נחום התעקש לחפש שידוך בקולומביה. במקום חתונה חפרנו לו קבר באשדוד

מצלמות האבטחה בבניין בשכונת ניזה, צפון-מערב בוגוטה, תיעדו את הרב נחום ישראל אייבר (עבער) יוצא מדירת ה-AirBnB ששכר. בשעה 21:07 הוא צולם לבוש במכנסיים וחולצה שחורים, ז'קט שחור וכובע קסקט שחור, צועד לעבר שער הבניין ונועל אחריו את הדלת. התיעוד הזה, מיום שלישי 21 באפריל 2026, הוא האחרון של אייבר.

למחרת בבוקר, באזור שכונת בוסה – כשעה נסיעה דרומה – התקשרו אזרחים למשטרה העירונית ודיווחו על חפץ חשוד: ארגז פלסטיק כחול, מוכתם בדם, שהונח על המדרכה באזור מבודד בשכונה. השוטרים שהגיעו למקום פתחו אותו ומצאו את גופתו של אייבר, שבשלב הזה הוגדר אלמוני. על פי הדיווחים הראשוניים מהשטח, הגופה הושחתה. את הדברים הכחיש מאוחר יותר מפקד תחנת המשטרה באזור, שמסר רק כי נמצאו עליה סימני אלימות. אולם בשבוע שעבר שוחח איתנו איתן (שם בדוי), שבחן את הגופה במו עיניו. הוא אישר את הדיווח המקורי ואמר: "אייבר נמצא עירום וגופתו הושחתה, נראה שהייתה אלימות לפני כן. אני בטוח שמדובר בסימנים של נקמה. ככה לא נראית גופה של קורבן רצח מקרי".

חמישה ימים עברו מרגע מציאת הגופה ועד לפרסום תוצאות הבדיקות שערך בה המכון לרפואה משפטית בקולומביה, ושלאחר הצלבת נתונים הודיע כי מדובר בנחום אייבר. "בני משפחה וחברים חיפשו אותו כמעט מרגע שנעלם. לי הוא תמיד היה עונה מיד, וכשעברו יום ויומיים ולא שמעתי ממנו, נדלקה לי נורה אדומה", מספר ג', אחד מחבריו. "חשבתי שאולי חטפו אותו בשביל כופר, יש הרבה כנופיות פשע בבוגוטה שעושות את זה. הפעלנו מערך חיפושים כדי לברר מה קרה לו". אלא שהמכרים לא גילו דבר, ופנו לרשויות בסיוע השגרירות האמריקאית; אייבר היה אזרח ארה"ב, תושב ברוקלין, והשגרירות נרתמה מיד לחיפושים אחריו.

על פי הדיווח הראשוני, גופתו של אייבר הושחתה. את הדברים הכחיש מפקד תחנת המשטרה באזור, אבל אדם שבחן את הגופה במו עיניו מאשר את הדיווח המקורי ואומר: "אייבר נמצא עירום ונראה שהייתה אלימות. אני בטוח שמדובר בסימנים של נקמה"

ברגע שהתברר כי הרב הנעדר הוא האלמוני שהושלך ברחובות בוסה, בעיתונות המקומית דווח על גבר יהודי שנפל קורבן לכנופיית שודדים מקומית שרצחה אותו במהלך ניסיון שוד שהסתבך ונמלטה. אלא שעיתונאים ובלוגרים בקולומביה עוסקים מאז בפרשה ללא הרף, ובסרטונים וראיונות עם קרובים ומקורבים מעלים כמעט כל אפשרות מלבד שוד מקרי. בין השאר נכתב שאייבר היה מעורב לכאורה בעסקים לא חוקיים, שהוא פגע במיזמי נדל"ן באזור, שהוא הסתבך לאחר ש"חיפש צעירונת חדשה להינשא לה" ושמדובר בנקמה על רקע רומנטי. יש להדגיש שכלום לא הוכח, אבל לאמירה על נישואים לצעירה יש לפחות בסיס עובדתי: לפני כחצי שנה התחתן אייבר, בעבר סרבן גט עקשן שהותיר את אשתו הראשונה עגונה, עם צעירה מקומית שהייתה אז בת 18 – עובדה שאייבר טען בדיעבד שלא היה מודע לה. כך או כך, השניים התגרשו כעבור חודש.

