מיכאל מילר בן ה-26 מפרדס כץ תמיד חלם על החיים הטובים, על חופשות בבתי מלון בארץ ובחו"ל, על מסיבות בריכה עם חבריו הקרובים, וגם תמיד דיבר על הפנטזיה הכי גדולה שלו: להרוויח המון כסף בלוטו או בהימורים כדי להסתדר בחיים ולדאוג לבני משפחתו.
למילר, שהיה ידוע ב"בייבי פייס" שלו, לא היה מעולם קשר לעולם העברייני, זאת למרות שהתגורר באחת השכונות הכי מוכרות בלקסיקון הפשע הישראלי, ממנה יצאו בשנות ה-80 בכירי העבריינים בעולם התחתון בישראל ואנשיה ניהלו קרב עקוב מדם עם יריביהם משכונת רמת עמידר.
למרות ההיסטוריה של השכונה הקשה בה גדל, מילר אף פעם לא תיאר לעצמו שחייו יסתיימו ברצח אכזרי ובשני כדורים בראשו רק בגלל ששילם את חוב ההימורים שלו באיחור של כמה ימים.
"מיכאל היה אדם עם נשמה גדולה ולב זהב. בחור תמים מאוד שלא הכיר את עולם הפשע, התרחק מעבריינים כמו מאש ונרצח סתם. ממש סתם", מספר חבר קרוב של מילר. "זה היה רצח מיותר כל כך. נכון שהוא אהב להמר בקטנה, אבל הוא לא היה חייב כסף לאף אחד ושילם את החוב שלו עד השקל האחרון. כואב לי הלב על המשפחה שלו".
מילר, בן יחיד להורים שעלו מרוסיה לישראל בתחילת שנות התשעים, הגיע לעולם לאחר שנים רבות של טיפולי פוריות קשים שעברה אמו. "אמא שלו ג'ניה נתנה את נשמתה עבור בנה. מהיום שהוא נולד ועד יומו האחרון", מספר חבר קרוב של המשפחה. "הוא היה כל עולמה, הבן היחיד, האוצר שלה, והוא עזר המון למשפחתו".
אלא שבין כל תחביביו של מילר היה גם התחביב שהוביל לבסוף למותו. מילר אהב להמר. אמנם לא בסכומים גדולים, אבל הייתה לו חולשה לריגוש שבהימור, והוא השקיע בכל פעם כמה אלפי שקלים בתחביב שלו. "למיכאל מילר הייתה חולשה להימורים", מציין גורם במשטרה, "אבל הוא בפירוש לא היה עבריין".
בשנים האחרונות עבד מילר בחנות צעצועים, ואחרי התפרצות נגיף הקורונה עבר למכור מסיכות פנים. לפני כמה חודשים, אחרי עוד לילה של הימורים, הפסיד מילר סכום של עשרת אלפים שקלים, והוא עבד מסביב לשעון כדי להחזיר את החוב. בתחילת מרץ האחרון, הוא החל לקבל הודעות קוליות מאיימות בווטסאפ מעבריין בשם נוריאל חג'אני, תושב גבעת שמואל, שקיבל משימה לגבות ממילר את החוב בכל מחיר אחרי שהתעכב בתשלום.
חג'אני (24), שריצה כשש שנות מאסר בכלא בגין עבירות אלימות נשק ורכוש, דרש ממילר לשלם מיד את החוב ואף איים לפגוע בו פיזית. מילר, שנבהל מהאיומים והבין שהוא נכנס בעל כורחו "למגרש של הגדולים", נבהל והקליט חזרה הודעה לחג'אני בה שאל אותו בקול מבוהל איפה הוא אמור להשאיר לו את כספי החוב.
"איפה להשאיר? תשאיר איפה שתשאיר", איים חג'אני על מילר בהודעה נוספת. "זה עניין של זמן עד שהכל נגמר איתך. קודם כל תשאיר ואחר כך נראה איך נתנהג איתך". מילר נבהל, שיתף את חבריו, ואלו סיפרו שהוא היה בפאניקה מוחלטת וחי בפחד מתמיד מהלא נודע.
"מיכאל היה אדם שמח ומצחיק ביום ביום, הכי קול בעולם, אבל הוא ממש נבהל מהאיומים. הוא רעד מפחד ולא תפקד. פתאום הוא איבד את חוש ההומור שלו ואת האנרגיה שכל כך אפיינה אותו", מספר אחד מחבריו, "כשהבין שהאיומים כלפיו רציניים הוא מיהר לשלם את החוב, אבל זה כבר היה מאוחר מדי".
