mako
פרסומת

אנסה תלמידה ופגעה בנוספת: 6 שנות מאסר למורה באולפנה ציפורה דינר

ציפורה דינר, בת 59 ובעברה מחנכת ומורה באולפנה, הורשעה בריבוי מעשי אונס ומעשים מגונים שביצעה בשתי תלמידותיה בפער של עשור, בהם תקיפת נערה חולה בטיול שנתי. אף שבשירות המבחן טענה להדדיות והוגדרה בעלת מסוכנות מינית בינונית, השופטים ביצעו צעד נדיר בגזירת עונשה בעקבות חלוף 25 השנים

שמעון איפרגן​
פורסם:
אישה באזיקים
אישה באזיקים | צילום: 123rf
הקישור הועתק

עונש של שש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כולל של 140 אלף שקלים נגזרו היום (ראשון) בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד על ציפורה דינר, בת 59, שהורשעה בריבוי עבירות מין קשות שביצעה בשתי תלמידותיה לשעבר בעת ששימשה מורה ומחנכת באולפנה לבנות. הרכב השופטים, בראשות סגן הנשיאה עמי קובו והשופטות מרב גרינברג ואפרת פינק, קבע כי דינר תתייצב לריצוי מאסרה בכלא הדרים בינואר 2027.

נוסף על המאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרה, הטיל בית המשפט על דינר 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה על עבירת מין מסוג פשע, וכן שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה דומה על עבירת מין מסוג עוון. מהפיצוי הכספי, שכבר הופקד בבית המשפט, יועברו 120 אלף שקלים לנפגעת הראשונה ויתר 20 אלף השקלים לנפגעת השנייה.

דינר הודתה והורשעה במסגרת הסדר דיוני בכתב אישום מתוקן הכולל תשעה אישומים, ובהם ריבוי עבירות של אינוס קטינה מתחת לגיל 16, ארבע עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 16 ושתי עבירות של מעשה מגונה בקטינה תוך ניצול יחסי תלות, מרות וחינוך. תחילה היא הכחישה את המיוחס לה, מה שאילץ את הנפגעת הראשונה להעיד עדות מלאה במשך שני ימי דיונים, ורק בהמשך הודתה וחסכה את עדותה של הנפגעת השנייה.

שמונת האישומים הראשונים עוסקים במסכת פגיעות מתמשכת שביצעה דינר באחת מתלמידותיה, שהייתה אז כבת 14 וחצי, לפני כעשרים וחמש שנה. דינר, ששימשה מחנכת כיתתה, פיתחה עמה קשר קרוב שכלל שיחות טלפון ממושכות בשעות לא שגרתיות, שהייה תכופה ולינה בביתה, תוך ניצול מעמדה והאמון שנתנה בה הנערה. במהלך שנת הלימודים ביצעה בה דינר מעשים מגונים ומעשי אינוס בשיטתיות במקומות שונים, ובהם בית כנסת במהלך שבת שכבתית מחוץ לבית הספר, ביתה של דינר, ביתה של התלמידה, חורש מבודד שאליו הסיעה את הנערה באמתלה של יציאה למופע שירה וכן כיתה ריקה באולפנה.

במשך ארבעה חודשים הסיעה דינר את התלמידה מבית הספר לביתה פעמיים או שלוש בשבוע במהלך יום הלימודים, הורתה לה לכופף את ראשה כדי שתושבי היישוב לא יבחינו בה, וביצעה בה מעשי אינוס חוזרים בזמן שהקטינה קופאת על מקומה. היא הבהירה לה שאסור שאף אחד יידע והדריכה אותה כיצד לשקר אם תישאל היכן שהתה.

פרסומת

האישום שהשופטים הגדירו כחמור והבזוי ביותר התרחש במהלך טיול שנתי. כמה חודשים לפני הטיול הבהירה דינר לתלמידה כי עליה להתחזות לחולה כדי שתוכל לקחת אותה תחת חסותה בלילה, ודחקה בה לצאת לטיול אף שלא רצתה בכך. בלילה הראשון חלתה הנערה באמת, סבלה מכאבי בטן קשים, חום גבוה והקאות, ודינר פינתה אותה לחדרה, נשכבה לצדה וביצעה בה מעשה אינוס בעודה חלשה ומתחננת שתפסיק.