"אני מכיר את אייבר טוב מאוד", מספר דניאל (שם בדוי), שפנה אלינו ביוזמתו בעקבות הרצח, "ואני יכול לספר שהוא היה אדם מתוחכם מאוד שתמיד הצליח להתחמק ממערכת המשפט, בין היתר כי הוא חלק מהציבור החרדי".

אתה יודע מי רצח אותו?
"לא, אבל שוד אלים נשמע לי מאוד לא סביר".

גור (שם בדוי), אדם המעורה בפרטים, מספק פרט מידע שמחזק את הסברה של רצח מכוון: "נחום סיפר לי שהוא קיבל איום ממקורבים לגרושתו השנייה שלא להגיע לבוגוטה. אני לא יודע אם הם היו אלה שאיימו או אלה שהזהירו מפני איום של מישהו אחר, אבל הם אמרו לו שזה לא ייגמר בטוב. הוא בכל זאת טס לחפש שידוך חדש, וסיים את חייו בתוך ארגז. במקום חתונה חפרנו לו קבר באשדוד".

מה אתה חושב שקרה?
"לי זה נראה כמו נקמה".

בספטמבר 2019 הגיע אייבר לחתונת בנו בישראל, ונעצר כסרבן גט. דניאל (שם בדוי): "הוא העדיף להיות בכלא ולא להשתתף בחתונה, העיקר לא לתת גט. מאז הוא כבר לא נחשב לחלק מהקהילה החרדית, בברוקלין תלו שלטים שקראו לחרם נגדו"

שאול (שם בדוי), שבילה עם אייבר בחודשים האחרונים לחייו בקולומביה, משוכנע שלמשפחת הגרושה לא היה שום קשר לרצח. "הם אנשים טובים, פשוטים, שבסך הכל רוצים להתגייר ולהיות יהודים. הם מניחים תפילין, מתפללים, לא מסוגלים לפגוע בזבוב".

אז מי לדעתך רצח אותו?
"גנבים. נחום הסתובב בכל קולומביה ועשה הרבה בלגן, בכל מקום שנכנסנו אליו הוא הודיע שהוא מחפש בחורה להתחתן איתה ושהוא מוכן לתרום המון כסף למי שימצא לו כלה. הוא כל הזמן הבטיח כספים לאנשים".

למה שגנבים ישחיתו ככה את הגופה שלו?
"בשנים האחרונות הגיעו לקולומביה עבריינים מוונצואלה, וזה מאפיין את הפשיעה שלהם. בקולומביה יודעים שאם באים מולך שודדים, אתה צריך לתת להם הכל ולברוח. אני חושב שנחום לא הבין את זה, חשב שהוא בהוליווד או משהו ושהוא צריך להחזיר מלחמה. זה אומר מוות בטוח".

11 שנה עגונה

יותר מחודש לאחר מעשה, איש לא נעצר בחשד לרצח אייבר. אם הכל היה מקרי, עדיין אין הסבר למה הגופה הושחתה; אם זאת הייתה נקמה, אף אחד לא יודע למה לא נמצא על אייבר שעון היד שלו, שלדברי מקורביו היה יקר ערך. מנגד אומר איתן: "השעון היה יכול להיעלם בכל שלב מרגע מציאת הגופה, זה קורה כאן כל הזמן ולא מוכיח כלום".

בחודש האחרון התחקינו אחר מסלול חייו של אייבר, בנו של הרב מנחם מנדל אייבר, שהיה דמות מוכרת בקרב חסידי בעלזא במונטריאול, קנדה. אייבר הבן נולד ב-1974, עלה ארצה ממונטריאול עם 15 אחיו ואחיותיו, ומשפחתו התמקמה באשדוד. ב-1996 נישא בשידוך לאישה ששמה מרים, והביא איתה לעולם ארבעה ילדים. בתחילה חיו בישראל, ובהמשך היגרו לשכונת בורו פארק בברוקלין.

"נחום התעסק בתחום הנדל"ן והצליח מאוד", מספר דניאל. "הוא היה איש עסקים חרוץ ונחשב למבוסס מאוד כלכלית. הוא תרם כסף לצדקה, לבתי כנסת, לעמותות. לא הייתה פעם אחת שפניתי אליו והוא לא פתח את הכיס ועזר לאנשים ולמוסדות. היה לו לב גדול והוא נראה האיש הכי נחמד בעולם".

