שופטות בית המשפט המחוזי בירושלים החליטו בשבוע שעבר שגבר שאישתו הונתה אותו כשגילה שבנו אינו שלו, לא יקבל ממנה כספים בחזרה על גידולו של הילד. השופטות נימקו זאת בכך שהונאה אינה עילה לתביעה.
בני הזוג בשנות הארבעים לחייהם נישאו לפני כעשר שנים בנישואים אזרחיים ונולד להם ילד שכיום הוא בן שבע. הם הכירו בנופש בים המלח ומאוחר יותר התחתנו ברוסיה.
א', בן הזוג, טען כי האישה וגבר שאותו הכירה תכננו מאחורי גבו להביא יחד ילד לעולם ולהטעות אותו לחשוב שמדובר בבנו הביולוגי. לאחר ארבע שנות נישואים האישה הודיעה לבעלה ב-2019 שהחליטה להיפרד ממנו.
"כל השנים הייתי בטוח שהילד הוא שלי ולאחר שהיא החליטה להיפרד ממני חשדתי שהכול היה מתוכנן", טען א'. א', שהספיק להתגרש מאשתו, הגיש לפני שנתיים תביעה נגדה לבית משפט השלום בירושלים בגין הונאת אבהות. הוא דרש פיצוי על עוגמת נפש והונאה.
"גידלתי את הילד כל השנים כי חשבתי שהוא הבן שלי. שילמתי את כל ההוצאות עכשיו אני חושד שהיא הונתה אותי שהילד לא שלי", ציין א'. האישה הגישה כתב הגנה שבו הודתה שאכן הילד אינו של א' וכי מדובר בתרומת זרע שקיבלה והיא לא טרחה לעדכן אותו בעניין. בהמשך ציינה כי א' ידע שיש בכוונתה להביא ילד לעולם וסוכם שהדבר יישמר בסוד מוחלט והילד יגדל אצלה.
"הוא לא ידע על זה. אני מבינה שעכשיו הוא יודע", טענה האישה במהלך עדותה בבית המשפט. לדבריה, היא קיבלה תרומת זרע מחבר במקום עבודתה ועברה הליך של הפריה באמצעותו הביאה את הילד לעולם. לטענתה עשתה זאת בגלל ש-א' היה עקר.
בית המשפט פסק כי האישה תפצה את א' בסכום של 275 אלף שקל בגין הונאת אבהות. האישה ערערה על כך לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקשה לבטל את פסק הדין בנימוק שלא מדובר בהונאת אבהות ולכן אין לחייב אותה בתשלום פיצוי ל-א'.
"הוא ידע כל השנים שהילד לא שלו אבל בחר שלא להתעמת איתי עד שהגשתי את תביעת הגירושין", טענה האישה. "הוא בכלל לא התייחס לילד כאל בנו ואני טיפלתי בו כל השנים. גם לא הטריד אותו שהילד לא קרא לו אבא. היה ברור לו שהילד לא שלו".
א' התעקש שפסק הדין צריך להישאר על כנו שכן היא הונתה אותו לחשוב שמדובר בבנו הביולוגי. בשבוע שעבר השופטות החליטו לקבל את הערעור והפכו את פסק הדין של בית משפט השלום.
השופטות ציינו בפסק הדין כי אינן חלוקות על כך שהונאת אבהות היא מעשה פסול ולא מוסרי שעשוי לגרום לנזקים של ממש, אבל זו לא עילה לתביעה ולקבלת פיצוי. א' יצטרך להחליט האם יערער על ההחלטה התקדימית לבית מהשפט העליון.