השוטרים חשבו שתפסו עבריינים בדרך לחיסול בתחנת דלק
שוטרי היאחב"ל היו בטוחים כי תפסו חוליה בדרכה לבצע חיסול "על חם" בתחנת דלק, אך בית המשפט הורה על שחרורם תוך ימים ספורים
שוטרי היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית (יאחב"ל) שבלהב 433 עצרו בשבוע שעבר בתחנת דלק בטייבה שלושה תושבי המשולש, בגילאי 17 ו-20, בחשד כי היוו חוליית חיסול שהתכוונה לפגוע בעבריין. במהלך המעצר הודיעה המשטרה כי נתפס ברשותם רובה M-16 עם כוונת טלסקופית, ומיהרה לצאת בהצהרות לפיהן מדובר בסיכול משמעותי של חוליה שהייתה בדרכה לביצוע המשימה. אולם, על אף שבתחילה נראה היה כי מדובר בתיק כבד משקל, המציאות המשפטית שהתבררה בבית המשפט הייתה שונה בתכלית.
מפרטי המקרה עולה כי המעצר בוצע באופן אלים ומתוקשר לעיני לקוחות ועוברי אורח בתחנת הדלק. גורם המעורה בפרטי התיק ציין כי החשודים הושפלו לעיני כל כאילו היו מחבלים, וכי השוטרים היו משוכנעים שתפסו דגים "שמנים" שבידיהם ראיות חותכות לניסיון חיסול. אך בניגוד להצהרות המוקדמות, התברר כי הנשק המדובר לא נמצא כלל ברשותם של החשודים בעת המעצר אלא אותר במקום אחר לחלוטין, עובדה שערערה את הבסיס לטענת "חוליית החיסול בדרך למשימה".
השלושה הובאו להארכת מעצר בבית משפט השלום בפתח תקווה, שם טענה סנגוריתם, עו"ד שני מורן, כי החשודים אינם חברים בשום חוליית חיסול וכי לא הייתה להם כל כוונה לפגוע באיש. לדבריה, ההצהרות של המשטרה היו חסרות בסיס וגרמו נזק מיותר לחשודים מבלי שהוצגו ראיות התומכות בחשדות החמורים. מעצרם של השלושה הוארך ביממה אחת בלבד, ואתמול הם שוחררו בערבות. כעת מעריכים גורמים משפטיים כי ספק רב אם יוגש נגדם כתב אישום בפרשה שהתחילה בקול תרועה רמה והסתיימה בלא כלום.
עו"ד שני מורן מסרה בתגובה לאירועים את הדברים הבאים: "כפי שטענתי בדיון הראשון, כותרות לחוד ומציאות לחוד. הלקוחות שאני מייצגת נעצרו במעצר אלים תוך שהושכבו על הרצפה לעיני כל, שניים מהם הוכו נמרצות ואחד אף הגיע לדיון חבול בפניו עם שטף דם בעינו, עד כדי ששב"ס הובילו לבית חולים. ומה מסתבר? שלא חוליית חיסול ולא יער, שלושתם שוחררו בהסכמה בחלוף שלושה ימים, והכותרות נותרו כותרות. מדי יום עצורים מגיעים לבתי המשפט מוכים וחבולים, אני קוראת לשופטים הדנים בענייני עצורים לדרוש תשובות ומענה כיצד ומדוע עצור, אשר חזקת החפות עומדת לזכותו, מגיע לבית המשפט חבול ומוכה ונראה אחרי קרב. אין זה מספיק לשלוח מקרים מסוג זה רק לבדיקת מח"ש, מצופה מבתי המשפט לדרוש תשובות ולפעול למיגור התופעה, ולא רק לציין בפרוטוקול שיש להפנות את התיק למח"ש".
