הוחמר העונש של הסניטר שביצע מעשה מגונה בתינוקת: "אדם חסר גבולות"
בית המשפט העליון קבע כי עובד בית החולים שביצע מעשים מגונים בקטינים, ואף הפיץ תמונות וסרטונים של המעשים יישלח למאסר של שמונה שנים במקום שש. בכך, קיבלו השופטים את עמדת המדינה, ודחו את הבקשה להקל בעונשו. "אדם חסר מעצורים שהפגין התנהגות מינית ראויה לכל גנאי. מדובר במעשים חמורים ביותר"


בית המשפט העליון החמיר הערב (שלישי) את עונשו של נאשם שהורשע במעשים מגונים כלפי קטינים ובפרסום תועבה. תחילה נגזר עליו עונש של שש שנים וחמישה חודשים, והשופטים החמירו לשמונה שנות מאסר בפועל, בעקבות ערעור שהוגש באמצעות המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.
בפסק דינם קבעו שופטי העליון: "מדובר באדם חסר גבולות וחסר מעצורים שהפגין התנהגות מינית ראויה לכל גנאי. מדובר במעשים חמורים ביותר, המחייבים ענישה משמעותית שתשקף את הסלידה העמוקה מהם".
הנאשם, הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16, תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו הייתה שרויה, פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שלא בהסכמתו החופשית, שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה והחזקה וצריכה של פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.
לפי כתב האישום המתוקן, במקרה אחד, הנאשם, עובד סניטרי בבית חולים, צילם והפיץ תמונה של ילדה עירומה בחדר ניתוח בעודה מורדמת לקראת ניתוח. במקרה אחר, ביצע הנאשם מעשים מיניים בשני קטינים בני משפחה, אחת מהן תינוקת בת 9 חודשים. הנאשם תיעד את כלל המעשים האמורים בסרטונים ובתמונות בטלפון שלו, ובשלב מסוים אף העביר לחבר חלק מהתיעודים. נוסף על כך, החזיק הנאשם במספר טלפונים ניידים בהם נשמרו סרטונים ותמונות פורנוגרפיים של קטינים.
בערעור שהוגש באמצעות עורכת הדין יעל שרף מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, נטען כי חומרת המעשים ונסיבות ביצועם מחייבים קביעת מתחם ענישה מחמיר יותר ועונש חמור מזה שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. עוד נטען כי פגיעה בקטינים צריכה לבוא לידי ביטוי בענישה מחמירה ומרתיעה, כל שכן כשמדובר בשימוש בגוף הקטינים ליצירת חומרים פורנוגרפיים, כשהפוגע הוא איש צוות רפואי או בן משפחה, וכשהפגיעה נעשית במי שאינם יכולים להתגונן מפאת גילם או מצבם.
עוד אמרה עורכת הדין כי עקב כך שהמעשים תועדו והועלו לרשת, יש לקחת בחשבון את הפגיעה העתידית בקטינים בעת קביעת העונש. מנגד, בערעור שהגיש הנאשם נטען כי העונש שהושת עליו חמור מדי, וכי לא ניתן משקל מספיק לכך שהודה בביצוע העבירות וביטא חרטה וצער.