האישום התשיעי עוסק בתלמידה קטינה נוספת שבה פגעה דינר כעשור לאחר מכן, בשנת 2013. גם במקרה זה נרקם קשר הדוק ואינטנסיבי שכלל מחמאות על מראה גופה של הנערה, התכתבויות ומתנות, ודינר הזהירה אותה שלא לחשוף את הקשר ביניהן. בעקבות תאונת דרכים שעברה, ביקשה דינר מהתלמידה ללון בביתה באמתלה שהיא זקוקה לעזרה, אף שהייתה מוקפת בבני משפחתה. במהלך הלינות שכבה לצדה, חיבקה וליטפה אותה מעל בגדיה תוך שהיא משתפת אותה בפרטים מחיי המין שלה. בגין מעשים אלה הורשעה בשתי עבירות של מעשה מגונה תוך ניצול יחסי תלות, מרות וחינוך.

הנפגעת הראשונה סיפרה בעדותה כי ראתה במורתה אוזן קשבת ודמות אמהית מיטיבה, עד שהקשר הפך לפגיעה מינית קשה. היא תיארה כיצד חשה ש"נבחרתי להיות ממש כמו טרף", וסיפרה על ניתוק, קיפאון ופגיעות נפשיות וגופניות קשות המלוות אותה עד היום. בשלב הטיעונים לעונש נשאה דברים כואבים בפני בית המשפט: "הייתי בת 14. היא הייתה המחנכת שלי. סמכתי עליה. כשהיא אמרה שאסור שאף אחד יידע, שאף אחד לא יבין, האמנתי לה. כשהיא אמרה שלעולם לא תעשה דבר כזה לאף אחת אחרת, האמנתי לה. כי הייתי ילדה וילדים מאמינים למבוגרים. לפני כחמש שנים גיליתי שלא הייתי היחידה".

פרסומת

"בשבילי, ילדה בת 14, זאת לא הייתה שנה, זאת הייתה המציאות היומיומית שלי", הוסיפה הנפגעת הראשונה. "הייתי ילדה שקמה בבוקר, מתלבשת לבית ספר ויודעת שבכל יום מחדש העולם שלה עלול להתפרק. מאז אני חיה עם תחושת חלל שלא נסגר. חלולה כי חיללו אותי". היא ביקשה מהשופטים לעשות צדק "עם הילדה בת ה14 שלא הייתה לה אפשרות לבחור, היא מחכה 25 שנים לרגע הזה". גם הנפגעת השנייה העידה כי חיפשה חמלה ודמות אמהית ונקלעה למצב של חוסר שליטה מוחלט, וכי הפגיעה הותירה בה נזקים נפשיים קשים והשלכות עמוקות המלוות אותה יום יום גם בחלוף יותר מעשור.

תסקיר שירות המבחן וחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות, שערכה ד"ר יהודית אבולעפיה, העלו תמונה מדאיגה. שירות המבחן קבע כי דינר נוקטת בגישה הגנתית וקורבנית, בעלת קווי אישיות נרקיסיסטיים ומתקשה לגלות אמפתיה לנפגעות. באבחונים היא צמצמה מחומרת מעשיה, טענה כי הקשר עם התלמידה הראשונה היה "רומנטי והדדי" וייחסה לתלמידה השנייה יוזמה בקרבה הפיזית. לדבריה, רק לאחר ששמעה את העדות במשפט הבינה לראשונה שפגעה בתלמידה וכפתה את עצמה עליה, וביחס לתקיפה בטיול השנתי הודתה כי התנהגה "כמו בהמה".

