"עבור כרמל מעודה הכלא זה גיהינום, היא לא יוצאת לחופשות מחשש לחייה"

מאחורי הגדרות של כלא הנשים נווה תרצה, המרוט והישן, אנשי שירות בתי הסוהר הופכים עולמות כדי שיהיה מתקן כליאה ראוי לאכלס אסירות, רבות מהן מוכות גורל, ומשקיעים לאחרונה מיליוני שקלים להחלפת תשתיות ישנות. לצד זאת, בשנים האחרונות מתמודדים בשב"ס עם נתון חסר תקדים שלא התמודדו עמו קודם לכן מאז הוקם בית הסוהר ב-1968: 19 אסירות הכלואות במתקן הן גננות, מטפלות וסייעות שהורשעו בשנים האחרונות בהתעללות בפעוטות וילדים – יותר מעשרה אחוזים מאוכלוסיית האסירות בכלא. לשם המחשה, התקן של נווה תרצה עומד על 179 אסירות בלבד. הגננת האחרונה שהורשעה במאות מקרי התעללות היא אילנה קובר בת ה-63 מ"גן הזוועות" באילת שנידונה ל-10.5 שנות מאסר בפועל - העונש הכבד ביותר שנגזר על גננת מתעללת עד כה.

"התופעה של גננות, סייעות ומטפלות שהורשעו בהתעללות בפעוטות וילדים, ועוד במספרים כאלה מטורפים, מעולם לא הייתה לנו בנווה תרצה. זו תופעה של השנים האחרונות שאנו מתמודדים איתה בכלא. מדובר באוכלוסייה שונה משאר האוכלוסיות של האסירות בכלא", הסבירה מפקדת הכלא, סגן גונדר קרן אטיאס ג'ורג'י. "יש פה אסירות מכורות לסמים שנוצלו מינית כדי לממן את רכישת הסמים, ונווה תרצה הוא סוג של בית עבורן שאין להן בחוץ. חלקן חוזרות שוב ושוב לכלא – עברייניות רכוש ומרמה, רוצחות ילדים, אבל הגננות שונות לגמרי".

איך זה בא לידי ביטוי?

ג'ורג'י: "הן שקטות יותר, מפונמות מאוד, לא בולטות בכלא, לא מתערבבות עם שאר האסירות מבחינה חברתית, נמצאות בפינה שלהן. הן מתביישות במעשים שעשו. רובן לוקחות אחריות, מודעות למעשים החמורים שביצעו. אין להן כמעט דרישות, בניגוד לשאר האסירות בכלא. לפעמים אני מרגישה שיש להן פחות דרישות משאר האסירות. לקח להן זמן להבין שהן בכלא, שאיבדו את חירותן, שהן מוגבלות ולא יכולות לעשות מה שהן רוצות. הן מבינות שהן לא בקייטנה, שנווה תרצה הוא לא מלון, שהן ישלמו מחיר כבד מאוד על מה שעשו. עבורן, כל יום בכלא הוא גיהינום. אני מאמינה שאחרי המאסר הראשון הן לא יחזרו לכאן לעולם. מבחינתן, עצם הישיבה בכלא היא טראומה קשה מאוד. העובדה שהתעללו בילדים חסרי ישע היא כתם שילווה אותן כל החיים. הן לא תוכלנה לברוח מזה. הן צריכות לשלם על מה שעשו, והן משלמות. רובן לא יוצאות לחופשות ומרצות את מלוא העונש שנגזר עליהן".

כאם לילדים, את יושבת עם אסירות שהתעללו בצורה אכזרית בילדים. מצליחה לעשות את ההפרדה?