בבית הצליח אייבר פחות. כבר בתחילת הנישואים התלוננה מרים פעמיים על אלימות לכאורה מצדו, טענה שהוא מנסה לשלוט בה ודרשה גט. "11 שנה הוא סירב להתגרש ממנה", מספר דניאל. "הוא לא שילם מזונות לילדים שלו והשאיר את אשתו עגונה ללא פתרון".

אתה יודע להסביר למה?
"אני חושב שזה היה אקט של שליטה".

רבקה (שם בדוי), שהכירה את בני הזוג, מספרת: "מרים עברה גיהינום בגלל נחום. היא סיפרה שהוא נוראי אליה, מאיים עליה ואלים כלפיה".

לפני כחצי שנה התחתן אייבר עם צעירה קולומביאנית בת 18. השניים התגרשו כעבור חודש. גורם שנחשף לפרטים מציין: "נחום אמר שהאישה סיפרה לו שהיא בכלל בת 20. מצד שני, מקורבים למשפחה שלה אמרו שהוא טען שהוא רק בן 27"

לידי מגזין mako הגיע מסמך שנשלח בשנת 2018 מאיגוד הרבנים של ארה"ב וקנדה לבית הדין הגדול בירושלים. המסמך היה חלק מתיק עב כרס שבו טופלה בקשתה של מרים. "האישה פרשה בפנינו את סיפור חייה", נכתב במסמך, "שכבר קרוב לתשע שנים היא יושבת בודדת וגלמודה ובעלה מסרב לתת לה גט, כל פעם בתירוץ אחר, והיא הלכה אחריו והסכימה לוויתורים רבים ולא הועיל, ותמיד בסוף דבר הבעל משנה דעתו וברגע האחרון סירב לתת לה גט". בהמשך המסמך ציינו הרבנים: "קיבלנו עותקים של דוחות משטרה שעצרו אותו (את אייבר) יחד עם זונה בעבירת ביקוש זנות מספר פעמים". ואכן, מסמך של משטרת ניו יורק מאשר כי ב-2006 הוגשה נגד אייבר בעיר תלונה על צריכה או ניסיון לצרוך שירותי זנות.

במסמך אחר, שעליו חתומים רבנים בכירים מחסידות בעלזא, נכתב בהתבסס על עדויות שאייבר "זרק על מרים חפצים, נעל אותה מחוץ לדירה, היה מאיים עליה, איים בהתאבדות, אושפז בכפייה פעמיים והתעלל בחסרי ישע". ניסיונותינו לאתר את העדים המדוברים עלו בתוהו, ולדברים אין אישור ממקור אחר.

ב-2013, במהלך ביקור של אייבר בישראל, הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. לבקשת בית הדין הרבני הוא נבלם בנתב"ג על ידי רשות המעברים, נעצר – אבל לאחר כמה ימים הצליח להתל ברשויות וחמק בחזרה לארצות הברית בזהות בדויה, לכאורה באמצעות דרכונו של אחיו. גם זה לא שכנע אותו לתת גט למרים.

"הפרידה ממרים שברה את נחום לגמרי, הוא רצה לנקום בה על הפרידה שלטענתו היא יזמה", אומר גור. "הסיטואציה הייתה לו קשה מאוד, הוא הלך קצת לאיבוד. כשהיא התעקשה לקבל גט, הוא פשוט התעלם. לא עזרו שום סנקציות שהוטלו עליו ולא שיחות שכנוע מצד רבנים בקהילה. אפילו האדמו"ר מבעלזא לא עזר לרכך אותו. עשו לו שיימינג בקהילה, וגם זה לא עזר. הוא הוגדר סרבן גט, ניסינו לדבר על לבו, אבל הוא היה עקשן גדול".