עוד התברר כי אף שמנהל האולפנה הורה לה בסוף 2016 להפסיק לארח תלמידות בביתה והיא נאלצה לעזוב את עבודתה בעקבות החלטת "פורום תקנה", היא לא שיתפה לאורך השנים את מטפליה בפגיעה בתלמידה הראשונה וסירבה לחתום על ויתור סודיות. מדבריה באבחון אף עלה כי אירעו אירועים דומים עם תלמידות נוספות. רמת המסוכנות המינית הנשקפת ממנה הוערכה כבינונית, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ על ענישה מוחשית לצד טיפול ייעודי בכלא. מומחה ההגנה, ד"ר נמרוד שני ממרכז "התחלה חדשה" שבו שולבה דינר לאחרונה בטיפול, הציג ממצאים קליניים דומים על אודות עיוותי החשיבה וטשטוש האחריות, אך חלק על האפשרות לקבוע מסוכנות מינית בינונית בקרב נשים נוכח מיעוט המחקרים בתחום.

פרסומת

התובעת, עו"ד אופיר פחימה מפרקליטות מחוז מרכז, עתרה לגזור על דינר עשר שנות מאסר בפועל, וטענה כי מדובר במקרה תקדימי של פגיעה מינית קשה של מורה אישה בתלמידותיה שבוצע בתחכום ובמניפולציה. היא ביקשה לתת משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה, והדגישה כי חלוף הזמן כבר נלקח בחשבון בעתירתה למקם את העונש בשליש התחתון של המתחם שהציעה.

מנגד, סנגוריה של הנאשמת, עוה"ד עידן שני ועידית רייכרט, ביקשו להסתפק בתשעה חודשי עבודות שירות בלבד. עו"ד שני טען כי חלוף כעשרים וחמש השנים שחק את שיקולי הגמול וההרתעה, הפנה להנחיית פרקליט המדינה בנושא התיישנות מיוחדת והזכיר את נסיבותיה האישיות והרפואיות של מרשתו: היא אם שכולה שאיבדה את בנה הבכור בתאונת דרכים, סבתא לנכדים רבים, הושעתה מעבודתה, חוותה נידוי שגרם למשפחתה לעזוב את יישוב מגוריה, אושפזה בעבר בבית חולים פסיכיאטרי וחלתה במהלך ההליך בסרטן שבגינו היא עדיין במעקב אונקולוגי. בני משפחתה וחברותיה העידו לטובתה וביקשו להקל בעונשה. בדברה האחרון נטלה דינר אחריות, הגדירה את מעשיה "חמורים ומזעזעים", טענה שלא נעשו מתוך תאוות מין או אכזריות והביעה חרטה וחשש כי מחלתה תחזור בכלא.

השופטים דחו בתוקף את הטענות להדדיות ואת בקשת ההגנה להימנע ממאסר, וכן שללו את הטענה כי רמת הענישה בתחילת שנות האלפיים הייתה מקלה יותר. בית המשפט קבע שני מתחמי ענישה נפרדים: שבע עד 12 שנות מאסר בגין שמונת האישומים הנוגעים לתלמידה הראשונה, ושישה עד 15 חודשי מאסר בגין האישום הנוגע לתלמידה השנייה.

פרסומת

עם זאת, השופטים החליטו לחרוג באופן נדיר ומתון לקולה מהרף התחתון של מתחם הענישה משיקולי צדק, וגזרו עליה שש שנות מאסר בפועל. הם נימקו זאת בחלוף הזמן החריג של יותר מחצי יובל שנים מאז המעשים הקשים, בגילה המבוגר, במצבה הבריאותי והנפשי, במחיר הכבד ששילמו היא ומשפחתה וכן בנכונותה להפקיד פיצוי נכבד.

בסיום גזר הדין פנו השופטים ישירות לשתי הנפגעות, שיבחו את אומץ לבן לחשוף את הפגיעה והדגישו כי הצדק, אומנם מאוחר, נעשה. "קולכן נשמע, ואנו מקווים מכל לבנו כי סיום ההליך יהווה גם עבורכן סיומו של פרק כואב וקשה בחייכן ויאפשר לכן להשלים הליך ארוך של ריפוי ושיקום", כתבו השופטים. לדינר עומדת זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.