ג'ורג'י: "חייבים לעשות את ההפרדה הזו, אחרת אי אפשר לתפקד. אני אמא לשלושה בנים. המפגש עם העולם הזה של עברייניות, ובמיוחד כשקוראים את כתבי האישום ורואים את הסיפורים הקשים, משפיע רגשית. זה דורש מאיתנו, אנשי הסגל, חוסן רב. לא באמת מצליחים לייצר נתק. כשאני יושבת מול גננת מתעללת, אני חושבת על הילדים שלי, על האחייניות שלי, ואני מרגישה דאגה, עצב וכל מה שאדם בחברה מרגיש כששומע סיפור כזה קשה. ועדיין, אני חושבת שמי שעובד בשב"ס, ובמיוחד פוגש אסירים ואסירות, מפתח מיומנות ליצור שקט ולהסתכל על האדם כבן אדם, ולחשוב מה ניתן לעשות איתו כדי שיהיה פחות מסוכן לחברה כשייצא מהכלא. זו הראייה שלנו".

לדבריה, הדבר הבסיסי והאינסטינקטיבי ביותר הוא לומר את הדברים הכי קשים, אך הסוהרות, שרובן צעירות, חייבות להיות ממלכתיות ובעלות חוסן נפשי גבוה כדי להתמודד עם כל סוגי האוכלוסיות בכלא. זו שליחות למנוע מאותן גננות מתעללות לחזור כ'פצצות מתקתקות' לחברה.

ג'ורג'י: "זו ממש שליחות. אני מתמודדת עם הדבר הנורא הזה שהגיע אליי, שעשה מעשים איומים, ובסוף אני צריכה לדעת איך לעזור לחברה לקלוט אותה בחזרה, ואיך לעזור לה להבין שמה שעשתה הוא הדבר החמור ביותר, שיש לכך משמעויות ושיש נפגעים. זו השליחות שלי. כאשר נכנסים לעומק, אנחנו מבינים שלכל אדם יש סיפור, ואני מכלילה גם עברייניות מרמה וגננות מתעללות. כלומר, מדובר בנשים שכאשר אפגוש אותן בפעם הראשונה, על פניו אראה משהו נורמטיבי. אני לא אראה דפוסים עברייניים מובהקים. כשיושבים איתן, לא מזהים דפוס עברייני. רואים משהו שדומה מאוד לי, ולך".

הגננות, המטפלות והסייעות כלואות באגף 'סביון'. הן לא באות במגע עם אסירות כבדות. גם לאסירות בנווה תרצה, בדומה לבתי כלא של אסירים, יש קודים ברורים מאוד: פגיעה בילדים היא חציית קו אדום, ולכן אותן גננות חשופות לפגיעה ממשית-פיזית מצד אסירות אחרות.

"יש מערך מודיעין שלם בכלא שמנתח כל אסירה לעומק. בהתאם לכך, אנחנו משבצים אותן באגפים ובתאים עם אסירות שמתאימות להן מבחינת אופי וחברה. יש מעקב יומיומי אחריהן כדי לסכל כל אפשרות של פגיעה בהן מצד אסירות אחרות", ציינה ג'ורג'י. "אני, כמפקדת, צריכה לשמור על ביטחון האסירות כשהן נמצאות אצלי. כאשר יש חיכוכים, גורמי מודיעין נכנסים לתמונה. לפעמים אפשר לגשר על סכסוכים. אני יכולה לומר שכאשר יש ריב בין אסירות, נפתח להן תיק במשטרה באופן אוטומטי. פעם זה לא היה כך. הן מבינות שזה יסבך אותן בתיק פלילי, ולכן יש ירידה משמעותית באירועי אלימות בכלא".