בספטמבר 2019 נעצר אייבר שוב, כשנחת בישראל כדי לחגוג בחתונת בנו. בכתבה שפורסמה אז ב"ישראל היום" נכתב כי "בלשי משטרת נתב"ג עקבו אחריו לביקורת הדרכונים, שם הציג דרכון עם תמונה שאינה תואמת את מראהו, ונעצר מיד. בחיפוש בכליו נמצא גם דרכון קנדי. באופן מיוחד, שעתיים בלבד לפני כניסת השבת, התכנס הרכב בית הדין בירושלים והוחלט שהוא ישהה בבית הסוהר עד דיון בנושא". שעות ספורות לפני החתונה הובא אייבר בליווי משטרתי לבית הדין הרבני, אך סירב לספק את הגט. החתונה נערכה לבסוף בלעדיו.

"הוא העדיף להיות בכלא ולא להשתתף בחתונה של בנו, העיקר לא לתת גט למרים. רצה למרר לה את החיים ונהיה אטום כמו קיר. ישבנו עליו, ניסינו לשכנע אותו, אבל כלום. הוא התכנס בתוך עצמו ולא תקשר עם הסביבה", מספר גור. ודניאל מוסיף: "מאז אותו אירוע הוא כבר לא נחשב לחלק מהקהילה החרדית. למעשה, הוא האדם היחיד שהקהילה הכריזה עליו חרם רשמי בגלל מעשיו. בבורו פארק תלו שלטים שקראו לחרם נגדו, אפילו פתחו אתר באינטרנט נגדו".

שאול (שם בדוי), שבילה עם אייבר בקולומביה: "לדעתי רצחו אותו גנבים. בקולומביה יודעים שאם באים שודדים, צריך לתת להם הכל ולברוח. אני חושב שנחום לא הבין את זה, חשב שהוא בהוליווד ושהוא צריך להחזיר מלחמה. זה אומר מוות בטוח"

ב-2020 נשבר אייבר תחת לחץ הרבנים, בהם האדמו"ר, והוא נכנע ונתן למרים גט. לדברי גורמים יודעי דבר, היא ויתרה לו על חצי מיליון דולר – דמי מזונות של עשר שנים – רק כדי לסיים את הפרשה.

אם לא אוקראינה אז קולומביה

הגירושים, מספרת רבקה, שלחו את אייבר לחיפוש מיידי אחר שידוך. "הוא רצה אישה חדשה, אבל בגלל השם הרע שיצא לו בניו יורק הוא חיפש במקומות אחרים".

"נחום ניסה את מזלו באוקראינה, וכשלא יצא מזה כלום החליט לבדוק את קולומביה. הרבה יהודים מגיעים לכאן כדי לחפש צעירות", מספר שאול. "אני הכרתי אותו בשנה שעברה, כשהוא הגיע הנה בפעם הראשונה. אחד הרבנים בבית חב"ד ביקש שאלווה אותו ואסייע לו, והדבר הראשון שהוא אמר לי זה שהוא רוצה להתחתן. זה היה משוגע לגמרי, לא עניין אותו להכיר אישה באמת, הוא ישר רצה חתונה".

וזה לא עובד ככה בקולומביה.
"מה פתאום. אבל הוא חשב שבגלל שהוא רב, שהוא חרדי ושהוא עשיר מניו יורק, הוא ימצא כלה מהר".

מה הוא עשה בשביל זה?
"הלך לכל אחד מבתי הכנסת והכריז שהוא מחפש שידוך. הוא הסתובב עם לבוש של רב וסיפר לכולם שהוא מבקש שיכירו לו כלה".

ככה זה נמשך מספר שבועות, שוב ללא הצלחה. מקורביו של אייבר מספרים שבשלב הזה הוא יצר קשר עם בית דין לגיורים, ושם הפך בעצמו לדיין בהליכי גיור. "בקולומביה יש הרבה משפחות ממצב סוציו-אקונומי נמוך שרוצות להתגייר", מספר ל', עסקן בתחום. "הם עובדי אדמה, אין להם כלום. כאלה היו בני משפחה של בת 18 שהגיעה לפני כמה חודשים לבית הדין. נחום אייבר אישר להם את הגיור, ובאותו מעמד הודיע שהוא רוצה להתחתן עם הנערה. הוא הבטיח לה חיים מדהימים באמריקה, הבטיח כסף, הבטיח ביטחון לה ולמשפחה שלה. אלה אנשים מאוד ישרים וטובים, הם חשבו שלהתחתן עם רב זה דבר מכובד".