חג'אני, שלא היה מרוצה מכך שמילר שילם את חובו בעיכוב של כמה ימים, ראה בכך זלזול ופגיעה בכבודו. הוא שלח למילר הודעה קולית נוספת, ואיים: "אחרי שתשאיר את הנייר (הכוונה לכסף) אנחנו נראה מה נעשה על אי הכבוד שהפגנת ואיך להתנהג איתך. ההשלכות של זה, אני אומר בכללי, הולכות להיות מאוד מאוד קשות".
מילר ניסה לרצות את חג'אני, התחנן והתנצל על העיכוב בתשלום החוב, וחג'אני השיב לו בהודעה נוספת: "הכל טוב אח שלי. הכל בסדר גמור. אני ואתה חברים. הכול טוב אחי", אמר לו, ומילר נרגע קצת והאמין שחג'אני ירד לו מהגב.
אלא שכאמור לחג'אני היו תכניות אחרות לגמרי לגבי מילר שלטענתו עשה ממנו צחוק וזלזל בו אחרי שלא מיהר לשלם את חובו. "מילר חשב לתומו שההדורים עם חג'אני יושרו. הם היו בקשר של הודעות קוליות ובשיחות טלפון. הוא חשב שהם חזרו להיות חברים, אבל הוא טעה", מסביר גורם במשטרה.
בבוקר יום שישי ה-17 באפריל, שכר מילר חדר במלון הבוטיק היוקרתי "בראון ביץ" שברחוב הירקון בתל אביב. מילר הזמין לחדרו שני חברים טובים ויחד הם פתחו שולחן מלא משקאות אנרגיה ואלכוהול והעבירו את הלילה במלון. ביום שבת בבוקר התקשר חג'אני למילר לברר היכן הוא נמצא, וזה סיפר לו שהוא מבלה בבית מלון עם חבריו.
"מיכאל חשב שחג'אני רצה להצטרף אליהם לבילוי", טuען מקורב למילר, "זה רק מראה עד כמה הוא היה תמים". חג'אני הודיע למילר שהוא בדרך, ואז יצא על פי החשד מפרדס כץ על אופנוע ואסף את חברו יעקב רובין בן ה-19 שכמה חודשים לפני כן הוגשו נגדו כתב אישום בגין הובלה, נשיאת נשק והפרעה לשוטר.
השניים הצטיידו בקסדות שחורות, אקדח משתיק קול 7.65 מ"מ, כפפות, כובעי גרב, חבל וטלפון, ונסעו לכיוון המלון במהירות גבוהה מאוד כשהם עוברים ברמזורים אדומים וחלק מנסיעתם הייתה בניגוד לכיוון התנועה.
בשעה 13:33 הגיעו חג'אני ורובין ללובי בית המלון שם מילר קיבל את פניהם בחמימות רבה. "בהתחלה הוא חשב שהם באו בטוב והוא לגמרי לא הבין שחג'אני כבר הוציא חוזה על ראשו", מציין קצין משטרה. דקות לאחר מכן עלו השלושה לחדרו של מילר - ואז הגיעה התפנית בעלילה.
מילר הבין מהר מאוד שקבלת הפנים החמה לא עזרה לו ליישר את ההדורים עם חג'אני והשניים הגיעו עבור מטרה אחרת לגמרי. "איפה האמבטיה בחדר? מה, אין פה שירותים?", שאל חג'אני את מילר המפוחד שהוביל אותו לחדר לשירותים. חברו של חג'אני, רובין, נשאר מאחור להשגיח על שני חבריו של מילר כשהוא קושר את ידיהם ורגליהם, לוקח מהם את הטלפונים הסלולרים שלהם ותולש את חוט הטלפון בחדר כדי שלא יזעיקו עזרה.
במקביל, מילר נכנס לחדר האמבטיה כשאחריו צועד חג'אני, שלפתע שלף את אקדחו וירה במילר כדור אחד בראשו. שניות לאחר מכן חג'אני יצא מחדר האמבטיה והפנה את האקדח לעבר חבריו המבוהלים של מילר שישבו כפותים בסלון. "היינו בטוחים שהוא יורה בנו. הגבוה (הכוונה לחג'אני) הצמיד לנו לנו את האקדח לראש. התחננו בפניו שלא יירה בנו ובכינו", סיפרו השניים בחקירתם ביחידה המרכזית של מחוז תל אביב.