ההשתלבות של אותן אסירות בכלא אינה קלה כלל. "הן מגיעות לכאן בהלם מוחלט, בעיקר בימי המעצר הראשונים. תבין, מדובר בנשים ששלפו אותן משגרת חייהן, עברו חקירות בתחנת המשטרה. ההלם שלהן נובע מהלא נודע. זו הפעם הראשונה שלהן בכלא", ציינה ג'ורג'י. "הן לא יודעות כיצד להתנהג, מהו סדר היום, מה מותר להגיד ומה לא, מה מצופה מהן, על מה אסור לדבר. הן צריכות להתרגל במהירות למשמעת הכלא, שזה דבר לא קל כלל. הן מקבלות מדי עצירה בצבע כחול, עוברות שלוש ספירות ביום, צריכות לקום מהמיטה, לעמוד ולהגיד את שמן – תחושה לא נעימה כלל. יש שעות ארוחה קבועות, והן מוגבלות מאוד בתנועה שלהן. הן לומדות מהן הזכויות והחובות שלהן. הן עוברות תהליך קליטה ומפגשים עם עובדות סוציאליות. במקרים מסוימים, מצמידים להן אסירות תומכות שישגיחו עליהן בתא. המטרה שלנו כסגל היא לשמור על כלל האסירות, שייצאו מהכלא כפי שנכנסו – בריאות ושלמות בגופן. זו המטרה, בנוסף להליך השיקומי שהן עוברות. בסופו של דבר, כשאתה יושב מול אסירה, אתה יושב מול בן אדם. צריך לראות אותה, להקשיב לה, ולא משנה מה המקצוע שלה. בסוף אתה יושב מול אישה שהיא אמא".

"אני יושבת מולן וחושבת לעצמי: הכל יכול להיות"

סגן גונדר ג'ורג'י משרתת 23 שנה בשב"ס, עובדת סוציאלית בהכשרתה, שבין היתר פיקדה לאחרונה על כלא 'אופק' שבו מוחזקים בני נוער, והייתה ראש תחום טיפול בבתי הכלא 'הדרים', 'גבעון' ו'מעשיהו'. היא ראתה הכול.

"גם כשישבתי מול רוצחים אכזריים מאוד, אתה יושב ומדבר מול אדם שנראה נורמלי לחלוטין, רחוק שנות מאסר מתדמית הרוצח. הוא נראה כמו השכן ממול, דוד, סבא. אף אחד לא יודע מה יש בנפש האדם שמובילה אותו מלהיות אדם נורמטיבי לרוצח אכזרי או לגננת מתעללת. אלה לא אנשים עם קרניים. מדובר באנשים נורמטיביים, ואז אני יושבת מול האסירות (הגננות המתעללות) ואומרת לעצמי, הכול יכול להיות", ציינה ג'ורג'י.

בשב"ס רצה לאחרונה בדיחה שבנווה תרצה נפתח 'גן' בגלל ריבוי הגננות, הסייעות והמטפלות המתעללות. מפקד מחוז מרכז בשב"ס, גונדר שלומי שגיא, מתייחס בחומרה למעשיהן. "המסר שלנו לציבור חד וברור: אין פשרות בפגיעה בילדים. הנשים שהורשעו בעבירות כאלה מרצות את עונשן במלואו בתוך כותלי הכלא ובמקביל עוברות הליך שיקומי קפדני כדי לוודא שהחברה מוגנת גם ביום שאחרי. חשוב להורים לדעת שאלו אסירות שמצויות תחת פיקוח הדוק ושגרה נוקשה של כליאה, טיפול ושיקום", הדגיש גונדר שגיא.

כך, למשל, הגננת המתעללת כרמל מעודה, שנשפטה ל-9.5 שנות מאסר בפועל, ביקשה פעמיים לצאת לחופשה אך סורבה מחשש לחייה. "אנחנו מסתמכים על גורמי מודיעין שקבעו שאין לאפשר לכרמל מעודה לצאת לחופשות מחשש לחייה, שכן יש לא מעט גורמים שעלולים לפגוע בה ולנקום בה על מעשיה", מציין גורם המעורה בפרטים,"מרבית הגננות המתעללות לא יוצאות לחופשה. ברגע שיש מידע שיציאה לחופשה כרוכה בסיכון, הבקשה נדחית על הסף. כך גם לגבי ועדות שחרור או קיצור שליש. יש גורמי מקצוע שעוקבים אחרי כל אסירה ובודקים את ההליך השיקומי והטיפולי שעברה, ואז מחליטים לגביה. מצד שני, יש גם את משפחות הנפגעים, שיש להן זכות להגיב על בקשה ליציאה לחופשה או לקיצור עונש של האסירות המתעללות, ויש משקל גדול, ובצדק, לעמדת משפחות הנפגעים במכלול קבלת ההחלטות. צריך להבין שגם מערכת המשפט עשתה קפיצה גדולה בנושא והחמירה את עונשן של גננות מתעללות ככלי הרתעתי למגר את התופעה".

