הולכת רגל שחצתה בריצה מעבר חציה בקריית מוצקין נדרסה על ידי מכונית בה נהגה קצינה בדרגת רב סרן. בתיעוד הדריסה, שהתרחשה לפני 4 שנים, נראית האישה רצה על מעבר החצייה, נפגעת על ידי המכונית ועפה קדימה.
ט', הנדרסת, שרדה את התאונה ונפעה קלות. מחקירת התאונה עלה כי הקצינה נהגה בעת הפגיעה במהירות של 20 קמ"ש. הקצינה לא הבחינה ב-ט' ופגעה בה. הולכת הרגל נזקקה לטיפול רפואי ולאחר מכן קיבלה כמה ימי מחלה.
בוחני התנועה במשטרה חקרו את נסיבות התאונה והגיעו למסקנה שהקצינה אשמה שכן היא היתה צריכה להאט את נסיעתה בזמן ש-ט' חצתה את הכביש.
למרות שהחקירה התנהלה ברובה על ידי משטרת ישראל, בצבא החליטו להגיש כתב אישום נגד הקצינה לבית הדין הצבאי לתעבורה במטכ"ל מאחר והרכב בו נהגה היה צבאי. הקצינה טענה בעדותה במצ"ח כי הבחינה בהולכת הרגל ברגע האחרון.
"לא ראיתי אף אחד במעבר החציה", טענה הקצינה, "נהגתי במהירות של 20 קמ"ש". הקצינה הואשמה בעבירה של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל.
הקצינה, באמצעות עו"ד כפיר דור, הודתה בהתרחשות התאונה אך לא לקחה אחריות על הפגיעה. במהלך המשפט העידו שני עדים שישבו בבית קפה וראו את התאונה, ט' בעצמה ובוחני תנועה, שהטילו את האחריות לתאונה על הקצינה.
עו"ד דור ביקש לזכות את הקצינה מאחר שהתאונה הייתה בלתי נמנעת וכשהיא נסעה מהכיכר למעבר החצייה היא לא הבחינה בהולכת הרגל. הוא טען שאין לסמוך על ממצאי דו"ח בוחן התנועה.
התביעה דרשה להרשיע את הקצינה באחריותה לתאונה בנימוק שהסרטון, דו"ח בוחן התנועה ועדויות האזרחית שנדרסה ויושבי בית הקפה מחזקות ההאשמה נגדה. השופטת, סא"ל ענת גינזבורג, ציינה בהכרעת הדין כי היא מאמינה לגרסת הקצינה הנאשמת, קבעה שקיימות סתירות בדו"ח הבוחן.
השופטת ציינה בהכרעת הדין כי צפתה בסרטון כמה פעמים והגיעה למסקנה כי הקצינה נהגה במהירות של 20 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת 50 קמ"ש וכי המהירות שלה הייתה סבירה ותאמה את תנאי הדרך.