שומר הראש לשעבר של מולנר שנלחם במחבלים בעזה

לפני כחודשיים כאשר דניס דסיאטניק קיבל פקודה להיכנס יחד לוחמיו באוגדה 98' (עוצבה האש של צנחנים) לח'אן יונס כדי להילחם במחבלי החמאס הוא לא חשב פעמיים. היה ברור לו שהוא בפנים, בלי גרם של היסוס. אין לוחם כמוהו שנלחם בשנתיים וחצי בכל הזירות. באוקראינה, בצפון הארץ, בלבנון וכעת בעזה.

"שנתיים נלחמתי באוקראינה בצבא הרוסי והכשרתי אלפי לוחמים ביחידות מיוחדות בשיטות לחימה מתקדמות ביותר, נפצעתי בקרבות והמשכתי להילחם. לאחר מכן התגייסתי לשירות מילואים לשמור על יישובי צפון הארץ, נכנסתי ללבנון להילחם במחבלי החיזבאללה. בין לבין הקמתי כיתות כוננות בחיפה והקריות כדי לתת מענה הולם לפשיטת מחבלים שלא נתפס עם המכנסיים למטה, כפי שקרה ב-7 באוקטובר, אז היה ברור שאני נכנס לעזה להילחם בחמאס במטרה למחוק אותו מעל פני האדמה", אומר דסיאטניק בגאווה.

מה אתה מרגיש שחסר ללוחמים בעזה?

"נתחיל בזה שלחלקם יש כושר גופני לקוי. ההכשרה היא יחסית קצרה, אין מספיק אימונים. אין לכולם אפודים קרמיים ואמצעים לראיית לילה שזה דבר חשוב מאוד שמציל חיים. הכול זה תרומות וזה לא מספיק. זה לא הגיוני שהורים ועמותות יתרמו אמצעי הגנה לחיילים. במלחמה מהסוג הזה ציוד איכותי יכול להציל חיי לוחמים. בצבא אוקראינה היה ציוד הרבה יותר טוב ומשוכלל. החיילים שם יותר מאומנים כי הם כמעט ארבע שנים בתוך המלחמה".

"חלק מהלוחמים מעולם לא לחמו בכלל במלחמה שזו הפעם הראשונה שלהם. שזה בעייתי. זרקו אותם ישר למים עמוקים. אבל ייאמר לזכותם שהם אמיצים ונועזים. להבדיל, המלחמה באוקראינה היא פנים מול פנים. פה בעזה זו מלחמה גרילה שהלוחמים שלנו לא רגילים אליה. המחבלים מתחבאים כמו עכברים ומפתיעים אותך משום מקום. הלוחם חייב להיות מצויד מכף רגל ועד ראש בציוד הכי טוב אבל במרבית המקרים החיילים מקבלים ציוד בסיסי וזה ממש לא מספיק במלחמה מהסוג הזה כדי להגן על חייהם".

בבית הוא השאיר אישה וחמישה ילדים שדואגים לו מאוד אבל הם התרגלו שאבא שלהם נלחם בשדה הקרב ומסכן את חייו.

"יש לי אישה מדהימה וחמישה ילדים בבית. אחד מהם אמור להתגייס בקרוב ליחידה קרבית. אני אקריב את חיי למען מדינת ישראל וככה כל אזרח צריך לעשות. אין לנו מדינה אחרת. אני יודע שאני משחק כל הזמן עם הגורל שלי, שלא פעם ניצלתי ממוות ונפצעתי וחזרתי לשדה הקרב. אבל פה בניגוד לאוקראינה זו המדינה שלי. הבית שלי. המשימה הראשונה צריכה להיום זה להחזיר את החטופים הביתה ולמחוק את חמאס וארגוני הטרור שרוצים ברעתנו מעל פני האדמה", הסביר דסיאטניק.

הוא בן 47, תושב חיפה, מדריך בכיר במכון כושר, שירת ביחידת המסתערבים של משמר הגבול ולאחר מכן ביחידת יס"מ של משטרת מרחב ירקון, עזב את השירות כדי לשמש שומר ראש של ראש ארגון הפשע, עמיר מולנר שהיה מבכירי העבריינים בישראל והדריך יחידות צבאיות בחו"ל בקרב מגע. לפני כארבע שנים עזב הכול ונסע להילחם באוקראינה.

"אימנתי יחידות קומנדו מיוחדות בצבא אוקראינה. זו מלחמה קשה ואכזרית. לא יכולתי להישאר בבית ולראות את הצבא הרוסי כותש את צבא אוקראינה ורוצח אזרחים חפים מפשע ככה סתם בלי שום סיבה", הסביר דיסאטניק, "החלטתי שאני נוסע לעזור שם. שנתיים נלחמתי בקרבות קשים ועקובים מדם. אני מעריך שרוסיה בסוף תתקפל. היא לא תוכל לנצח לעולם את צבא אוקראינה. המחיר שרוסיה משלמת במלחמה הזו יקר מאוד והם לא יוכלו לעמוד בו".

דסיאטניק הקים עשרות כיתות כוננות באזור חיפה, הקריות מרכז הארץ. הכשיר מאות אנשים להגן על בתיהם בעת מתקפת מחבלים כלקח מהטבח של ה-7 באוקטובר 2023, בהמשך התנדב לשירות מילואים והגן על קיבוץ חניתה וצפון הארץ מפני חדירת מחבלי חיזבאללה, ובמשך כמה חודשים שירת בלבנון, וזכה לשבחים רבים ממפקדיו על תפקודו, ובאחרונה נכנס עם אוגדת 98 לח'אן יונס כשהוא מפקד על פלגה של לוחמים.

"המלחמה בלבנון שונה מאשר בעזה. בעזה תוואי השטח קטן מאוד, צפוף באוכלוסייה, המחבלים שמכירים כל סנטימטר בשטח מתחפרים בתוך מנהרות ופירים במקומות הזויים ואז הם יוצאים החוצה ומפתיעים את הלוחמים וזה נגמר לא פעם לצערי בהרוגים ופצועים. לא פעם הם מפעילים מטעני חבלה או מבצעים ירי אר.פי.ג'י לעבר הכוחות", הסביר דסיאטניק, "אנחנו לומדים כיצד להילחם במלחמת גרילה ולהיות מוכנים לכל תרחיש אבל זה לא קל. המטרה שלי שהלוחמים יחזרו הביתה בשלום למשפחות שלהם ולא בארונות וזו משימה קשה מאוד אבל היא אפשרית".