מעודה יושבת בנווה תרצה כחמש שנים ונחשבת לאסירה חיובית. בתחילה עבדה כאסירת חולייה שחילקה חומרי ניקיון והיגיינה לאסירות, ולאחרונה שודרגה להיות השפית של נווה תרצה.

"היא בשלנית מעולה", סיפרה אסירה בכלא. "היא מצטערת בכל רגע על מה שעשתה לילדים בפעוטון שלה. היא מבינה שאין סליחה וכפרה על המעשים הנוראים שעשתה, אבל היא לוקחת אחריות ומבינה את חומרת מעשיה. תאמין לי שכל יום שהיא יושבת בכלא הוא גיהינום עבורה ועבור שאר האסירות המתעללות".

תוכנית השיקום לגננות המתעללות

האסירות המתעללות מועסקות בכלא כעוזרות הוראה, חלקן עובדות במפעל אלקטרוניקה של תעשייה ביטחונית ובמפעל לייצור מדים לחיילים, ואחרות לומדות תפירה. חלקן נפרדו מבעליהן שלא יכלו לקבל את העובדה שהתעללו בילדים, ואחרות זוכות לביקורים בכלא מהילדים, מבעלים או מאימהותיהן. במחלקה לטיפול באלימות באגף סביון נרשמו אסירות שהורשעו בהתעללות בילדי גנים ופעוטונים מתוך עשרה מקומות.

"מכל הגננות המתעללות, יש רק אחת שעברה את כל התהליך השיקומי והטיפולי, שהוא לא קל כלל, ואמורה להשתחרר בקרוב", הוסיפה ג'ורג'י. בגלל התופעה החריגה של ריבוי אסירות גננות, מטפלות וסייעות – דבר שלא קרה מעולם בשב"ס – מנסים לאחרונה להכין עבורן תוכנית ייעודית.

"יש פה משהו ספציפי שאנחנו לומדים אותו תוך כדי תנועה, וממש עכשיו אנחנו מנסים לבנות תוכנית ייעודית לטיפול בגננות מתעללות", חשפה ג'ורג'י. "יכול להיות שאותם גורמים שבודקים את הנושא עבורנו יגלו שההתעללות בחסרי ישע יושבת אצל אותן נשים במקומות מסוימים. אני יודעת שגורמי טיפול עושים עבודה מעמיקה בעניין. אנחנו מנסים לאסוף מחקרים מהעולם בנושא הזה, לראות אם זו תופעה מתפתחת ומוכרת גם במקומות אחרים, כדי שנוכל לדעת בקבוצות הטיפוליות במה להתמקד יותר".

לאחרונה, בהוראת נציב שב"ס, רב גונדר קובי יעקובי, הושקעו מיליוני שקלים בהחלפת הצנרת והמקלחות ברחבי הכלא ובשיפוץ האגפים. "נכון שהתנאים פה לא טובים עבור נשים. היו מקרים שבהם יצאו מים חומים מהברזים. הנציב משקיע כסף רב בתקציבים לכלא כדי לשפר את המצב באגפי הכלא. במקביל, נבחנת הקמת כלא נשים חדש", ציינה ג'ורג'י. "היום האסירות יכולות לרכוש מברשות שיער ופיג'מות בקנטינה".