הישראלי שנעצר עם עוברים חיים בשדה התעופה: "הכל היה חוקי"

עבור ישראל מאיר גוטהולד (24), אזרח ישראלי שמתגורר בשנים האחרונות בארצות הברית, המשימה הייתה אמורה להיות עוד פרק שגרתי בעבודה יוצאת הדופן שלו. גוטהולד הוא בלדר עוברים חיים מורשה, חוליה קריטית בשרשרת שמאפשרת לזוגות ברחבי העולם להגשים את חלום ההורות באמצעות פונדקאות. הוא כבר היה בדרכו למקסיקו, עם מיכל שבו עוברים מוקפאים המיועדים לזוג שחיכה להם בכיליון עיניים. אלא שבנמל התעופה של קפריסין הטורקית, הכל השתבש.

בשל הרגישות, מיכלי העוברים החיים אינם יכולים לעבור שיקוף של שדות התעופה - קרינה כזו עלולה להרוס את התאים ולהשמיד את הסיכוי לחיים. אבל עבור אנשי הביטחון והשוטרים המקומיים, הסירוב להעביר את המיכל במכונה התפרש מיד כמשהו אפל בהרבה. הם היו בטוחים שהם תפסו מבריח בינלאומי.

"הסברתי להם שהם טועים", משחזר גוטהולד בראיון בלעדי, "הראיתי להם את כל המסמכים הרשמיים, את האישורים הבינלאומיים שמוכיחים שהכל חוקי לחלוטין ושאני עובד עם זוגות בארה"ב ובמקסיקו. אבל כלום לא עזר. הם היו נעולים, פשוט מקובעים על הגרסה שלהם. הם החרימו את המיכל, עצרו אותי וזרקו אותי לתא המעצר". יחד איתו נעצרו גם רופא ומנהל מרפאת פוריות מקומית מלפקושה, בחשד שמכרו לו את העוברים. גוטהולד, שעוד האמין כי מדובר באי הבנה ביורוקרטית שתיפתר תוך 24 שעות, לא ידע שהוא עומד להיעלם לתוך גיהנום שיימשך חודש ימים.

תנאים קשים, בידוד ורעב קיצוני

המעצר המשטרתי הראשוני עוד היה נסבל, אך החלק השני של האירוע - העברתו לכלא המרכזי של קפריסין הטורקית - כבר היה סיפור אחר לגמרי. "שם זה הפך לסוג של 'אקספרס של חצות'", מתאר גוטהולד בקול רועד, "התנאים היו מחפירים. האוכל היה נוראי, וחוץ מפירות וירקות לא מסוגלים לגעת בכלום. עברתי שם התעללות פיזית ונפשית קשה".

באגף הצפוף והמחנק, שבו נדחסו 14 אסירים בתא אחד, מצא את עצמו הצעיר הישראלי מוקף בעצורים מאיראן ומסוריה. "הם הטילו עליי 'עונשים' - החרימו אותי, אסרו עליי לעשן, להתאמן בריצה או אפילו להתפלל. המלחמה בחוץ רק החמירה את היחס שלהם אליי בפנים", הוא מתאר, "הם איימו על החיים שלי בגלוי. אמרו לי: 'אתה ישראלי, אתה תישאר פה הרבה זמן', והבהירו שיורו להרוג אותי אם אפר את האיסורים שהם קבעו, בזמן שלהם עצמם היה מותר לעשות הכל. פחדתי מהם פחד מוות. ישבתי בפינה מבוהל, ולא הפסקתי להתפלל לאלוהים שיחלץ אותי משם. לא עצמתי עין בלילות מתוך חרדה שיקומו בלילה וישחטו אותי".

האנטישמיות והשנאה לא הגיעו רק מצד האסירים. גוטהולד נאלץ להתמודד גם עם סוהרים אכזריים. "היה סוהר אחד שהיה מכה אותי באגרופים ובעיטות לפנים רק בגלל שאני ישראלי. הוא היה מקלל אותי ויורק עליי בלי שום סיבה".

ככל שחלפו הימים, והסערה סביב מעצרו הלכה והתעצמה, בכלא הבינו שהישראלי שבידיהם נמצא תחת איום ממשי. הפתרון שלהם לא היה שחרור, אלא בידוד קיצוני: גוטהולד נלקח ונזרק למשך 11 ימים אל תוך תא קטנטן שהוקם בתוך מסדרון הכלא.

"זה היה צינוק של מטר על מטר, ללא שום קשר לעולם החיצון", הוא מספר על רגעי השפל הנפשיים, "ירדתי 15 קילוגרמים במהלך החודש הזה. זה היה הסיוט של החיים שלי. זה מסוג המקומות האפלים שאנשים מאבדים בהם כל שביב של תקווה ופשוט מתאבדים. היו לי רגעים קשים מאוד שבהם הייתי בטוח שאני הולך להיקבר שם שנים על דבר שלא עשיתי. כל יום הרגיש כמו שנה שלמה".

עורכת דין מקומית ששכרה המשפחה בימים הראשונים התגלתה כחסרת אונים, ורק סיבכה את מצבו המשפטי מול הרשויות הטורקיות שלא הסכימו להקשיב לגרסתו. הישועה הגיעה רק כאשר בני המשפחה המודאגים החליטו לשנות אסטרטגיה ופנו לעורך הדין מרדכי ציבין, מומחה בעל שם עולמי בטיפול וביחסים בינלאומיים עבור ישראלים שמסתבכים מעבר לים. עו"ד ציבין נכנס בעובי הקורה, עקף את הערכאות הנמוכות ופנה ישירות לבית המשפט העליון של קפריסין הטורקית.

ציבין הציג לשופטים העליונים את התיעוד הרפואי, האישורים המדעיים וההסכמים הכתובים שמוכיחים מעל לכל ספק שגוטהולד אינו עבריין או מבריח, אלא שליח רשמי שפעל תחת הסטנדרטים הבינלאומיים המחמירים ביותר של תחום הפוריות.

הפעם, הטיעונים חלחלו. כשראו השופטים את חומר הראיות, הם הבינו את גודל המחדל ואת מעצר השווא. בהחלטה דרמטית, הורה בית המשפט לשחרר את גוטהולד לאלתר, ואף הגדיל לעשות כשניפק התנצלות רשמית ונדירה בפני האזרח הישראלי. "השופטים ממש התנצלו על כך שישבתי חודש ימים בגלל אי הבנה על דבר שלא עשיתי", אומר גוטהולד, "הם ציינו שפעלתי לחלוטין לפי החוקים הבינלאומיים ושחררו אותי באותו הרגע".

ביום רביעי האחרון הוחזר לידיו מיכל העוברים והוא הועבר במהירות אל מעבר לגבול - אל קפריסין היוונית. "רק ברגע שחציתי את הגבול הבנתי מה זה חופש אמיתי. הרגשתי כמה מזל היה לי שבטעות לא נקברתי שם לכל החיים". גוטהולד אולי נמצא כבר חופשי ומחוץ למדינה, אבל מבחינתו הטראומה עדיין חיה - והסיפור לא תם. בימים אלו הוא שוקל להגיש תביעתה נגד הרשויות בטורקיה על מעצר השווא.