אלא שאז חג'אני שמע רעשים שהגיעו מחדר האמבטיה, חזר על עקבותיו, והבחין שמילר עדיין בחיים. ברגע זה, כך על פי החשד, הוא ירה בו כדור נוסף כדי לוודא את מותו. "הוא פשוט עשה למילר וידוא הריגה. אין דרך אחרת לתאר זאת", ציינו במשטרה.
דקות לאחר מכן חג'אני ורובין יצאו מהחדר, לקחו איתם את הטלפונים הסלולריים של מילר וחבריו ונמלטו מהמקום. הם עלו על האופנוע והחלו בנסיעה פרועה עד שהגיעו סמוך לגשר המכביה בפארק הריקון ושם זרקו את הטלפונים לנחל בניסיון להעלים ראיות. באותו הזמן הצליחו שני חבריו של מילר להשתחרר, ורצו מבוהלים למנהל המלון וביקשו ממנו להזעיק את המשטרה. "ניידת, ניידת מהר לירקון 64 למלון בראון ביץ' האוס. יש לי שני אורחים שאומרים שירו בחבר שלהם", נשמע המנהל זועק בקול רועד ונרגש למוקדנית.
השעה 13:57. פחות משעה לאחר הרצח. חג'אני ורובין מגיעים לגבעת שמואל ומנסים להיפטר מהקסדות והאופנוע. רובין זורק את אחת הקסדות לפח האשפה ומחנה את האופנוע בסמוך למקום מגוריו. לא עוברות יותר מכמה שעות בודדות וצוות החקירה המיוחד שהוזעק למלון בפיקודו של רפ"ק ליאוק חבקוק מתחיל לחבר את הפאזל עד שהוא מגיע לתמונה המלאה, והשוטרים מחליטים לעצור את חג'אני ורובין.
החוקרים, בעבודת נמלים מעמיקה, עוקבים אחר נתיב ההימלטות של השניים באמצעות מצלמות האבטחה, לוקחים טביעות אצבע מהקסדה שמצאו בפח באשפה בגבעת שמואל ומזהים את טביעות האצבע ודגימות הדי.אנ.אי שנלקחו מהזירה ותואמות לשל רובין. בנוסף, בעל האופנוע מספר לחוקרים כי האדם האחרון לו השאיל את האופנוע היה יעקב רובין.
במקביל, צוללני המשטרה החלו לסרוק שטחים עצומים בנחל הירקון, ואחרי זמן לא רב הם איתרו את הטלפונים הסלולריים שהשליכו השניים. אחרי ביצוע איכונים לטלפונים של השניים גילו החוקרים שהם אכן שהו בזירת הרצח, בנוסף לנתונים שהתקבלו מחברת waze ותיעדו את מסלול נסיעתם של חג'אני ורובין מגבעת שמואל למלון בירקון וחזרה לביתם.
עם מעצרו, מצאו החוקרים בביתו של חג'אני את הטלפון הסלולרי שבאמצעותו התקשר למילר זמן קצר לפני הרצח, כמו גם לרובין כדי שזה יצטרף אליו למלון. בביתו של חג'אני נמצאה גם קסדת האופנוע שחבש והמפתח לאופנוע. בנוסף, בידי החוקרים הקלטה שנמצאה בטלפון הסלולרי של חג'אני ומתעדת את רגעי כניסתו למלון ובה החוקרים זיהו בבירור את קולו.
"התיק הזה סגור מכל הכיוונים. הראיות נגד חג'אני ורובין כמבצעי הרצח האכזרי של מילר מוצקות יותר מבטון", מסביר קצין במשטרה. "חוקרי ימ"ר תל אביב עשו עבודת חקירה עילאית כשהם נעזרים באמצעים טכנולוגיים חדשים לפענוח הרצח תוך זמן קצר מאוד".
חג'אני ורובין שמרו על זכות השתיקה בחקירתם ולא ענו למאות השאלות שהטיחו בהם החוקרים, ובשבוע שעבר הגישה פרקליטות מחוז תל אביב כתב אישום נגד השניים לבית המשפט המחוזי בעיר בגין רצח בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות של תקיפה בצוותא, כליאת שווא, איומים, שיבוש הליכי משפט וניסיון להשמדת ראיות.
"המעצר של השניים לא יחזיר את מיכאל לחיים, אבל הכי חשוב שהם יירקבו כל חייהם בכלא וייסבלו מייסורים קשים כמו שהוא סבל ברגעיו האחרונים", מסכם בכאב אחד מחבריו הקרובים של מילר.