גור (שם בדוי): "נחום סיפר לי שהוא קיבל איום ממקורבים לגרושתו השנייה שלא להגיע לבוגוטה. אני לא יודע אם הם היו אלה שאיימו או אלה שהזהירו מפני איום של מישהו אחר, אבל הם אמרו לו שזה לא ייגמר בטוב"

באישור הרב של בית הדין התקיימה החתונה יומיים לאחר מכן, בדצמבר 2025, בעיר הנמל ברנקייה שבצפון המדינה. גורם שנחשף לפרטים מציין בהקשר הזה: "נחום סיפר לי מאוחר יותר שההורים והמשפחה של האישה הטעו אותו, שסיפרו לו שהיא בכלל בת 20. מצד שני, מקורבים למשפחה שלה טענו שהוא שיקר לגבי גילו וטען שהוא רק בן 27. מה שלא היה שם, עשינו להם חופה וקידושין, אבל אחרי חודש הכל נגמר".

מה זה אומר, נגמר?
"השידוך נכשל. אייבר החליט להתגרש ושלח לאישה גט באמצעות רבנים. בני המשפחה שלה לא אהבו את ההתנהלות שלו, את חוסר הכבוד כלפיה וכלפיהם. הם נפגעו ממה שעשה".

כמו כל דבר אחר בפרשה הזאת, גם כאן צצים סימני שאלה – כי בעיתונות הקולומביאנית נכתב שהצעירה היא זו שהחליטה להיפרד מאייבר, טענה שזוכה לגיבוי מצדו של שאול: "היא פתאום הבינה מה זה אומר להתחתן בגיל מוקדם עם גבר שהיא לא מכירה, והודיעה לו שהיא רוצה להתגרש".

בסוף מרץ חזר אייבר, גרוש בשנית, לקולומביה. הוא היה נחוש למצוא בת זוג, ושאול מספר שבכך הפך למטרה לעבריינים. "איך שהוא דיבר, איך שהוא התלבש – היה ברור שמדובר בזר מוחלט". לדברי שאול התרחשו מספר מקרי שוד במקומות שבהם התאכסן עם אייבר, מקרים שהוא מייחס בדיעבד לנוכחות של האמריקאי. "הייתי אומר לו: 'נחום, כאן זה לא ניו יורק'. אבל הוא דיבר יידיש, עברית ואנגלית לעיני כל, משך תשומת לב. אמרתי לו שהוא צריך להיות יותר צנוע, להפסיק להסתובב בלילות ולדבר עם זרים באנגלית, אבל הוא לא הקשיב. הייתה לו מנטליות של ילד בן 5, הוא לא הבין את התרבות ואת הפשע בקולומביה. הייתה לו גם בעיה עם רבנים שאמרו לו שלא להתקרב לבתי הכנסת שלהם. באופן כללי הוא רק עשה בלגן".

איימו עליו?
"לי הוא לא אמר שום דבר על איום ממשי".

אייבר היה אזרח אמריקאי, ובארה"ב דרשו ממשטרת קולומביה לתת עדיפות לחקירת הרצח. חברת הפרלמנט הקולומביאני לורנה ריוס קראה לחקור לעומק את התיק, אירוע נדיר במדינה שבה מספר מעשי הרצח לא יורד מ-10,000 בשנה

אדם שהיה בקשר עם אייבר בשבועות האחרונים לחייו מספר שבאביב האחרון הוא חידש את הקשר עם גרושתו השנייה. לדבריו הם כבר דיברו על סוג של קאמבק. "בני משפחתה לא אהבו את זה", הוא מספר. מנגד, ל' טוען כי האזהרות שקיבל אייבר מפני חזרה לקולומביה הגיעו לא מהמשפחה אלא בכלל מצד רבנים במדינה. בעצם, רק על דבר אחד בנוגע לסוף חייו של אייבר אין ויכוח: ב-20 באפריל הוא נחת בבוגוטה, ושכר את הדירה שממנה נעלם.

איש של חסד

לאחר הפרסומים על מציאת גופתו של אייבר דרשו רשויות האכיפה בארה"ב ממשטרת קולומביה שתיתן עדיפות לחקירת הרצח. גם חברת הפרלמנט הקולומביאני לורנה ריוס קראה לחקור לעומק את התיק – אירוע נדיר במדינה שבה מספר מעשי הרצח לא יורד מ-10,000 בשנה.

