סרטון בן עשר שניות, שצולם בשדרות בשעת בוקר מוקדמת ב-7 באוקטובר, הוא שבישר לאזרחי ישראל שהמדינה נמצאת במלחמה חסרת תקדים. אלו היו עשר שניות שנחקקו בזיכרון הקולקטיבי, שבאמצעותן הבינו לראשונה הישראלים את ממדי הלחימה בדרום, את חוסר האונים של כוחות הביטחון ואת היקף הפלישה של מחבלי הנוח'בה שחדרו לשטח ישראל.
"כשצילמתי מבעד לתריסי החלון בבית שלי את אותו סרטון שבו נראים מחבלי נוח'בה על טנדר דוהרים בשדרות ויורים לעבר ניידת משטרה, לקח לי זמן להבין שאני לא חולם, שיש מחבלים בעיר", סיפר דניאל פלמדיאלה, שתיעד את הרגעים הדרמטיים ברחוב, ממש מתחת לבית.
פלמדיאלה שלח מיד את הסרטון לשתי קבוצות של חברים בוואטסאפ. "לא ייחסתי לזה כזו חשיבות", הוא נזכר. "לא שיערתי שהוא יהפוך לכל כך ויראלי, שמיליונים בארץ ובעולם יצפו בו".
לפני שהניידת חלפה על פני טנדר המחבלים, פלמדיאלה התמקד בקרב היריות בין מחבלים ושוטרים על גג תחנת המשטרה בעיר. במשך דקות ארוכות הוא תיעד את חילופי האש, כששריקות הכדורים ופיצוצי הרימונים נשמעים ונראים היטב.
"זה קרה בשעה 06:50 בבוקר", פלמדיאלה נזכר. "התחילו היריות לעבר תחנת שדרות. אני גר ממש קרוב לתחנה. בשעה שבע החלטתי לפתוח את הטלפון שלי. אחד הדיירים בבניין שלי צעק לעבר המחבלים. והם החלו לירות לעבר הבניין. בנס לא נפגע אף אחד. מזל שהמחבלים לא עצרו ונכנסו. הם המשיכו לכיוון תחנת המשטרה כדי להשתלט עליה".
פלמדיאלה תיאר כיצד המשיך לצלם, על אף הסכנה הרבה, וקלט את הירי על הניידת. "כשצילמתי את המחבלים הייתה איתי קוראל חברה שלי. אנחנו גרים בקומה שלישית. הרמתי מעט את התריסים ותיעדתי את הטנדר עם המחבלים יורה צרורות לעבר הניידת. קוראל צעקה: 'וואו, וואו תיזהר שלא יירו עלינו'".
מבחינת פלמדיאלה, לו ולבני משפחתו קרה נס באותו בוקר. לדבריו חצי שעה לפני המתקפה, אחיו ושבעה מחבריו שבילו את הלילה בחוף זיקים חזרו לשדרות. כעבור מספר שעות התבררו ממדי הטבח בחוף. "היה להם מזל שהם עזבו את החוף כמה דקות לפני שהמחבלים פשטו וטבחו בכל מי שנתקלו בו", סיפר.
"הסרטון לא חושף את כל האמת"
יעל גוטליב, לוחמת בסמ"ג 5 של משמר הגבול, הייתה בניידת שתועדה בסרטון של פלמדיאלה. גוטליב והלוחם שהיה עמה בניידת, עשו את דרכם מקיבוץ זיקים לשדרות, לאחר שהתקבלו התרעות על חדירת חמישה מחבלים לאזור. לאחר שהתמקמו בכניסה לקיבוץ, השניים קיבלו פקודה לנסוע לשדרות עקב מתקפת מחבלים על העיר והתחנה.
"כשרואים את הסרטון חושבים שאני והלוחם בורחים מהמחבלים ולא מבינים שהיינו בנסיעה בדרך לתחנת המשטרה לסייע לשוטרים, נתקלנו בהם והם ירו עלינו צרורות מרובי קלצ'ניקוב", שחזרה גוטליב, " הסרטון הזה שרץ ברשת לא חושף את כל האמת. ישר שפטו אותי ואת הלוחם שהיה איתי ושאלו למה לא עצרו ולא ירינו לעבר המחבלים מבלי שראו את הסרטון במלואו".
גוטליב הספיקה לשלוח מסרון בוואטסאפ לאימא שלה: "יש מחבלים אני בדרך לשדרות. אמא אם קורה לי משהו. אני אוהבת את כולם. תהיו חזקים אני אוהבת אתכם".
המחבלים ריססו את הניידת שבה נסעו גוטליב והלוחם בכ-100 כדורים. גוטליב נפגעה בארובת העין ובידה ואיבדה דם רב. "עקב ירי הכדורים הניידת נתקעה. הזעקנו עזרה בקשר אבל במד"א לא היה מי שיטפל בי, כי המחבלים תקפו גם אותם. מישהי שעברה במקום עשתה לי חוסם עורקים מאולתר באמצעות חולצה והצילה את חיי כשהשותף שלי נלחם אומץ לב ומסייע לשוטרים שהותקפו על ידי מחבלים".
בסופו של דבר גוטליב חולצה כעבור שעתיים והועברה לטיפול בבית החולים אסותא באשדוד. חצי שנה אחרי, היא מבינה שהיה לה נס גלוי. גוטליב עברה אשפוז ונמצאת כיום בהליכי שיקום. בקרוב היא צפויה לעבור ניתוח נוסף.
"קרה לי נס גלוי שנשארתי בחיים. אי אפשר להסביר את מה שעברתי. אחרי שהתראיינתי והסברתי מה קרה, הבינו שהמחבלים תקפו אותנו מבלי שיכולנו באותה נקודת זמן להגיב. חשוב לי להדגיש שלא ברחנו. עברתי כמה ניתוחים. בגלל הפציעה סיימתי את השירות שלי במג"ב", סיפרה גוטליב, "אני נמצאת בשיקום, הפגיעה הנפשית שעברתי קשה הרבה מהפיזית. קשה לרפא את הנפש. כרגע אני מתמקדת בשיקום שלי ולאחר מכן מתכוונת ללמוד. עוד לא ברור לי מה".