת המשיכה לסחור בנשים אחרי שישבה בכלא?
"אני חושבת שהיא סרסורה סדרתית, התמכרה לכסף קל. היא יושבת רגל על רגל, הבחורה עוברת גיהינום בחדר, אבל מבחינתה היא פשוט שטר. היא מכורה לזה כמו שהזונות מכורות לבתי זונות, היא לא יודעת לעשות משהו אחר".

הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי, "רצחת אותי"

אחרי התלונה והפשיטה בא העימות, ובו דנה השמיעה את טענותיה מול הראל עצמה. "נכנסתי לחדר עם נציגה ממרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שישבה והחזיקה לי את היד", היא מספרת. "עינת ישבה מולי עם דף ועט ורשמה כל דבר, היא כנראה מיומנת מאוד בחקירות משטרתיות ובעימותים".

מה אמרת לה?
"הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי, 'את רצחת אותי חיה, רציתי לפרסם את מה שעברתי ולהתאבד. תתביישי לך, הכרחת אותי לקיים יחסי מין עם זנאי בלי קונדום'".

איך היא הגיבה?
"היא התחילה לצרוח שהיא רוצה שיבדקו אותי במכונת אמת, אז אמרתי שאין לי בעיה. בשלב הזה הטון שלה התחיל לרדת, כי היא נבהלה. ואז היא התחילה להטיח בי שאני שקרנית, שכולם שונאים אותי, שאני בחורה נקמנית ושאני רוצה להרוס לה ולבת שלה את החיים. אנשים לא יודעים את זה, אבל לעינת יש בת שבמקצועה היא עורכת דין ומתנדבת בארגונים שפועלים נגד זנות. הזכרתי אותה בעימות, ועינת ישר אמרה, 'אני אזיין אותך'. באחת הפעמים אמרתי לה, 'כבר כל כך זיינת אותי, איך את יכולה עוד?".

מה לגבי הטענה שלה שהמקום בבני ברק היה בסך הכל בית קפה?
"זה נכון שהיינו מכינות קפה, אבל אחר כך היינו עולות עם הקליינטים לחדרים שבהם היו מיטות רגילות, אפילו לא מיטות מסאז' כמו בכל המקומות שמציגים את עצמם כשירותי עיסוי".

"עברתי הכל בזנות ושרדתי, אז אני לא חוזרת לעולם הזה, אבל את המחיר ששילמתי אצל עינת לא אשכח. שילמו לי אלפי שקלים בעד גופי ונפשי. את הגוף הפיזי אפשר לשטוף במקלחת, אבל את הנפש לא"

את נמצאת היום מחוץ למעגל הזנות. את בטוחה שלא תחזרי?
"אני אספר לך משהו: היה לי תיק שבו הייתי שמה את כל הדברים שאני צריכה בעבודה. לפני עינת עשיתי הפסקה מהזנות, אבל אז לא זרקתי אותו. הפעם זרקתי את התיק, וזה הסימן הכי טוב שלא אחזור לשם יותר. אומנם אין בארץ תשתית ליציאה מהזנות, אבל אני בניתי לי אחת כזו. בעוד שבועיים אני נכנסת לתוכנית עם מעטפת פסיכיאטרית מטעם המדינה, ומתחילה מסע של שיקום. בינתיים אישרו לי דיור ציבורי, וברמה המקצועית אני מנסה לפתוח עסק לקייטרינג. אבל החלום האמיתי שלי הוא לפתוח משרד חקירות, אני פשוט אוהבת את זה".

איך נראית היום ההתמודדות שלך עם הפוסט-טראומה?
"טופלתי בעבר בכל התרופות הפסיכיאטריות וגם בנזעי חשמל למוח, וכלום לא עזר. זה מתפרץ בערך פעם בשבועיים ואז כל מה שאני רוצה זה למות, אבל ה-MDMA מציל אותי, מסייע עם הכאב העצום".

זאת לא הפעם הראשונה שהיא מנסה לצאת ממעגל הזנות ולהשתקם. דנה כבר הייתה שם לפני חמש שנים, כשניסתה בכל כוחה להתחיל חיים אחרים. "לא החזקתי מעמד בשום עבודה, והתגלגלתי שוב למקום הנוח", היא מספרת. "פניתי לכל מי שהיה אפשר, אבל כל התוכניות שהמדינה מציעה הן בגדר פלסטרים. זה לא נותן מענה למכלול הבעיות שהביאו אישה למצב הזה. עד לכנסת עליתי בזמנו כדי להילחם על זכויותיי".

את באמת מאמינה שאפשר לצאת מהעולם הזה?
"עברתי שם הכל ושרדתי, אז אני לא חוזרת לעולם הזה. את המחיר ששילמתי אצל עינת לא אשכח, ולא באמת אוכל לצאת מהטראומה לעולם. שילמו לי אלפי שקלים בעד גופי ונפשי. את הגוף הפיזי אפשר לשטוף במקלחת, אבל את הנפש לא".

עורך דינה של הראל: "עדות יחידה של בעלת מניעים זרים"

עו"ד שמשון וייס, המייצג את עינת הראל מטעם הסניגורה הציבורית, מסר בתגובה: "בראשית הדברים חשוב לציין: מרשתי מכחישה באופן גורף את החשדות שהוטחו בה במהלך חקירתה. מעצרה התבצע רק בשל עברה ולא בשל איזה מהמעשים שיוחסו לה.
"חקירת המשטרה התבססה על עדות יחידה של בעלת מניעים זרים. עדותה של המתלוננת במשטרה הייתה רצופה בחוסר עקביות, שקרים, וסתירות מהותיות. ככל שחקירת המשטרה התארכה כך החשדות ביחס לאלימות, התעללות, סחר בבני אדם, הבאת אדם לעיסוק בזנות וכל הקשור בכך נחלשו והתפוגגו. זאת ועוד, בתיק התקבלו עדויות אחרות, סותרות והפוכות לחלוטין מעדותה וגרסתה של המתלוננת. המתלוננת הנה בגירה עצמאית ובריאה בנפשה, יכלה בכל שלב להפסיק את עיסוקה, לא לשתף פעולה ובכל שלב יכלה לעזוב את המקום - לא נטען אחרת ומכאן האבסורד. אין לחשדות נגדה כל בסיס עובדתי מלבד הבל פה של מתלוננת שטעמיה עמה.
"על אף החשדות החמורים, ועל אף בקשת המשטרה, בית המשפט בחן את הראיות ואת החשדות בתיק, קבע מפורשות שהחשד לא התחזק בעוד נציג המשטרה ציין מפורשות שהחשד אף נחלש והיא שוחררה בתנאים שיבטיחו את המשך החקירה.
"ניתן להבין למה יש עניין בפרסום, אולם מן הראוי להמתין עד לסיום החקירה ובירור האמת".