יוסי לנדאו, ממקימי זק"א, הגיע לבוגוטה כדי לטפל בסידורי הגופה של אייבר ובהבאתה לקבורה בארץ. הוא מי שהצליח לזהות את הגופה באמצעות DNA. "עד עכשיו אני לא מעכל את מה שקרה לנחום", אומר לנדאו. "הוא היה איש של חסד, זה מטורף בכל קנה מידה. אנחנו מצדנו עשינו מה שיכולנו: זירזנו את הטסת הגופה לניו יורק ומשם לישראל, לקבורה באשדוד".

מרים, גרושתו הראשונה של אייבר, בחרה שלא להתראיין לכתבה זו. בשבוע האחרון עשינו מספר ניסיונות לשוחח עם אחיו של אייבר, שמתגוררים בישראל; גם הם סירבו לבקשותינו להתראיין או להגיב, והפנו אותנו לעורך הדין של המנוח. תגובתו מופיעה כאן במלואה.

עורך דינו של אייבר: "פגיעה בכבודו של המנוח"

עו"ד אברהם זינגר מ"פינק זינגר משרד עורכי דין", שייצג את אייבר, מסר בתגובה: "המידע שהעברתם לי אינו אלא אסופת שקרים בלתי מבוססת, רכילות זולה וצהובה. זוהי לא עיתונות, אלא חיטוט ונדליסטי בארונות קבורה וסחר תקשורתי בעפרם של מתים – פשוטו כמשמעו, בשביל מושגים כמו 'רייטינג' 'טראפיק' ו'קליקבייט'.

"לא אטרח להיכנס לגופם של דברים ולפרט מה נכון ומה מהווה המצאה מוחלטת. תפקידו של עיתונאי הוא לבצע תחקיר עובדתי נוקב, ולא לשמש שופר לשמועות מרושעות. תמוה כיצד מערכת המתיימרת להיות מכובדת כגון 'מאקו' מרשה לעצמה לפרסם 'עובדות' הנוגעות לנסיבות רצח, שעה שרשויות האכיפה החוקרות את התיק טרם פרסמו ממצאים רשמיים כלשהם.

"מדהים ומעורר חלחלה לגלות שבעוד דמו של אדם – בן לאם קשישה וכאובה ואב לארבעה ילדים המצויים בטראומה עמוקה – טרם יבש לאחר שנרצח באכזריות מחרידה, בוחרת מערכת תקשורתית לחטט בפצעים מדממים רק כדי לספק יצר מציצנות רדוד ומאוס. על כך התבטא אוסקר וויילד עוד בשנת 1891: 'במאות הקודמות, הציבור סימר את אוזניהם של עיתונאים לעמוד. זה היה מחריד למדי. במאה שלנו, העיתונאים מסמרים את אוזניהם שלהם אל חור המנעול. זה גרוע הרבה יותר'.

"בכתבה שאתם מתכננים לפרסם אין שום ערך ציבורי. היא אינה רק פוגעת בכבודו של מנוח שאינו יכול להגן על שמו מפני האשמות שווא; היא פוגעת אנושות ורומסת את חיי ארבעת ילדיו היתומים, אמו הקשישה ובני משפחתו הרבים, לרבות גרושתו. אתם גוזרים עליהם קריאה והתמודדות עם הכפשות שקריות בשיא ימי אבלם. הכל למען תהילה תקשורתית חולפת והתענגות חולנית על טרגדיה. הפילוסוף ארתור שופנהאואר הגדיר זאת היטב: 'אין סימן מובהק יותר לרוע לב אמיתי ולהיעדר ערך מוסרי עמוק, מאשר עונג מסבלו של הזולת (Schadenfreude). יש להימנע ולהתרחק מכל אדם שמידה זו נצפתה בו'.

"לסיום, ראוי לזכור את קביעת שלמה המלך, אשר חז"ל ייחסו למי שאינו מכבד את המת: 'לֹעֵג לָרָשׁ – חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, שָׂמֵחַ לְאֵיד – לֹא יִנָּקֶה' (משלי יז, ה)".